הסופה החורפית החזקה שפקדה אותנו בינואר לא פסחה על סוריה, על מאות אלפי פליטי ההתקוממות, ועל עניי המדינה הרבים. תשתיות החקלאות בסוריה כבר ספגו מכה קשה במלחמת האזרחים, והפריון החקלאי ירד למחצית עקב הפגיעה בתשתיות, מחסור בדשנים, זרעים וכד'. גם ההצפות האחרונות לא היו לגשמי ברכה – לא לאלו הגרים במאהלי הפליטים ולא לתשתיות הקורסות כגון תעלות ההשקיה.
בעיני יש כאן דוגמה ברורה כיצד החלשים והמוחלשים הם הנפגעים העיקריים כשהטבע מכה בנו בעוצמה, ומצד שני, יש כאן הוכחה לכוח העמידה (והלחימה) של המין האנושי בעבור הדברים החשובים לו.
הבעיות הסביבתיות של סוריה לא יפתרו עם נפילת השלטון הנוכחי. כשם שמורסי הנשיא המצרי הראשון פוסט עידן מובארק מגלה כמה קשה לנהל את המדינה הנחשלת שלו, כך יקרה גם בסוריה. בעידן פוסט אסאד, במהירה בימינו, טוב יעשה המערב אם יעזור לסוריה לשקם את תשתיותיה החקלאיות, ועמידותה לפגעי האקלים שעוד יגיעו. החקלאות בסוריה היא חקלאות מאוד מאוד בזבזנית בהשקיה ולא יעילה בשימוש בדשנים וכו'. במאמץ יחסית קטן אפשר להקפיץ אותם דור קדימה, לשפר את רווחת התושבים, ולהוריד את ההתמרמרות שעלולה להזין ארגונים קיצוניים שונים.
קוד ירוק - E's blog 
כתיבת תגובה