פוסט כאב, או ישראל 2030

יולי 23, 2010 בשעה 14:16 · מתויק תחת יום יבוא ·מתויג דמוגרפיה, ספרות סביבתית

אחת לזמן מה אני שב ונתקל בפרסום של ארנון סופר על מגמות דמוגרפיות בישראל וסביבתה (בין הים לירדן), ומתעלם. וכמאמר הגשש – מי שנוהג אחרת, שיקום. וגם הפעם בנייר קצר וממוקד, ארנון מציב הערכה עדכנית ומעלה שאלות קשות שכל ישראלי חילוני צריך לשאול את עצמו. אבל לי אין תשובות, ואני מתעלם. אין לי תשובה לשאלה מה עתיד ילדי פה בישראל ב- 2030, כשבקרב היהודים יהיה רוב דתי, ואין לי תשובה מה עתיד ילדי פה בישראל, כשבקרב אזרחי המדינה יהיה רוב לא ציוני. למי שיש תשובה, שיקום. וזה שאין לי תשובה מטריד אותי, ואיך בכלל אפשר להתעלם משאלות כל כך גדולות.

ברגעים מתלבטים כאלו אני נזכר בציטוט שכבר הבאתי בבלוג שלי, ועניינו ה"עיוורון". כנראה שכולנו נמצאים בסוג מסויים של "עיוורון", כל אחד בדרכו, "עיורון" אותו רות אוזקי מתארת בספרה שנת הבשרים שלי בצורה כה נפלאה:     

• "כשהיא נוחתת עלינו כך – גלים גלים, כמאסה בלתי חדירה – הידיעה נהיית סמל לכוחנו שסר – הופכת להיות ידיעה רעה – ולפיכך אנחנו מכחישים אותה, רוכבים על דבשתה עד שהיא נעלמת מן התודעה … עצימת עיניים, "עיוורון" שכזה, היא פעולה רצונית, בחירה שאת בוחרת שוב ושוב, בעיקר כשהמידע מציף אותך והידיעה נעשית מילה נרדפת לאין אונות.

• הייתי רוצה לתפוס את ה"עיוורון" שלי פחות מכישלון אישי ויותר כנטייה תרבותית רחבה, כדוגמה לכפילות, לקהות רגשית, שמאפיינת את סוף המילניום. אם איננו מסוגלים לפעול על פי הידיעה, כי אז איננו מסוגלים לשרוד בלא עיוורון … הידיעה הרעה משתקת אותנו, והדרך היחידה לברוח ממנה הוא לחיות כמו מטומטמים".

אני נזכר אבל זה לא באמת עוזר. תראו, בסה"כ טוב לי לחיות פה ובכל הלב אני מרגיש שאין לי ארץ אחרת (אבל לילדים שלי?). ואז אני חושב לעצמי למה אני מרגיש שאין לי ארץ אחרת – "מתוך הרגל"?, או שיש אמת בחוטים הבלתי נראים הקושרים אותנו לכאן, לארץ היהודים? מי שיודע את האמת, שיקום. את ההסבר לכך שבאמת (בינתיים) טוב לי, אפשר למצוא במחקר נוסף, "2030: עתידים חילופיים לעם היהודי" (מבית היוצר של "המכון לתכנון מדיניות העם היהודי", בהובלת פרופ' יחזקאל דרור). אחד הדברים הבולטים שתפסו אותי ברקע לניתוח המוצג שם, אלו הציטוטים הבאים (הלקוחים מעמ' 16 ו- 17 בהתאמה): 

• "העם היהודי מעולם לא היה חזק כפי שהוא כיום, וזה כולל את העוצמה הצבאית ומעמדה של ישראל בעולם, את העוצמה הרכה המשתמעת מהרעיון של "המאה היהודית" – גם אם הוא מופרך" – ואת העוצמה הפוליטית הוכלכלית של הקהילה היהודית באמריקה …"

• "העם היהודי כיום מצוי בשיאה של יצירת עושר. כשרובם המכריע של היהודים חיים בארצות העשירות ביותר בעולם, וכשרובם של יהודים אלה נמנים על המעמד הבינוני והגבוה מבחינה חברתית-כלכלית בארצות אלו …, העם היהודי בכללותו נהנה מגישה חסרת תקדים לעושר.

כן, בסה"כ החיים טובים ואיכות החיים משתפרת, ואני יותר עשיר מאתמול ובטח מאבי ואמי. אבל אחרי שיא לא פעם בא שפל, ומה זה אומר לגבי הילדים שלי והאם אני נרדם במשמרת?

במחקר הנדון הם מנסים לשרטט תשובות אפשריות, לאור ניתוח של מגמות מרכזיות ומנועים עיקריים שיעצבו לדעתם את העתידים החלופיים של העם היהודי. הם מבחינים בין תנאים פנימיים ("מומנטום יהודי") ותנאים חיצוניים חיוביים/שליליים, ומתארים ארבעה תרחישים. העתיד הרצוי – שגשוג, כאשר כל התנאים חיוביים. עתידים בעייתיים, סחף אם רק התנאים החיצוניים יהיו חיוביים, או הגנה אם רק התנאים הפנימיים יהיו חיוביים. והעתיד הבלתי רצוי בעליל – סיוט, אם התנאים החיצוניים והפנימיים יהיו שליליים. מי שיודע לנווט אותנו לתרחיש של השגשוג, ולהבטיח שלא נגיע לסיוט, שיקום.

קישור קבוע