מעליות

מעלית היא סוג של אי רציפות. רגע אחד אתה בחניון, רגע אחרי אתה בקומת המשרדים. רגע אחד אתה ברחוב. רגע אחרי אתה בדלת הבית. בשינוי אנכי קצר אנחנו עוברים בין עולמות. סוג של אי רציפות.

המעליות של היום מאוד דומות למעליות של האתמול, אבל מה לגבי המעליות של המחר? בעוד ימים ספורים יפתח המצפה במבנה שהוקם במתחם התאומים בניו-יורק. 72 מעליות יישאו אנשים מעלה ומטה בקצב של 3 קומות לשנייה. בסין אגב כבר יש מעליות שעולות מהר יותר.

578px-Aiga_elevator_svg

בכל אחת מ- 72 המעליות הכבלים שוקלים 20 טון. זה לא מעט. במעלית של המחר (כבר ב- 2016!) לא יהיו כבלים, והמעליות ירחפו וינועו בכוח מגנטי. לאחר השחרור מהכבלים, המעליות כבר לא יהיו חד-מימדיות, מוגבלות לציר תנועה אחד. מעליות ייסעו מעלה-מטה אבל גם הצידה ובאלכסון.

איך היו חיינו ללא המעליות? הרבה יותר שטוחים … והנה ההתנתקות מהכבלים מביאה לנו קפיצה טכנולוגית, סוג נוסף של אי רציפות. איך ישתנה קו האופק שלנו כשמעליות ייסעו גם לצדדים? האם נתחיל לבנות גורדי שחקים פחות ריבועיים ויותר ציוריים?

Comments (1)

עבודה חדשה

+++ הטקסט בהמשך פוסט זה אינו מעודכן … לאחר חודשיים בלבד התפטרתי מהרשות לאחר שנוכחתי לדעת שאין תכלית לעבודתי במקום לאור המציאות הקיימת בין הרשות לשותפיה (חוסר אמון והערכה הדדיים) ולאור אווירת העבודה הלחוצה, השטחית והלא נעימה ברשות. חבל, התאהבתי ממבט ראשון במקום, בתחום ובמשימה, וכל מי שמכיר אותי יודע שיכולתי לתרום רבות לעשייה לו הייתי מקבל את מרחב העבודה, אבל זה מה יש ועכשיו ממשיכים הלאה … +++

חלקכם וודאי עדיין זוכרים את הכרזתי על יציאה לדרך חדשה ורצוני להקים "בוטיק ישראלי לחקר ביצועים ותוכן לעסקים". אז זהו שכבר לא … במקביל להתחלה איטית בדרך העצמאית (בעיקר מהצד שלי יש לומר), פזלתי גם למשרות שכיר שונות, עד שנקרתה בדרכי הזדמנות מושכת במיוחד. והנה, אני שמח לעדכן על מקום עבודתי החדש – ראש חטיבת מידע ומחקר ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים. אני עדיין לא יודע הרבה על התפקיד אבל אחרי יום ראשון בעבודה🙂, אני מלא ציפייה להמשך. rsa1 אז מקוד ירוק והעולם הירוק התקרבתי לאור ירוק (ולא, אור ירוק והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים אינם היינו הך, אפילו שיש חפיפה רבה במטרות שלהם), אבל זה לא אומר שהעניין שלי בנושאי קיימות והתחממות גלובלית תם, ואני אמשוך לכתוב ולשתף בנושא. שמרו על קשר וסעו בזהירות.  

Comments (8)

רשיון נהיגה?

עד לא מכבר פרק חשוב בחלום האמריקאי היה רישיון נהיגה בגיל הכי מוקדם שאפשר. כבר לא, וצפו בעצמכם בגרף הלקוח מ- כאן. ב- 1983 כמעט 70% מהנוער בגיל 17 אחז ברישיון, כיום פחות מ- 50%. ב- 1983 מעל 90% מהצעירים בני 20-24 אחזו ברישיון כיום פחות מ- 80%.

רשיונות נהיגה צעירים

למה? חוקרים אמריקאים שאלו 600 וקצת חסרי רישיון נהיגה בן הגילאים 18 ו- 39 לשתי הסיבות העיקריות והתשובות השכיחות היו:

1. אין לי זמן, עסוק מדי – 37%

2. אחזקת רכב יקרה מדי – 32%

3. מצליח לקבל תחבורה מאחרים – 31%

4. מעדיף לרכב באופניים או ללכת ברגל – 22%

5. מעדיף תחבורה ציבורית – 17%

6. דאגה להשלכות סביבתיות – 9%

7. אין צורך, עובד ברשת מהבית – 8%

8. נכות אישית – 7%

אני לא יודע מה המגמות בסיבות, ואיזו סיבה התחזקה עם השנים והביאה לירידה במספרים הכוללים, אבל מעניין להבחין כי סיבות 1 ו- 2 השכיחות ביותר מתכתבות עם העלייה באי השוויון החברתי, וסיבות 4 עד 6 קשורות לעלייה במודעות להשפעתנו על הסביבה, ומשמחות את המאמינים בחזון הקיימות האורבאנית.

ומה בישראל? לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בין 2003 ל- 2013 שיעור בעלי הרישיון בגיל 17-18 ירד מ- 36% לטיפה פחות מ- 30%, ובגיל 19-24 ירד מ- 66% ל- 63% בערך. מה שאנחנו רואים בברור זה שיעור רישיונות הרבה יותר נמוך מארה"ב, אבל גם אצלנו שיעור בעלי הרישיון בירידה (קצב ירידה – ממוצע לשנה – נמוך מארה"ב בערך בפקטור 1.5).

כשיורדים לפרטים (2007 לעומת 2013), שיעור הרישיונות בקרב נשים יציב/עולה והירידה היא בעיקר בשיעור הרישיונות בקרב גברים.

מה הסיבות לשינויים בישראל אני יכול רק לנחש, ואם תרשו לי, אני לא חושב שלסיבות הירוקות (4 עד 6) יש משקל משמעותי בישראל. לצערי, סיבות 1 ו- 2 הן כנראה המשמעותיות ומבטאות את אי השוויון החברתי הגדל, כמו גם את העלייה במשקלן הדמוגרפי של אוכלוסיות חלשות יחסית (חרדים, בדואים) ובמיוחד בגילאי צעירים.

Comments (1)

חוסר מקצועיות?

זהו פוסט שונה מהדברים עליהם אני כותב בדרך כלל, אבל עדיין זהו פוסט חשוב ביותר לידידי מממלכות המחקר והכתיבה, כמו גם למכרי מעולם הקיימות וההגנה על הסביבה. אפתח בשלוש דוגמאות קצרות.

+++ ראו למטה תוספת לפוסט המקורי +++

כתבה ב- YNET בעקבות הדיווחים על 2014 כשנה החמה ביותר שנמדדה (זה לא מדויק, צפו בקרוב לפוסט שלי בנושא ב- globeblog, אבל זה לא העניין כרגע) זכתה לכותרת – "בצורת, צונאמי והצפות: העולם ימשיך להתחמם". מאיפה הגיע הצונאמי אני לא יודע, ואני לא מכיר שום קשר בין ההתחממות הגלובלית לרעידות האדמה העזות שעלולות לייצר צונאמי. אגב, גם המרואיין בכתבה לא אמר זאת. חוסר מקצועיות פעם ראשונה. כתבתי לשרות הלקוחות. אמרו לי שהועבר לגורמים הרלבנטיים. אבל כפי שאתם יכולים לראות בכתבה שום דבר לא השתנה (חוסר מקצועיות פעם שנייה) וגם תגובה לא קבלתי (חוסר מקצועיות פעם שלישית).

אתם בטח אומרים לעצמכם מה כבר אפשר לצפות מ- YNET אז הנה אעבור לגוף יותר רציני/מדעי – זווית היא סוכנות ידיעות למדע וסביבה שהוקמה על ידי האגודה הישראלית לאקולוגיה ומדעי הסביבה, קראו אודותיה כאן.

בכתבה שכותרתה "צמח פולש גורם להגברת אפקט החממה" יש טעות יסודית שמתייחסת לאפקט החממה כאילו הוא מקומי – "… להגברה של אפקט החממה מעל החלק הזה של ארה"ב … להגביר את אפקט החממה גם שם …" – אבל אין דבר כזה (אפקט החממה אינו מקומי). אגב, זה גם לא נטען במאמר המקורי, שמתייחס למשוב בין ההתחממות הגלובלית להתפשטות מקומית של המין הפולש. חוסר מקצועיות פעם ראשונה. פניתי אליהם פעמיים בטופס יצירת קשר – אין תגובה. חוסר מקצועיות פעם שנייה.

זהו לא מקרה יחיד. בכתבה בזווית על "עננות גבוהה מעל ענף הביטוח" יש ציטוט מדויק (הציטוט מדויק, הנתון לא …) מנייר עמדה (לא peer reviewed) של אונ' חיפה – המרכז למשאבי טבע וסביבה "… תחזיות האקלים למדינת ישראל מצביעות על התחממות בשיעור ממוצע של 0.8°-0.4° מעלות צלזיוס בכל עשור (תלוי באזור ובעונה)…". אלו מספרים גבוהים מאוד ביחס לתחזיות מקובלות – לא ארחיב כאן אבל 0.8 בעשורים הקרובים משמעותו יותר מ- 10 מעלות במאה הנוכחית …, כך שהנתון צוטט מבלי שהמצטט מבין את משמעותו. חוסר מקצועיות פעם ראשונה. לפנייה שלי הם כזכור לא ענו. חוסר מקצועיות פעם שנייה.

ואתם בטח שואלים, מה יש לחוקרים מאונ' חיפה – המרכז למשאבי טבע וסביבה לומר בעניין?

הטעות המקורית הגיעה כאמור ממסמך שלהם. חוסר מקצועיות פעם ראשונה. את המסמך אגב מצאתי רק באתר של המשרד להגנת הסביבה, ולא באתר של המרכז למשאבי טבע וסביבה. חוסר מקצועיות פעם שנייה.  פניתי אליהם לכתובת יצירת הקשר המופיעה על המחקר – אין תגובה. חוסר מקצועיות פעם שלישית. לא ויתרתי ופניתי ישירות לראש המרכז – פרופ' אופירה איילון, שאף נכללת בין כותבי המחקר. במהירות ראויה לציון קבלתי תשובה – "אני מכתבת את פרופ' חיים קותיאל אשר אמון על נושא תחזיות האקלים, ואת איילת אשר ערכה את המחקר בנושא הביטוח." כעבור ימים ספורים קבלתי תשובה מאיילת (דוקטורנטית), היא צרפה מקור שלכאורה תומך בנתון (המקור לא מופיע ברשימת המקורות של המסמך שלה – חוסר מקצועיות פעם רביעית) אבל הציטוט שלה את המקור היה שגוי ומבטא אי הבנה הן של המקור והן של הציטוט לכאורה (בקצרה, בישראל העלייה שנמדדה בטמפרטורה בקייץ גבוהה מאשר בחורף, והיא התייחסה לנתון הנוגע לקייץ בלבד ולא לממוצע השנתי שנמוך יותר משמעותית. ובכל מקרה, מה שנמדד לאו דווקא מעיד על מה שימדד – חוסר מקצועיות פעם חמישית). עניתי לאיילת והסברתי לה על טעותה, אפילו כיתבתי לידיעה את אופירה ראש המרכז ואת פרופ' קותיאל שאמור להיות אמון על נושא תחזיות האקלים. אתם מנחשים נכון. קבלתי אפס תגובות. חוסר מקצועיות פעם שישית.

למה זה קורה? במהלך שרותי הצבאי כתבתי, הנחיתי וערכתי כ- 200 מחקרים ולא שהיינו חפים מטעויות, אבל מקרים שכאלו לא אפיינו אותנו. בשנים האחרונות פרסמתי גם מספר דומה (כ- 200) פוסטים המנגישים את מדעי הסביבה לאזרח, כאן בבלוג וב- globeblog ושוב – חוסר מקצועיות שכזה לא מאפיין אותנו. מה ההבדלים? תרשו לי בזהירות הראויה, לשתף אתכם במחשבות שלי.

1) שרותיות – ב- globeblog מתעקשים איתי ודורשים להתייחס לכל תגובה, גם אם היא (תסלחו לי) מטופשת. עכשיו אני מבין יותר מתמיד כמה זה חשוב. כך נהגנו גם בצה"ל. אהבנו התייחסויות למחקרים, וגם ידענו להודות על טעות כשהיה צריך.

2) צור קשר או דואר אלקטרוני ללא תגובה מחזירים אותנו לעידן הפקס – אתה את שלך שולח, ולעולם אינך יודע האם המשלוח התקבל ומה נעשה עימו. אגב, נתקלתי באי מענה (כשזה לא נוח) לפניות גם בחברה בה עבדתי עד לאחרונה. בעיני זו תרבות (אמריקאית?) קלוקלת שמחלחלת לכל עבר.

3) הפרסומים בזווית מצטטים בדרך כלל מחקר אחד ואני תוהה האם כותבי הידיעות אכן מומחים בתחום, ומסוגלים להצליב את המידע עם מקורות אחרים וידע שצברו. עיתונאי, לא כל שכן איש בעל רקע מדעי, לא יכול להיות טייפ רקורדר (רשם-קול). ב- globeblog אנחנו כותבים בתחום התמחות מרכזי אחד, ואנחנו משתדלים להצליב בין מקורות ולבחון אותם בעין ביקורתית (סקפטיות מדעית).

4) ניירות עמדה אינם peer reviewed ואני תוהה האם המערכת האקדמית יודעת להעביר עליהם ביקורת ראויה טרם פרסומם. בצבא הקפדנו להפיץ טיוטה להתייחסות, ואף נייר לא פורסם עד שמנהל מרכז המחקר לא בחן אותו אישית שבע פעמים (האחריות המקצועית הייתה בהגדרה של מנהל מרכז המחקר ולא של החוקר).

מקצועיות כבר אמרנו? לתגובות אודה! ואגב, אם אני טועה, אשמח להתנצל. זה חלק מהמקצועיות שלי.

תוספת לפוסט המקורי

לאחר מאמצים נוספים הצלחתי להגיע לעורכת הראשית של זווית. הם קיבלו ויתקנו את ההערה הראשונה, ולגבי השנייה חזרו על התשובה של אונ' חיפה (בעיקרון, הפניה לשרשרת פרסומים שלהבנתי גוררים שגיאה / אי-הבנה) ואני מקווה שהתשובה ששלחתי אליהם תעזור לעשות סדר. בכל מקרה, ורק הזמן יוכיח, השאלה החשובה היא האם הם גם יפיקו את הלקחים שיצמצמו את מספר המקרים האלו בעתיד. כי לתחקר וללמוד זה מקצועיות, ולא רק בחיל האוויר.

Comments (1)

Juno

הסופה Juno עומדת לכסות את צפון החוף המזרחי בארה"ב בכמויות שלג חריגות ולהתחממות הגלובלית יש חלק ניכר בדבר. כשאטמוספירה חמה יותר היא יכולה לשאת יותר לחות – ליתר דיוק 7% לכל מעלת צלזיוס, והניגוד בין האוקיינוס החם מהרגיל ליבשת הקרה (חורף …) מביא לכמויות הממטרים החריגות.

זו לא הפעם היחידה – ראו במפה את השינוי בכמות הממטרים באחוזון העליון של אירועי הקיצון ב- 50 השנה האחרונות ברחבי ארה"ב, ושימו לב לשינוי הדרמטי בצפון החוץ המזרחי. עלייה של 71% וזה לפני ששקללנו את Juno …

NCAHeavyPrecip-638x421

ולצערנו זו גם לא הפעם האחרונה – המודלים להתחממות הגלובלית (אותם מודלים שצפו בעבר את העלייה באירועי קיצון – עיין ערך Juno) צופים שקצב ההתחממות ב- 50 השנה הבאות יהיה גדול פי 2-4 (!) מאשר במאה הקודמת (יש אי וודאות במודלים אבל עיקר התחום תלוי בשינויים שכן/לא נעשה לבלימת ההתחממות).

קישור לקריאה נוספת (והמקור לתמונה) והנה עוד כתבה בעניין.

להגיב

1848

ב"מלחמת מקסיקו" ב- 1848, בסיומה של מלחמה קצרה וחד-צדדית, מקסיקו הסכימה לוותר על חצי משטחה לטובת ארה"ב, אזור הכולל את מרבית אריזונה, קליפורניה, נבאדה, ניו-מקסיקו ויוטה, ועוד. טקסס, שהייתה מדינה מקסיקנית מורדת, הצטרפה אף היא לארצות הברית.

ב- 1948, 100 שנים לאחר מכן, ההיספנים היו מיעוט זניח בארצות הברית – פחות מ- 4%. המיעוט האפרו-אמריקאי עמד על כ- 10%, והדומיננטיות של הלבנים הייתה מוחלטת. היום (2010) ההיספנים הם כבר 16% מאוכלוסיית ארה"ב, והתחזית ל- 2048, 200 שנים לאחר הניצחון האמריקאי הסוחף ב"מלחמת מקסיקו", היא שההיספנים יתקרבו ל- 30% מהאוכלוסייה. תוסיפו לכך 13% אפרו-אמריקאים, 8% אסיאתיים, קצת אחרים, ותקבלו שהרוב הלבן ירד מ- 50%. זו אמריקה חדשה ותרשו לי להוסיף – הרבה פחות יהודית.

אגב, הפריסה של המיעוט ההיספאני איננה אחידה, ונמצאת בהלימה גבוהה לאזורים שנכבשו במלחמה ההיא. הנה מפה להתרשמות. המפה לקוחה מכתבה קצרה באקונומיסט, ומציגה ממוצע אמריקאי נמוך מהמקור השני שציטטתי (רק 10.3% היספנים), אבל גם לא כתוב למתי היא מעודכנת. בכל מקרה, החשוב הוא להבחין בפריסה המאוד לא אחידה. במבט קדימה, המשמעות היא יותר ויותר מחוזות עם רוב היספני מובהק.

20140201_USM980_0

 

 

Comments (2)

שלושה צדדים למטבע

נועם חומסקי הוא יהודי חריף, בלשן מדופלם, שמאלני אפילו אנרכיסט. אני לא קורא לכם לאמץ את דעותיו החברתיות, אבל כשמדובר בהתחממות הגלובלית, דבריו חדים כתער. צפו בסרטון הקצר וראו כיצד הוא מסביר בפשטות כיצד ההצגה בתקשורת האמריקאית של הקונצנזוס מול המכחישים מעוותת בשני פרמטרים.

1 – המנהג התקשורתי לתת משקל זהה לשתי הדעות כאילו מדובר בשני צדדים שווים, ולא בקונצנזוס מדעי מול מיעוט לא מקצועי (למי ששכח – מגישי התחזית בטלוויזיה אינם מומחי אקלים).

2 – חוסר הייצוג בתקשורת לקבוצה השלישית, ובהם מדעני אקלים בכירים ביותר, שחושבים כי הערכות המצב של צוות המומחים של האו"ם מבטאות קונצנזוס אופטימי, כתוצאה מהצורך להגיע להסכמה בינלאומית גורפת.

הסרטון הוא מ- 2010. אם הייתם שואלים אותי אז, הייתי עונה שאני שייך לקבוצה השלישית. אבל מאז להתרשמותי חל שינוי והערכות צוות המחקר של האו"ם יותר חופשיות מלחצים פוליטיים (אז אני בערך 2.5🙂. בפרט יש לציין טובה את האומץ שבו הדו"ח שפורסם השנה העז לקבוע מכסה לגזי חממה – כמה גזי חממה אנחנו יכולים להוסיף אם לא נרצה לחצות את סף 2 המעלות יחסית לעידן הטרום תעשייתי. בכך קיבל צוות המומחים את שיטת הניתוח שהציע השותף של נעם לסרטון – ביל מק-קיבן, היו"ר הפורש של תנועת המחאה הסביבתית 350 – במאמר מופת עוד ב- 2012. לרגל פרישתו של ביל, זו הזדמנות לומר לו תודה, ולהיזכר ברשימת הישגיו.  

להגיב

2025

תאגיד המידע Thomson Reuters, המנהל בין השאר את מאגר הציטטות המדעי העולמי Web of Science, העז לחזות 10 טכנולוגיות מבטיחות שינוי כבר ב- 2025. עתידנות זה מקצוע עם הצלחה חלקית מאוד, אפילו כשמסתכלים רק 10 שנים קדימה, ועדיין הרשימה שלהם מעניינת ומעוררת מחשבה ותקווה. לצורך התחזית הן סרקו את מאגרי הפרסומים והפטנטים וחפשו את התחומים החמים והמבטיחים – הנה תמצית הדברים.

Brett Ryder 2025 illustration 3

1 – תרופות לצמצום מחלת האלצהיימר ודמנציה בכלל, על בסיס מחקר גנטי.

2 – מקור האנרגיה הראשי יהיה מהשמש.

3 – תרופה למניעת סכרת סוג 1.

4 – סוף למחסור במזון. תאורה טבעית מלאכותית תאפשר גידול יבולים לאורך כל שנות השנה בסביבות סגורות שאינן רגישות לתנאי האקלים.

5 – הנעה חשמלית למטוסים, וראו פוסט שלי בנושא.

6 – הכול, אבל הכול הכול הכול, יהיה מחובר לרשת הדיגיטלית.

7 – סוף לאריזות מפלסטיק. אמרו שלום לאריזות אורגניות מתכלות.

8 – צמצום תופעות הלוואי מתרופות לטיפול בסרטן.

9 – מיפוי DNA מילדות ינחה את הטיפול הרפואי לאורך החיים (אגב, לצד ההזדמנות, צפויות כאן בעיות אתיות מורכבות למערכות הבריאות ובעיקר הביטוח הבריאותי).

10 – ואחרון חביב, התקדמות ניכרת בטלפורטציה קוונטית

אם הם צודקים, ב- 2025 נהיה יותר בריאים ויותר ירוקים. זו תחזית מאוד הגיונית, השאלה היא רק עד כמה. אגב, תמיד מעניין לבדוק תחזיות כאלו בדיעבד, אז שימו גם לכם תזכורת ביומן ובינתיים ראו פוסט ישן שלי שבחן תחזיות שנתן הסופר המפורסם אסימוב ל- 2014, לפני 50 שנה בדיוק.

 

להגיב

2014

2014 עומדת להסתיים, והמדיה מוצפת בסיכומים. בהיבט הקיימות, אהבתי במיוחד את הסיכום בעשר נקודות של Harvard Business School, שמדגיש כמובן את הצד העסקי. הנה תמצית הדברים.

1 – החדשות הרעות: שינויי האקלים זה עכשיו (אינסוף מחקרים ופרסומים חדדו את הצורך לפעול לאלתר כדי להקטין את המחיר שנשלם).

2 – החדשות הטובות: ההתמודדות עם שינויי האקלים הולכת ונהיית זולה יותר ויותר (ותאגידים בינלאומיים מבינים זאת ונרתמים למהלך).

3 – משק האנרגיה בשינוי כיוון (אם כי השינוי איטי מהרצוי) והמודל הכלכלי של תאגידי הנפט מתערער (הם לא התייחסו לסוגיית נפילת מחירי הנפט, שאגב, יש החושבים לכאן ולכאן על השפעת הדברים על קצב השינוי לאנרגיה ירוקה).

4 – הקריאה למס פחמן (מס על פיזור גז חממה, כך שמחיר האנרגיה יכלול את עלות ההתחממות הנגרמת משרפת הדלקים הפחמניים) הולכת ומתעצמת.

2014

5 – התנועה החברתית מתחזקת (עדות שיא הייתה במצעד האזרחי של מאות אלפים בעת כנס האו"ם בניו יורק, שלווה ב- 2600 אירועים ב- 162 מדינות).

6 – אסטרטגיה וחזון החלו לגבור על תכנון קצר טווח (אני לא יודע כמה זה נכון, אבל לפחות ב- Harvard מאמינים בזה …).

7 – יותר שיתוף פעולה בין מתחרים עסקיים לקידום עסקים מקיימים יותר (דוגמה: וולמרט וטרגט שיזמו כנס חוצה תעשייה בנושא קיימות בתעשיית הטיפוח האישי).

8 – המזון שאנחנו מבזבזים (זורקים ללא שימוש) זוכה ליותר תשומת לב.

9 – לחץ אזרחי הצליח לשכנע את קוקה קולה ופפסי להסיר מרכיב בעייתי (והדגש בנקודה הזאת היא על הכוח הגובר לאזרח וחשיבות השקיפות, ולאו דווקא להישג הספציפי).

10 – חברים חדשים במאבק באי-השיוויון החברתי, כמו עסקים שהתנדבו להעלות את שכר המינימום (אבל צריך להודות על האמת, הפער החברתי במדינות רבות ובהן ארה"ב וישראל, רק הולך וגובר).

זהו סיכום מעט אופטימי בעיני, אבל עדיין, אפשר לחוש את השינוי באוויר, באווירה ואף בעשייה. השינוי הוא הכרחי, כך אומרים לנו המדענים, אבל הוא לא היה יוצא לפועל ללא פעולה עניין פעולה דחיפה ולחץ של האזרח הפשוט, אתם ואני. בואו נמשיך כך וביתר שאת ב- 2015 (שמסתיימת בפסגת אקלים מכרעת בפריז – אבל על כך בפעם אחרת).

 

 

להגיב

על פתיחות וקבעון

מחקר חדש של מכון מחקר מאוניברסיטת קולומביה מנתח את הקשיים בהעברת מסר ההתחממות הגלובלית לציבור, ומציע דרכי פעולה לאנשים כמוני שעוסקים בכך (כאן וב- גלובלוג). אני עוד אקרא את המחקר בעיון רב, ובינתיים ממליץ למתעניינים לקרוא ב- Washington Post על שבע הסיבות הפסיכולוגיות שעוצרות אותנו מלפעול מול האיום המתעצם.

חלק מהדברים טריוויאליים – למשל קשה לנו להתחבר לדברים שאינם כאן ועכשיו, ויש לנו יכולת מוגבלת להכיל דאגה (וטוב שכך) – אבל נקודה אחת הפתיעה אותי במיוחד ובה אני מבקש להתמקד בפוסט קצר זה.

הטענה היא שככל שאנשים יותר מלומדים כך הם פחות פתוחים ללמוד מאחרים, וזה כבר מדאיג, ולא רק בהקשר של ההתחממות הגלובלית. הטענה הזאת מבוססת על מחקר שמגיע מאוניברסיטה אחרת בארה"ב, ובחן את הפער ההולך וגדל בין מפלגת התה בארה"ב ואנשי המדע. הממצא הקשה מסוכם בגרף הבא.

fenp_a_976485_f0003_c

מה שניתן לראות הוא שככל שאנשי מפלגת התה הם בעלי חינוך גבוה יותר, כך הם נוטים פחות לקבל את  מה שבקרב אנשי המדע הוא כבר מעל לכל ספק רלבנטי (ההתחממות הגלובלית בעיקרה היא תוצאה של פעילות האדם). במילים אחרות, אנשים בעלי תארים גבוהים הם יותר עקשנים, פחות פתוחים ללמוד מאחרים, ומשוכנעים יותר בצדקתם גם כשהם טועים.

הגרף מראה דברים חשובים נוספים ובפרט, עד כמה האידאולוגיה הבסיסית שלנו משפיעה על כושר השיפוט שלנו. שאלת תרומת האדם להתחממות הגלובלית היא שאלה מדעית טהורה, אבל הרפובליקנים והדמוקרטים חלוקים בה באופן כה קיצוני רק כי משמעות התשובה מאיימת על חלקים מהאידיאולוגיה הרפובליקנית.

על פתיחות וקיבעון … איפה עוד האידיאולוגיה הבסיסית שלנו מעוותת את כושר השיפוט שלנו? מה עוד אנו סתם מתעקשים עוד להבין? חומר למחשבה … 

להגיב

2C – לראות עתיד חדש

רציתי לעדכן בקצרה על שינוי בתעסוקתי המרכזית. לפני מספר שבועות עזבתי את IBM לאחר ארבע וקצת שנים בהם למדתי רבות ועשיתי כך וכך פה ושם, ואני פונה לדרך חדשה, ומקים "בוטיק ישראלי לחקר ביצועים ותוכן לעסקים". בכוונתי לעזור לחברות וארגונים להפיק תועלת רבה יותר מהנתונים שלהם, וממידע גלוי זמין, תוך שילוב ניסיוני המעשי בחקר ביצועים וניתוח מערכות עם כלי data science מתאימים.

c2logoweb (1)

תודה מראש לכל המברכים. אני אשמח לעצות עשה ואל תעשה, וכמובן שאודה להצעות וקישורים להזדמנויות. אני פתוח לשיתופי פעולה, פיילוטים, וכל רעיון אחר, שיאפשר להמחיש ללקוחות פוטנציאלים את הערך שהם יכולים להפיק מעבודתי.

(במקביל אמשיך לכתוב מעת לעת כאן וב- גלובלוג בנושאי סביבה הקרובים לליבי, ואני מקווה להקים אתר/בלוג ל- 2C בהקדם)

 

Comments (9)

מכוניות ללא נהג

האם מכוניות ללא נהג זו ההמצאה ב- "ה" הידיעה שתשנה את חיינו? יש החושבים שכן וראו מצגת מפורטת בנושא. אחת הטענות היא שמכוניות ללא נהג הן יותר בטוחות, וסביר שזה יהיה נכון בממוצע. אבל, את מי נעמיד לדין כאשר מכונית ללא נהג תעבור על חוקי התנועה עקב כשל זה או אחר? ומי יקבע מה המכונית צריכה לעשות כאשר ילד מתפרץ לכביש מתחת למרחק העצירה המינימלי והמכונית (המכונית …) צריכה לבחור בין לדרוס אותו לבין עלייה על המדרכה ופגיעה במי יודע מי ומה?car

 ואגב, במכונית ללא נהג באנגליה, באיזה צד לא ישב הנהג?

 

להגיב

העולם מפחיד אז פוחדים

סקר שנערך בקרב 44 מדינות וקרוב ל- 50,000 משתתפים מצא כי האיום הגלובלי המרכזי בעיני הציבור הוא עניין של גאוגרפיה – בעולם המערבי (ארה"ב, אירופה) חוששים במיוחד מאי השוויון והפער בין עשירים לעניים, באסיה מאיכות הסביבה, באפריקה ממגפות (איידס ומחלות נוספות), בדרום אמריקה מנשק גרעיני, ובמזה"ת מסכסוכים על רקע אתני ודתי. גם ההתפלגות הפנימית בישראל מעניינת – בראש (כמו במדינות נוספות באזור) סכסוכים על רקע דתי ואתני עם 30% מהקולות, ונושפים בעורף נשק גרעיני עם 27%, ואי-שוויון חברתי עם 23%. איכות הסביבה זכתה ל- 12% מהקולות (וגם הקול שלי, לו הייתי מצביע), ומגפות רק 8% (הסקר נערך לפני התפרצות מגפת האבולה …).

Dangers-6

אני לא יודע האם העולם המערבי חושש במיוחד מאי-השוויון בין העולם המפותח למתפתח, או מהבעיה ההולכת וגוברת של אי-שוויון בקרב בחברה המערבית. בעניין השני, אי-השוויון הפנימי, נתקלתי לאחרונה בנייר עבודה שפרסמו שני כלכלנים. המחקר מראה כי בארה"ב שיעור ההון שנמצא בימי העשירון העליון (והאלפיון העליון במיוחד) נמצא בעלייה ב- 30 השנים האחרונות, ומנגד באופן בלתי נמנע שיעור ההון שנמצא בידי שאר 9 העשירונים נמצא בירידה. יתרה מזאת, נראה כי בעוד שהעשירון העליון התאושש מהמיתון הכלכלי בשלהי העשור הקודם, לא כך פני הדברים עבור שאר 9 העשירונים. ולכן, אי-השוויון הולך וגדל.

wealth-inequality-in-the-united-states-is-on-the-rise-bottom-90-top-10-top-1-_chartbuilder1

סביר להעריך שאצלנו המגמות הכלכליות דומות – אי-שוויון כלכלי וחברתי הולך וגדל, אבל אצלנו הדאגה היא בראש ובראשונה מסכסוכים על רקע אתני ודתי ומחימוש גרעיני (ואיכות הסביבה היא עניין למשוגעים לדבר בלבד). הסיכון שאחד האיומים יתממש אגב, לא יקבע על ידי הפחדים, אלא על ידי המעשים. פחד בלבד עלול להפוך לנבואה שמגשימה את עצמה – בעיני זה מרכיב משמעותי בליבוי האש בסכסוך הדתי/אתני בו אנו מעורבים, ויש מאוד לקוות שלא נגיע למצב דומה בסוגיית החימוש הגרעיני – אבל חשש שמוביל למדיניות שמצמצמת את האיום הוא בהחלט "חשש מועיל".

הממ, אולי די לדבר על פחדים, ובעצם למה כל כך קל לנו לשתף אחרים בפחדים ובחששות שלנו, אבל אנחנו כל כך רעים בשיתוף אחרים בחלומות שלנו, למשל בחזון לעולם טוב יותר? לקריאה מובחרת בעניין אני ממליץ בחום על המאמר "לחזות עולם בר-קיימא" מאת דונאלה מדווז.

להגיב

על בורות והעתיד

כל הרצאה של פרופ' הנס רוזלינג ב- Ted היא פנינה, וכך גם האחרונה שניתנה בברלין ביוני 2014. ההרצאה היא חלק מפרויקט המאבק בבורות של השבדי החביב הזה, והוא מציג תמונה עגומה על רמת הידע, אבל דווקא תמונה מעודדת על השיפור במדדים כגון מספר הנפגעים מאסונות טבע, או הפער בין בנים לבנות בשנות לימוד, ועוד. לכו וצפו, ותזכו גם להכיר את דור ההמשך – הבן של הפרופ' – שמסביר מדוע הידע שלנו מוטה על ידי החריג והשונה, ומה הארגון שהוא מוביל מנסה לעשות כדי להקטין את מדד הבורות.

אם זמנכם קצר, קפצו לשתי הדקות האחרונות של ההרצאה (דקה 17:00). הרוזלינגים הגדירו כבר בעבר את ה- Air Line, סף רמת הכנסה שמאפשר של 30$ ליום לאיש שמאפשר חיים עשירים יחסית, כולל טיסה לחו"ל לחופשה. ב- 1975 רק 30% מאלו שהיו מעבר ל- Air Line חיו מחוץ לארה"ב ואירופה. כיום זה כבר 50:50, והדומיננטיות המערבית כבר איננה כשהייתה. ומה צופה העתיד? לפי מגמות הצמיחה הנוכחיות ב- 2030 כ- 68% מהצרכנים העשירים בעולם יחיו מחוץ לאירופה וארה"ב, ואני חושב שזה כבר עולם אחר מזה שאנחנו מכירים.

 

להגיב

אל גור אופטימי

במאמר מעולה בעיני, אל גור מביע אופטימיות זהירה ביחס להתמודדות עם משבר האקלים. הוא פותח את המאמר במגזין Rollingstone בשפע נתונים על הוזלת המחירים של אנרגיות מתחדשות (שמש, רוח). הנתונים מחממים את הלב, וכידוע עדיף לחמם את הלב מאשר את כדור הארץ … בהמשך הכתבה, הוא נוגע בהיבטים רבים נוספים בארה"ב ובעולם, ולצד הצגת הסכנות משינויי האקלים (וחלק מהנזקים הצפויים הם כבר בלתי הפיכים), הוא מציין תהליכים מעודדים נוספים.

בסה"כ מדובר בסקירה עדכנית ומקיפה של שינויי האקלים והתפתחות מקורות האנרגיה (התנאי המרכזי לעצירת שינויי האקלים), כולל התייחסות להיבטים פוליטיים פנימיים בארה"ב ובמעצמות המרכזיות בעולם המתפתח.

סקירה עדכנית מקיפה ואופטימית מהאיש שהביא את "אמת מטרידה" – תודו שזה מעודד!

al gor

 

 

Comments (1)

אל נינו

יש סיכוי הולך וגובר שהשנה הקרובה נשמע הרבה על אל נינו. מה זה בעצם? אל נינו היא תופעת אקלים המתרחשת אחת למספר שנים כתוצאה מהתחממות יתרה של מי מערב האוקיינוס השקט, והיא מתבטאת בעיקר בפחות גשם בעונת המונסון בהודו, למורת רוחם של החקלאים במדינה, ומנגד ביותר גשם בארה"ב, לשמחת החקלאים הסובלים מהבצורת המתמשכת במרבית שטח המדינה. 

אזורים רבים נוספים על פני הכדור יתאפיינו באירועי מזג אוויר קיצוניים – הצפות מחד ובצורות חריפות מאידך – לפרטים קראו בכתבה בנושא באתר ה- Guardian.

el nino

 

מרבית המודלים חוזים אל נינו השנה, אבל עדיין לא ברורה העוצמה. בפרט, האל נינו העוצמתי האחרון ב- 1997-1998 הגיע במקביל לשנה החמה ביותר ברשומות, ואף אחד לא יופתע אם השנה יישבר השיא המפוקפק הזה.  

להגיב

אובמה בראיון על שינויי האקלים

בפרק האחרון של סדרת המופת Years of Living Dangerously מראיין תומאס פרידמן את הנשיא אובמה, ועיקרי הדברים התפרסמו ב- NY Times. אובמה מפגין בקיאות בנושא כמו גם באתגר. אבל, לדעתי, כשמסתכלים על תקופתו כנשיא הציון שלו עד כה הוא בלתי מספיק – "התלמיד מבין את החומר אך נכשל בהפיכת התאוריה למעשים".

הצעדים שנקט אובמה לצמצום פליטות גזי החממה, כולל ההכרזות האחרונות על תקנות לצמצום הפליטות מתחנות קיימות, הם מעטים ומאוחרים, ואינם מתמודדים עם שורש הבעייה. כך למשל – בראיון מודה אובמה בצורך במס פחמן, מיסוי על שחרור גזי חממה לאטמוספירה, אבל מה הוא עשה בנדון?

אובמה מבין היטב את הקשיים הפוליטיים – "One of the hardest things in politics is getting a democracy to deal with something now where the payoff is long term or the price of inaction is decades away" – אבל מנשיא לא צריך לשמוע תירוצים אלא לראות מעשים.

ואחרי דברי הביקורת שלי צריך לציין בחיוב את נכונותו של אובמה להתראיין לסדרת טלוויזיה בנושא שינויי האקלים ולהתמודד עם השאלות שתומאס פרידמן העלה בפניו. זה חלק יפה בדמוקרטיה האמריקאית.

בראיון אובמה מצטט את הנשיא לינקולן – "With public opinion there’s nothing I cannot do, and without public opinion there’s nothing I can get done" – והמסר ברור: אם הציבור יבין ירצה וילחץ אז הוא גם ישפיע. התנועה הסביבתית היום חזקה מאי פעם, אבל לא מספיק. בואו נמשיך ונחזק אותה בתמיכה הולכת וגוברת מכל קצוות העולם.

בתמונה ניתן לראות את הקריקטורה הזוכה בתחרות בנושא קריקטורות ושינויי האקלים (אין קשר ישיר לראיון).

slide_352590_3821132_free

 

להגיב

7 סיבות לאופטימיות

בתגובה הולמת למאמר עליו ביססתי את הפוסט הקודם שלי – 7 סיבות לפסימיות? – עונה העיתונאי ד"ר Joe Room לכל אחת מ- 7 הנקודות ומציע זווית הסתכלות הפוכה. הנה 7 הנקודות המקוריות ו- 7 הסיבות לאופטימיות.

כי התמהמהנו יותר מדי, מאוחר מכדי לשנות כיוון ולעצור את ההתחממות בפחות מ- 2 מעלות

כי הכדאיות הכלכלית של המענה הנדרש לשינויי האקלים, אנרגיות מתחדשות כאלו ואחרות, הולכת ועולה מיום ליום

כי קולם של הנפגעים ביותר, או ליתר דיוק, הראשונים להיפגע, אינו נשמע בעוצמה הראויה (הכוונה למדינות הנחשלות יחסית בחצי הכדור הדרומי)

כי כולם נפגעים משינויי האקלים (ע"ע סנדי ועלויות התשתיות לאורך החופים ככלל) כולל תושבי הודו וסין שמשקלם (ראה בהמשך) חשוב במיוחד

כי אנחנו לא טובים בהקרבה היום למען עתיד טוב יותר

כי כשצריך אנחנו יודעים להקריב למען העתיד, ע"ע D-Day (יום הפלישה לנורמנדי, לפני 70 שנים) 

כי האפקטים של שינויי האקלים אינם הפיכים בקלות

כי שינויי האקלים הם תהליך רציף ותמיד יהיה נכון לעצור אותו בתהליך אגרסיבי

כי המפלגה הרפובליקנית בארה"ב ירדה מהפסים בהכחשתה את שינויי האקלים (למעשה, אין היום תחום בארה"ב בו המפלגות מקוטבות יותר, וכמובן שזה מעצור לכל שינוי)

כי מהמקום הקיצוני בו המפלגה הרפובליקנית נמצאת היום, האפקט הצפוי הוא חזרה למציאות 

כי שיתוף הפעולה הבינלאומי הנדרש הוא חסר תקדים, וספק אם בכלל אפשרי

כי רואים סימנים הולכים וגוברים של הירתמות סין (נכון להיום היצרנית הגדולה ביותר של גזי חממה) להתמודדות עם הבעיה

כי גאו-הנדסה (טכנולוגיה שלא נועדה לשמור על הסביבה, אלא "לתקן" אותה) היא פתרון למשוגעים

על הנקודה הזו אין מחלוקת …

גם אני סיימתי את הפוסט הקודם שלי בכמה משפטים אופטימיים. עכשיו אני מאמין בהם עוד מעט יותר.

7

 

להגיב

7 סיבות לפסימיות?

אמש ציינו את מוצאי שבועות במפגש חברים. אמרו לאופטימיסטים לבוא בלבן ולפסימיסטים לבוא בשחור. אני באתי בתכלת בהיר. אחרי שקראתי את הכתבה הזאת שהתפרסמה באתר החדשות vox הצטערתי לרגע שלא באתי בשחור.

הכתבה מסכמת שיחה בין Ezra Klein שהוא עורך ב- vox לבין- Ta-Nehisi Coates ממגזין The Atlantic במהלכה מונה הראשון 7 סיבות לפסימיות בכל הקשור להתמודדותה של אמריקה (ולמעשה של הכוכב כולו) עם שינויי האקלים.

  1. כי התמהמהנו יותר מדי, מאוחר מכדי לשנות כיוון ולעצור את ההתחממות בפחות מ- 2 מעלות
  2. כי קולם של הנפגעים ביותר, או ליתר דיוק, הראשונים להיפגע, אינו נשמע בעוצמה הראויה (הכוונה למדינות הנחשלות יחסית בחצי הכדור הדרומי)
  3. כי אנחנו לא טובים בהקרבה היום למען עתיד טוב יותר
  4. כי האפקטים של שינויי האקלים אינם הפיכים בקלות
  5. כי המפלגה הרפובליקנית בארה"ב ירדה מהפסים בהכחשתה את שינויי האקלים (למעשה, אין היום תחום בארה"ב בו המפלגות מקוטבות יותר, וכמובן שזה מעצור לכל שינוי)
  6. כי שיתוף הפעולה הבינלאומי הנדרש הוא חסר תקדים, וספק אם בכלל אפשרי
  7. כי גאו-הנדסה (טכנולוגיה שלא נועדה לשמור על הסביבה, אלא "לתקן" אותה) היא פתרון למשוגעים 

אני מסכים לכל אחת מהנקודות, יש לי עוד כמה להוסיף (כמו למשל הכוח בידי אינטרסנטים ע"ע ברוני הנפט), ועם זאת אני מסרב לקבל את המסקנה. ייאוש אף פעם אינו מוצא מבעיה.

זה לא שאני אופטימי מטבעי … אבל אני חי באמונה שלמה כי עדיין לא מאוחר, וכי מודעות ציבורית גוברת והולכת, יחד עם כוח ההמצאה האנושי, יחזירו את הכדור הזה לתלם. 

ואני בטוח שאתם איתי וביחד נהיה כוח גדול שיביא את השינוי, כי רק לחץ חברתי גובר והולך על מקבלי ההחלטות יביא אותם לשינוי ההכרחי בסדרי העדיפויות והקצאת המשאבים. לו יהי.  

 

 

Comments (1)

קרן הפנסיה שלי ושלך

קבלתי עדכון רבעוני על ביצועי קרן הפנסיה שלי כתלות במסלול – כללי, ללא מניות, 50% מניות או "כשר" (מפוקח הלכתית). לא מצאתי את המסלול שאני מחפש – המסלול הירוק, זה שאינו משקיע בתאגידי הפחמן (חברות לחיפוש והפקת דלקים פוסילים).

ברוח יותר ויותר ארגונים בעולם, אני קורא בזאת לקרנות הפנסיה ומנהלי אפיקי השקעות אחרים, לאפשר לנו להשתחרר מהשקעה בחברות שעושות את הונן מדלקים פוסילים, על חשבון דורות העתיד.

אני לא רוצה להשקיע בברוני הפחמן כי הצלחתם תהיה בעוכרינו. כמה אירוני שקרנות הפנסיה שלי ושלך מממנות חברות שדואגות לרווח קצר המועד שלהן ופוגעות באיכות החיים שלנו ושל ילדינו.

אני לא רוצה להשקיע בברוני הפחמן כי כשהעולם ייחס לפחמן את מחירו האמיתי, כולל הנזק הסביבתי, תאגידי הפחמן יתבררו כבועה פיננסית וקרנות הפנסיה שלנו יצטמקו.

אני לא רוצה להשקיע בברוני הפחמן כי השווי של חברות הנפט נמדד היום בהתחשב במרבצים שהם מצאו, בשעה שהמדע אומר בברור שנוכל להפיק רק 1/5 ממה שמצאנו עד כה בהנחה שנרצה לשמור על העולם שלנו כפי שאנו מכירים אותו, לרווחת ילידנו ונכדינו.

אני לא רוצה להשקיע בברוני הפחמן כי כל ההצעות המשמעותיות לעצירת ההתחממות הגלובאלית מצביעות על מעבר ההכרחי לאנרגיה דלת/נטולת פחמן עוד בשנים בהם אני אמור לקבל את תשלומי הפנסיה.

בארה"ב כאמור התנועה להסטת השקעות מדלקים פוסילים תופסת תאוצה, ובעיקר להתרשמותי בארגונים בעלי מודעות חברתית ואנושית כמו כנסיות ואוניברסיטאות. מתי אצלנו? מי תהיה קרן הפנסיה הראשונה שתרים את הכפפה?

Comments (2)

גרינפיס

באוגוסט הקרוב תתמנה Annie Leonard המדהימה למנכ"לית גרינפיס ארה"ב – שיהיה לה בהצלחה. Annie שסדרת סרטוניה The Story of Stuff צברה עשרות מיליוני צפיות הייתה פעילה בארגון בשנות ה- 80, ועכשיו, כשהיא בת 50, היא חוזרת להנהגתו.

עם מרבית המסרים של גרינפיס אני מסכים (יש לי מחלוקת עמוקה איתם בנושא התנגדותם לאנרגיה גרעינית – אבל לא זה העניין כרגע), אבל תמיד היו לי רגשות מעורבים ביחס לתפיסה האקטיביסטית שלהם – השתלטות על ספינות וכו'. בסופו של דבר – מעבר על החוק הוא מעבר על החוק הוא מעבר על החוק. אבל, בשנים האחרונות התחילו בי ספקות, ואני מקבל יותר בהבנה מחאה אזרחית "על גבול החוק", כאשר זו הדרך היחידה לעורר את ההד הציבורי.

ועדיין – לשאלה הקשה – על הגנת איזה עקרונות אני הייתי מוכן להיעצר אין לי תשובה שאני גאה בה. אני מביט בהערצה על מדען האקלים הנסן שנעצר (בעת שהיה ראש מכון מחקר ב- NASA!) כאשר כבל את עצמו עם אחרים לגדר הבית הלבן, אבל מחאתי מול דברים שכואבים לי לא פחות נגמרת במקרה הטוב במקלדת.

נחזור לגרינפיס ול- Annie. בראיון ל- Guardian היא עונה ש"כן, אני מוכנה להיעצר", אבל מתשובותיה המורטות נראה שהיא מכוונת לדרכים יותר מתונות מתוך כוונה להגיע לציבור רחב. עשרות מיליוני צפיות יש לסרטונים של Annie, וזה הרבה, ועדיין זה מעט, ולגרינפיס כמו שאר התנועות הסביבתית יש עוד הרבה לאן לגדול. יש לי רושם ש- Annie היא האישה הנכונה במקום הנכון בזמן הנכון – שיהיה לה בהצלחה.

להגיב

שטפונות בבלקן

בשבוע האחרון הגיעו דיווחים קשים על עשרות הרוגים והרס תשתיות נרחב במדינות הבלקן – סרביה, הרציגובינה, קרואטיה ובוסניה – בעקבות שטפונות בהיקף שלא זכור כמותו. לצערנו, שינויי האקלים יביאו לעלייה בשכיחות של אירועים "נדירים" שכאלו.

מעניין להסתכל על המספרים – בחלק מהמקומות ירדו כ- 100 מ"מ ביומיים ו- 200 מ"מ במשך השבוע השלם. זה לא כל כך הרבה, ובפרט בסופה בארץ בדצמבר האחרון ירדו יותר משקעים, אבל שיטפונות כמעט ולא היו וסה"כ נהרגו 4 אנשים (רק 2 ישירות משיטפון).

אני חושב שזה שם קצת דברים בפרופורציה, במיוחד כשנזכרים בקריאות (הנשכחות) לוועדת חקירה בעקבות הסופה בדצמבר.

assets-climatecentral-org-images-uploads-news-5_20_14_Andrea_Balkansrainfall-600x600

 

 

Comments (1)

ויזואליזציה מרשימה של עליית מי הים

מספר מחקרים שהתפרסמו לאחרונה טוענים כי אנטרקטיקה עברה את נקודת האל חזור, והקרחונים שם נמצאים בתהליך הפשרה שאין ביכולתנו לעצור, לפחות בטכנולוגיה הידועה היום. בפעם הקודמת שכמות גזי החממה הייתה במידה הנוכחית הים היה גבוה במספר מטרים, והסיבה שערי החוף שלנו עדיין לא מוצפות היא קצב ההפשרה שמביא לשיהוי בעליית פני הים. אבל אם עברנו את נקודת האל-חזור, יום אחד זה יקרה …

רציתי להפנות אתכם לתצוגה מרשימה של משמעות עליית מי הים ב- 4 מטרים. זוהי תחזית "ממוצעת" ל- 2300, אבל חשוב גם לדעת שדו"ח ה- IPCC לא הצליח להוציא מכלל אפשרות עלייה שכזו עוד במאה הנוכחית (התחזית עומדת על פחות ממטר, אבל התוצאה צוינה כבעלת אמינות מוגבלת). שלא נדע. באתר אליו אני מפנה שימו לב לאופן שבו אפשר להזיז שמאלה וימין את מרכז התמונה כדי לראות ביתר פירוט את ההבדל בין לפני ואחרי. תמונה אחת, או במקרה זה, שתי תמונות, יותר טובות מאלף מילים. 

140519_future_sanfran

להגיב

דוד דיגיטלי

לפני בערך שלושים שנה, כשמבחינתי ירוק היה רק צבע של מדים, הגיתי רעיון – מכשיר בקרה למעקב ותכנון פעולת דוד המים החמים. גם כדי לחסוך בחשמל, גם כדי ששוב לא יגמרו המים החמים באמצע המקלחת בחורף (בררר) וגם כדי להימנע מחימום יתר הפוגע במערכות הדוד.

לממש את הרעיון לפני 30 שנה היה קשה, ולי אין חוש עסקי, אז הלכתי לאחת מחברות הדוודים והצעתי להם את הרעיון. אמרו שלי שכבר עובדים על זה … (ולא עשו דבר). בטכנולוגיה הנוכחית המימוש הרבה יותר פשוט, והצורך בכלל לא השתנה.

לפני כחמש שנים נפגשתי ביוזמתי עם שכן, מכר, שהוא גם בכיר מאוד בחברת כרומגן. לדבריו – גם הם חשבו על הרעיון אבל לא החליטו לממשו. הסברתי לו על יתרונות נוספים שהוא לא חשב עליהם ולהבנתי בעקבות הפגישה נפל דבר והם יצאו לדרך.

בינתיים התברר שיש מישהו שאחז בפטנט. כרומגן שילמו לו כך וכך ופיתחו את המוצר, היום על המדפים.

הדוד הדיגיטלי של כרומגן (צילום: יח"צ)

ומה יצא לי? שום דבר חומרי. אפילו דוד שמש מתנה לא נתנו לי. ובכל זאת אני מרגיש שתרמתי משהו לעולם ירוק יותר. לפני 30 שנה ירוק היה צבע של מדים, היום ירוק זה עולם ומלואו.

להגיב

חיסונים

ביל גייטס, הרוטשילד פילנטרופ של המאה ה- 21, והנס רוזלינג, הסטטיסטיקאי השוודי היחיד ומיוחד, מלמדים אותנו כי כיום 83% מילדי העולם מקבלים חיסונים בסיסיים. 83% זה הרבה באופן די מפתיע, ולצד כך שביל גייטס רוצה להביא להעלאת האחוז עוד יותר, יש לראות במספרים עידוד והוכחה לכך שאפשר לתת הזדמנות ותנאים בסיסים לכולם כשרוצים, וזה לא נוגע רק לחיסונים.

להגיב

2014 במנהרת הזמן

אחרי הפסקה עקב המעבר לכתיבה בבלוג של קק"ל globeblog – חושבים עולמי פועלים מקומי, הנה פוסט חדש גם כאן🙂 והפעם, על התחזית ל- 2014 שנתן סופר המדע בדיוני הנודע אייזק אסימוב בדיוק לפני 50 שנה, בשנה בה נולדתי – 1964. לרגל "היריד העולמי", פרסם אסימוב בניו יורק טיימס מאמר קצר עם תחזיות בשלל נושאים.

בחלק מהנושאים אסימוב היה (כצפוי) אופטימי טכנולוגית – מכוניות מרחפות, מושבות בחלל, מקורות אנרגיה. בחלק אחר הוא מפתיע ברמת הדיוק.

בתחום הרובוטיקה, למרות שהוא חרג מעט, נראה שהוא חזה נכונה את קצב ההתקדמות המוגבל. אנחנו לא מתקדמים כפי שהוא חזה, אבל גם לא רחוקים משם, ואני הייתי מנחש הוא יניח התפתחות גדולה עוד יותר:

Robots will neither be common nor very good in 2014, but they will be in existence … It will be such computers, much  miniaturized, that will serve as the "brains" of robots …  the I.B.M. building at the 2014  World's Fair may have a robot housemaid – large, clumsy, slow-moving but capable of general picking-up, arranging, cleaning and manipulation of various  appliances.

בנוסף, הוא חזה בהצלחה את הטלוויזיה 3D, ואפילו טלפונים חכמים:

Communications will become sight-sound and you will see as well as hear the person you  telephone.  The screen can be used not only to see the people you call but also for studying  documents and photographs and reading passages from books.  Synchronous satellites, hovering in  space will make it possible for you to direct-dial any spot on earth,

עוד נושא בו התחזית שלו מדויקת הוא התחום הדמוגרפי – אוכלוסיית העולם, תוחלת חיים במדינות המפותחות, ועוד. אבל זה לא מפתיע. הדמוגרפיה הוא מדע העתיד המדויק ביותר, ואסימוב זיהה נכונה שכדור הארץ לא יוכל לשאת אנושות הצומחת באותו קצב שאפיין את תחילת המאה ה- 19 לאורך זמן.

לתשומת לב מיוחדת ראויה הפסקה האחרונה שלו – כל אחד מוזמן לשפוט עד כמה היא התגשמה:

… mankind will suffer badly from the disease of boredom, a disease spreading more widely  each year and growing in intensity.  This will have serious mental, emotional and sociological  consequences, and I dare say that psychiatry will be far and away the most important medical  specialty in 2014.  The lucky few who can be involved in creative work of any sort will be the true  elite of mankind, for they alone will do more than serve a machine.

Comments (2)

סוג של הודעה

קוראים יקרים ונאמנים – אני מבקש להפנות את תשומת לבכם לבלוג של קק"ל globeblog – חושבים עולמי פועלים מקומי, העוסק בקיימות ושינויי האקלים. ניתן גם להצטרף לדף של קק"ל בפייסבוק – e-yarok. אני אכתוב שם מעת לעת ואהיה מעורב גם בכתיבה של פוסטים נוספים, שייכתבו על ידי הצוות המוכשר שמנהל את האתר.

אז זהו, אחרי 4 שנים וכמעט 200 פוסטים, "קוד ירוק" יוצא להפסקה. חלקכם עוד צועדים איתי מהבלוג הקודם (לצערי ספריית הלינקים שם כבר איננה מעודכנת במלואה, וגם העריכה השתבשה עם מעבר הגרסאות ומערכות ההפעלה), ואני מקווה שתלוו אותי גם בהמשך, כאמור ב- globeblog, וכמובן שגם בפייסבוק או רחמנא ליצלן בחיים האמיתיים – ei999@013.net ו – 050-4078833 תמיד זמינים.

כתמיד, אשמח להתייחסויות לתכנים, הצעות לנושאים, מידע רלבנטי וכו'. שאו ברכה. שיהיה לכם יום ירוק.

להגיב

מה זה ירוק ומייקר לכם את הדירה?

"מה זה ירוק ומייקר לכם את הדירה?" זו הכותרת לידיעה מעצבנת במיוחד מאתר דה מרקר, שעוסקת בהיטל צעיר על רוכשי דירות חדשות שנקרא היטל השטחים הפתוחים. כבר עצם הכותרת מבטאת את עמדת הכתב (והעורך?) לפיה כל מה שמייקר את הדירה הוא בהכרח רע. אני יודע, אף אחד לא אוהב לשלם מיסים, אבל שימור וטיפוח השטחים הציבוריים הפתוחים צריך להיות האינטרס של רוכשי דירות חדשות. על איכות חיים צריך וראוי לשלם. פעם היה היטל סלילה, היום אנחנו מבינים שפארק לא פחות חשוב מכביש.

תחת כותרת המשנה "ערוץ הכנסה נוסף לרשויות" כאילו הרשויות אינן שם בשבילנו, מוסיף הכתב "לדברי עו"ד …,  לרוב מגיע המס לאלפי שקלים לדירה, ואף שמדובר בסכום שגובה הרשות מהיזם, הוא מצדו מגלגל את הסכום אל הרוכשים.". מה הוא מצפה, שהקבלן יממן את הפיתוח הסביבתי מכיסו? ובהמשך, "לדברי …, מאפשר ההיטל לגבות מיליוני שקלים נוספים של מס באופן שעשוי להיות לא מבוקר דיו". כאילו מה חדש, מושחתים תמיד יהיו אז לא נגבה יותר מיסים?

בעיני הכתבה הזאת מבטאת חשיבה צרה ורדודה, של הישראלי היהיר שאכפת לו רק מעצמו, שבטוח שכולם חוץ ממנו מושחתים וגנבים. רק חבל שדה מרקר (והארץ) נתנו לכך במה.

ואם אתם רוצים לאזן, ויש לכם יום פנוי, לכו בשבוע הבא לכנס הבינלאומי הרביעי לבנייה ירוקה ותכנון בר קיימא, 25/11 בקריית שדה התעופה. אני כבר מחכה לראות מה ידווח בדה-מרקר על הכנס הזה.

Comments (1)

ישראל 2059

תחזיות דמוגרפיות הן מהתחזיות המדוייקות ביותר על העתיד. אין הרבה דברים שניתן לומר על ישראל ב- 2059 חוץ מתחזית דמוגרפית, אז הנה היא לפניכם באדיבות כנס אלי הורביץ לכלכלה וחברה, בחסות המכון הישראלי לדמוקרטיה ופורום קיסריה. הגרף הפשוט מדבר בעד עצמו – זו תהיה ישראל אחרת מכפי שאנחנו מכירים אותה כיום.

2059

דהמרקר כותב על המשמעויות לתעסוקה וצמיחה, ועל חשיבות החינוך. לי נדמה שהמשמעויות רחבות הרבה יותר ובראש ובראשונה עלינו לשנות את מערכת החינוך כך שנדע לחיות טוב יותר ביחד, חילונים דתיים וחרדים, יהודים וערבים.

ב- 2059 אני אהיה (או לא אהיה …) בן 95, אבל לילדים ולנכדים שלי ושלכם זו תהיה עוד שנה שגרתית. אם לא נדאג שהם יוכלו לחיות ולשגשג בישראל, למרות המציאות הדמוגרפית, הם ימצאו דרכם לשאר קצוות תבל, אפילו שאי שם עמוק בלב זה לא מה שאני אתם והם רוצים שיקרה.

להגיב

השבת הרחובות לציבור עם קצת צבע ויוזמה

רק לאחרונה הלכנו להצביע בבחירות המקומיות – האם לא הייתם רוצים שהתוצאות יהיו כמו בהרצאה נותנת ההשראה ב- TED על מתיחת הפנים שעוברים רחובות ניו יורק? (תודה למאירה על הלינק). עם קצת צבע, כמה כיסאות ושמשיות – הרחובות הוחזרו לאזרחים, ועם קצת תכנון והשקעה – נפתחו בכבישים נתיבים בטוחים לרוכבי האופניים. במקום שאכביר מילים – לכו לראות את ההרצאה, ומיד אחר כך שלחו את הלינק למועמד שבו בחרתם. שיתחילו הנבחרים לעבוד. זו לא בעיה של כסף, אלא של תפיסה ותעוזה. קדימה חולדאי – בוא נתחיל בכיכר דיזינגוף, כיכר אתרים, ואפילו כיכר המדינה. 15 שנים אתה ראש עיר ושום דבר לא השתנה בכיכרות האלו. לך תראה מה עשו לטיימס סקוור בתפוח הגדול. אם אפשר שם אז למה לא פה? ואל תעצור בכיכרות המרכזיות, אלא קח קצת צבע ויוזמה, ותביא התחדשות עירונית גם למרכזים השכונתיים ברחבי בעיר. גרור באוזן את אנשי התחבורה, וסוף כל סוף שנה משהו בתחבורה הציבורית בעיר הפקוקה הזאת. תיסלם על פרוייקט שיתוף האופניים, אבל אין בו די – צריך לדאוג שגם יהיה לנו  היכן לפדל בבטחה. אם אפשר בניו יורק אז למה לא בתל אביב? ואם יש לך יום חופשי השבוע, כבוד ראש העיר, לך לכנס הארצי של איגוד אדריכלי הנוף, שיתקיים ביום חמישי 31/10 בחיפה. יש שם הרצאת אורח על התחדשות הסביבה העירונית בקופנהגן, ותמונה אחת טובה מאלף מילים.haifa1

Comments (1)

טוקבקים

אני אוהב את המאמרים של פרופ' מרינוב במדור הירוק של ynet – מדויקים ובהירים. ראו למשל את המאמר שלו בעקבות הדו"ח האחרון של ה- IPCC. ברם, אני מזדעזע לראות את הטוקבקים, ומתקשה להבין מה מקור האנרגיה השלילית המניעה את כל החכמולוגים היהירים מזלזלים האלו, שיודעים יותר מכולם, שחוץ מאמת דלתם הכול שקר, אינטרס ובדיה. על כל פנים – אני ממליץ ל- ynet לאמץ את החלטת אתר פופולאר סיינס לחסום טוקבקים – עם טוקבקים לא מנהלים דיון מדעי/ענייני. 

Comments (2)

ארבע נקודות על וודאות ואי-וודאות בדו"ח האו"ם על שינויי האקלים

הפרק הראשון – מה היה ומה יהיה – בדו"ח החמישי של פאנל המומחים של האו"ם לנושא שינויי האקלים פורסם לאחרונה, ורציתי לחדד ארבע נקודות, שתיים בהם אין כבר ספק, ושתיים בהן אי-הוודאות עדיין משחקת את התפקיד הראשי.

1. וודאות: העולם מתחמם באופן חד משמעי  –

Warming of the climate system is unequivocal

2. וודאות: האחראי המרכזי על ההתחממות הוא האדם –

It is extremely likely that human influence has been the dominant cause of the observed warming since mid-20th century

3. אי-וודאות: יש אי-וודאות רחבה ומשמעותית בהערכה לעלייה בטמפרטורה הממוצעת במאה הנוכחית – מעלייה זניחה של 0.3 מעלה ועד קטסטרופה של 4.8 מעלות. לאי-הוודאות שני גורמים מרכזיים – אי-וודאות במודלים (שהולכת ומצטמצמת עם השנים ככל שהמודלים משתפרים) ואי-וודאות בתרחיש (בעיקר היקף פליטות גזי חממה). בידנו לשפר את המודלים, ובידנו בעיקר לפעול לאלתר ביתר שאת לצמצום הפליטות.

Increase of global mean surface temperatures for 2081–2100 relative to 1986–2005 is projected to likely be in the ranges derived from the concentration driven CMIP5 model simulations, that is, 0.3°C to 1.7°C (RCP2.6), 1.1°C to 2.6°C (RCP4.5), 1.4°C to 3.1°C (RCP6.0), 2.6°C to 4.8°C (RCP8.5)… Warming will continue beyond 2100 under all RCP scenarios except RCP2.6

4. אי-וודאות: יש אי וודאות משמעותית בנושא הצפי לעליית מי הים. הדו"ח מציג את העלייה הצפויה בתרחישים השונים (מ- 26 ועד 98 ס"מ עד 2010) אבל מיד מסתייג, מתאר תרחישים קיצוניים יותר (למשל קריסה של קרחון יבשתי באנטרקטיקה), ומציין שחסר ידע כדי לקבוע את הסיכוי שתרחישים אלו יתממשו. יחד עם הזאת, אין ביטחון שניתן לפסול את האפשרויות האלו. לקריאה ראו עמוד 18 ב"תקציר למקבלי החלטות".

כשוודאי שהעולם מתחמם, כשוודאי שגזי החממה הנפלטים עקב פעילות האדם הם הגורם המרכזי להתחממות, וכשאנו מבינים את הסיכון (עיין ערך עליית מי הים), נכון שלא נתעלם מאי-הוודאות ונתכונן לאפשרויות הקשות יותר (ולא ל"ממוצע"). ולכן, בראש ובראשונה עלינו לצמצם את פליטות גזי החממה בהתאם לתרחיש המכונה RCP2.6! ובמקביל עלינו להעמיק את המחקר כדי שנוכל לדעת עד כמה תרחישים חמורים במיוחד הם סבירים ודורשים היערכות תשתיתית מקדימה. 

.

להגיב

קרחוני דרום אמריקה הולכים ונעלמים

UNEP, סוכנות האו"ם להגנת הסביבה,  מדווחת במגזין החודשי שלה על צמצום שטח הקרחונים בדרום אמריקה. הקרחונים בדרום אמריקה פרוסים לאורכה, מצפון לדרום, בצד המערבי של היבשת, והנפח שלהם הולך ומצטמצם בקצב חסר תקדים בעשרות השנים האחרונות, כתוצאה מההתחממות הגלובאלית. הדו"ח מתמקד בקרחונים הטרופים, מרביתם ב- פרו, ומונה את ההשפעות השליליות לאספקת מי שתיה בדגש לעונה היבשה, לזרימה בנהרות ולמערכות אנרגיה הידרואלקטריות, למגוון הביולוגי עקב פגיעה במערכות ייחודיות מקומיות, ועוד.

אם רציתם לראות קרחונים בפרו – כדאי שתזדרזו ותיסעו לטייל שם בהקדם. בתמונה הזאת רואים את ההבדל בקרחונים ב- פרו – 1987 לעומת 2012. מה שעוד רואים זה את ההבדל באיכות הצילום. אם רק נדע להפנות את הטכנולוגיה האנושית לכיוונים הנכונים אני בטוח שנוכל לשמור על הקרחונים, ועל המערכות שנשענות עליהם.

סיפור אחד קטן משך את תשומת ליבי. (ראו  Box 2 במאמר וגם לינק).  בשנת 1941 נפל חלק מקרחון לאגם Palcacocha ויצר גל שהביא למותם של מעל 5000 איש בעיר Huaraz, כ- 20 ק"מ במורד הנחל.  תכולת האגם ב- 1941 הייתה כ- 12 מיליון קוב, בשנים שלאחר מכן הוא הצטמצם מאוד וכמעט נעלם, אך בעשרות השנים האחרונות עקב הפשרת הקרחונים הוא הולך וגדל – 17 מיליון קוב ב- 2009 ובמגמת עלייה. כתוצאה מכך הסיכון על תושבי Huaraz בעלייה, וחשוב לציין שכיום גרים בעיירה כ- 120 אלף איש. גל המים והבוץ והעצים והסלעים יגיע לעיר תוך עשרים וקצת דקות – לא מספיק זמן כדי להתפנות – אללה ירחמו על מי שיהיה שם בשיטפון. ניתן להקטין את הסיכון על ידי פעילות הנדסית מונעת, אך ספק בעיני אם התקציבים הנדרשים יגיעו בזמן.

להגיב

חולצת טריקו תוצרת האיטי

Annie Leonard היוצרת העומדת מאחורי סדרת הסרטונים המעולה Story of Stuff בוחנת במאמר למגזין Yes את תרבות הצריכה ותפקיד האזרח באמצעות מחזור החיים של חולצת טריקו פשוטה. בפיסת בד אחת מקופלת הטרגדיה של אי השיוויון בעולם, העבדות המודרנית שהעולם "המפותח" כופה על העולם "המתפתח" בכלים שונים, ובהם אימפריאליזם כלכלי וסובסידיות חקלאיות, שרק מנציחות רעב ועוני.

הנה לינק למאמר המלא, ותזכורת לסרטון שפתח את הסדרה.

images

הסיפור שעומד מאחורי המאמר של אנני מתחיל בביקור שערכה במפעל חולצות T של חברת דיסני בהאיטי, במסגרתו ראתה נשים עובדות בתנאים מחפירים במשכורות מתחת למינימום, עבור מנכ"ל שמרוויח 100 אלף דולר לשעה בממוצע. כשניסתה לברר מדוע הנשים אינן חוזרות לקהיליות הכפריות מהן היגרו לערים, התשובה הייתה שמזון קואופרטיבי ייתר את החוות הפרטיות. האיטי הפכה ליבואנית מזון, ואתם יכולים לשער את האסון כאשר מחירי המזון האמירו כמה שנים מאוחר יותר, עקב שינויים גלובליים כגון מחירי הנפט, בצורות ועוד.

האיטי לא הייתה חזקה מלכתחילה – עוד אחד מאיי העבדים שייצר האימפריאליזם האירופאי, ועכשיו האימפריאליזם הכלכלי מכה שנית. מה הפלא שהמדינה הייתה כל כך חלשה כשהיכה בה גם הטבע, ברעידת האדמה ב- 2010 הזכורה כל כך לרעה. רעידות אדמה אנחנו לא יכולים למנוע, אבל בראייה ארוכת טווח הרעידה הייתה האסון הקטן של תושבי האי, ועל האסון הגדול אנחנו במו ידנו ארנקנו ופתק ההצבעה שלנו בקלפי אחראים. 

אני מסכים עם המסר המרכזי של אנני – זה שנקנה פחות חולצות T או נקפיד על חולצות שיוצרו בסטנדרט קיימות זה או אחר, אמנם חשוב אך לא יביא את השינוי.  לא מספיק להיות צרכנים מודעים יותר, וצריך גם ואולי בעיקר להיות אזרחים טובים יותר, אזרחים שמצביעים בקלפי למי שאכפת לו מהאסון שהקפיטליזם והגלובליזציה המיטו על המוחלשים, בחצר האחורית שלנו, ובעולם כולו.    

להגיב

קיצור תולדות האנושות (ספר חובה)

לאחרונה נשמע קולם של מורי ההיסטוריה כנגד הכוונה לבטל את בחינת הבגרות במקצוע, וכמה שהם צודקים. יתרה מזאת, אני מבקש לקחת את הדברים צעד אחד קדימה, ומציע לבטל את כל בחינות הבגרות למעט זו בהיסטוריה. מספיקה בעיני בחינת בגרות אחת בהיסטוריה כדי להכריז על אדם כבוגר ובעל דעת, ובתנאי שהבחינה תתבסס על היצירה המדהימה של יובל נח הררי "קיצור תולדות האנושות".

תקופה ארוכה זכה הספר לשבחי המבקרים והציבור ואני התעלמתי, שהרי את "רובים, חיידקים ופלדה" כבר קראתי, ומה עוד ניתן לספר לי על התהליכים שעיצבו את ההיסטוריה של המין האנושי? אז אני מודה שטעיתי – "קיצור תולדות האנושות" פתח את עיני פעם אחר פעם. סיימתי לקרוא אותו היום, ואני מתכוון להתחיל לקרוא אותו מחדש מחר.

כל מי שכבר קרא את הספר מבין איזה בורים אנחנו יוצאים ממערכת החינוך שלנו, וגם כמה קל יכול להיות לשנות את זה – נדרש רק לתקן את תכנית הלימודים בהיסטוריה כמו גם בכלכלה, תיאולוגיה, מדע וחברה …, אבל לפחות התשתית לספר הלימוד כבר הונחה בפנינו. בשפה בהירה, מנומקת, מגובה במידה נאותה בנתונים, מסביר לנו יובל כיצד בני האדם הפכו מעוד חיה באמצע שרשרת המזון לשליטי כדור הארץ, ולאן זה יכול להוביל אותנו.

נושא הקיימות לא מקבל משקל מיוחד בניתוח, אבל מרחף מכל עבר – "עולמנו הכחול והירוק הופך במהירות למזבלה עירונית" הוא כותב, ופעם אחר פעם הוא נותן דוגמאות כיצד המין האנושי שינה את פני החיים על כדור הארץ, החל מההשמדה של מיני אדם אחרים, דרך רצח עם אכזרי שליווה כמעט כל מסע גילוי אימפריאליסטי, וכלה בפגיעה במגוון הביולוגי.

הניתוח ההיסטורי שלו מראה שאנו בדרך ל"אימפריה גלובאלית" אחת, ולדעתו היא תהיה בצבע ירוק, כדי להתמודד עם אתגר ההתחממות הגלובאלית ועוד. בעיני זו תחזית אופטימית, ופרט השאלה היא האם זה יקרה מספיק מהר. כאן אני עוד יותר בספק.

Comments (1)

מקסיקו סיטי שוקעת

מקסיקו סיטי הוא כרך של 20 מיליון איש, שנבנה על איים אמיתיים ומלאכותיים על אגם/נהר שלימים יובש בכדי לשרת את התרחבות הכרך. העיר צורכת מים באופן לא מקיים מהאקוויפר מעליו היא בנויה, וכתוצאה מכך חלקים מהעיר שקעו עשרה (10!) מטרים במאה השנים האחרונות. מבנים רבים נוטים והתשתיות סדוקות. בין השאר תשתיות מים כושלות מביאות לכך שהעיר מאבדת כ- 40% מהמים שהיא שואבת עקב דליפות. הלחץ על האקויפר גדל עקב שאיבת היתר, אך לפחות יש לקוות שהמים הדולפים חוזרים לאקויפר …

השקיעה לא תעצר מעצמה, להפך, הקצב הולך וגבר לאור ההשפעה המתרחבת של העיר על הסביבה, ורעידת אדמה אחת טובה יכולה לפרק את העיר הנוטה והסדוקה לפרקים.

מקסיקו סיטי איננה העיר היחידה השוקעת. שילוב של עליית מי הים, בנייה מסיבית וצריכת מים בלתי מקיימת ממאגרים תת קרקעים, מביאה לכך שערים רבות ברחבי העולם הולכות ושוקעות – הנה מאמר קצר על 7 המובילות (בראש כמובן מקסיקו סיטי).

זהו אחד המחירים שאנו עומדים לשלם על התפוצצות האוכלוסין במאה ה- 20 (פי 7 לערך!) והעלייה ברמת החיים. עלייה לצורך ירידה. הים עולה והערים יורדות. מספר התושבים במקסיקו סיטי עולה והעיר שוקעת. לא צריך להיות מומחה גדול בחברה, גיאולוגיה וקיימות, כדי להבין שבאחד הימים המשוואה הזאת תישבר.

להגיב

ביי ביי מיאמי

(הפוסט הזה מבוסס רובו ככולו על מאמר מצויין ב- RollingStone).

דרום פלורידה אינו המקום היחיד בעולם שעליית מי הים הצפויה במאה ה- 21 תשנה אותו לבלי היכר, אבל כמה תכונות הופכות את המקום למיוחד, וביניהן המשיכה הטבעית של המקום והטופוגרפיה השטוחה, שהביאו לכך שנדל"ן עשיר נבנה לאורך המים (ולא בגבעות סביב, כבמקומות אחרים בעולם). כיום מיאמי היא עיר החוף הפגיעה ביותר בעולם לשטפונות, עם נכסים בסיכון בשווי העולה על 400 מיליארד דולר. קתרינה עלתה למשלם המיסים 40 מיליארד וסנדי עלתה כבר 60. סופה "טובה" במיאמי תעלה לא פחות. אוי מיאמי.

זה לא שאין מה לעשות, להקטין, לעכב, להסתגל, אלא שהמנהיגות המקומית שמרנית, ונמצאת עמוק בהכחשה, וזה מבטיח איחור בהקצאת התקציבים הנדרשים. מיאמי ודרום פלורידה היו שטחי ביצות, ומפעל הנדסי אדיר שאב ושואב את המים כדי לייבש וליישב את השטח, ולהפוך את המים הזמינים לראויים לשתייה. את המפעל הזה צריך לתחזק ולחזק, כי האתגר הולך ונהיה קשה יותר ויותר. במרוץ הזה בין עליית מי הים למהנדסים, הטבע הולך ומאיץ ואילו המנדסים כבולים על ידי הקצאת התקציבים. האופטימים יגידו שסופה אחת או שתיים יכולות לתקן את זה. אוי מיאמי.

כדי לקבל פרופורציה – עליית מי ים של 1 מטר (תרחיש חמור-סביר למאה ה- 21) תציף חלקים נכבדים מהעיר מיאמי ויותר מ- 1/3 מדרום פלורידה, אלא אם ימצא פיתרון הנדסי מבריק. היום כבר ידוע כי הפתרונות שהתאימו להולנד ונשקלים כיום לניו-יורק אינם מתאימים לפלורידה ומיאמי, בעיקר עקב מבנה הסלע. גם אם יוקמו חומות ארוכות בהון עתק משני צידי חצי האי, מבנה הסלע המחורר (כמו גבינה צהובה) יביא לכך שמי הים המלוחים יעקפו מלמטה את החומות, וגם למשאבות הענק המותקנות היום לניקוז יש מגבלות. ביי ביי מיאמי.

מיאמי לא תהפוך לאטלנטיס ביום אחד או בסופה אחת, אלא בתהליך הדרגתי. אחד הקטרים המרכזיים יהיו תעריפי הביטוח שילכו ויאמירו לאור החלטת קונגרס מ- 2012 שתחייב העלאה של תעריפי הביטוח באזורים בסכנת הצפה. המחירים יעלו עוד יותר אחרי הסופה הגדולה הבאה. במיאמי מדובר פחות או יותר בכל העיר, והמחיר הכלכלי נמדד במאות מיליארדי דולר.  ההתמודדות עם הים והסביבה בדרום פלורידה קשה כבר היום, ותהיה קשה שבעתיים ללא המשיכה הכלכלית של האזור, כשנהר הדולרים שבנה את מיאמי להיות מה שהיא היום ילך למקומות אחרים. פעם והמקום יאבד את זוהרו, הוא כבר יהיה הרבה פחות מעניין להגנה. כרוניקה של דעיכה. בי ביי מיאמי.

2


להגיב

שוד הגז הגדול – דעה אחרת

המדינה סוערת, האופוזיציה מסתערת, וחברי מהתנועות הירוקות והחברתיות בראש. פתאום כולם מבינים במשק האנרגיה, ולא סתם, אלא במשק האנרגיה בעוד 25-30 שנה. פתאום כולם דואגים לדורות הבאים. חגיגה של תכנון ארוך טווח. ואני, כמו בהרבה פעמים, חושב אחרת…

תראו, ראש האופוזיציה הגברת שלי יחימוביץ אותה אני מאוד מעריך בדרך כלל, מלינה היום כי בהצעת החוק לא כתוב מה יקרה בעוד 25 שנה לאחר שיגמרו המלאים, והיא שואלת "סוגרים את המדינה?". ואני שואל – לפני שנמצאו המאגרים, והעתודות העצמיות של ישראל היו בין אפס לכלום, האם התכוונו לסגור את המדינה בעוד חודשיים?

מעט מאוד אנחנו יודעים על משק האנרגיה בארץ ובעולם בעוד 25 שנה, אבל מה שאנחנו כן יודעים הוא אחת מהשתיים – או שהשימוש בדלקים פוסילים יצומצם בצורה ניכרת או שכדור הארץ יתחמם במידה שעתודות הגז יהיו בין הדאגות האחרונות שלנו. זאת כי כבר היום ברור כי עתודות הדלקים הפוסילים בעולם (גז טבעי, נפט טבעי, פחם טבעי וכו', מלאים שכבר נמצאו ומחכים למי שיוציא אותם מן האדמה ויוביל אותם לבתי השריפה) גדולות פי 5 מהכמות שמותר לנו לשרוף אם אנחנו לא רוצים להכניס את כדור הארץ לסחרור אקלימי. כלומר, 80% ממה שכבר נמצא צריך להישאר באדמה!

ולכן, האינטרס הקר של ישראל הוא להוציא גז כמה שיותר מהר, ולמכור כמה שיותר, לפני שזה יהיה אסור, או יקר למשתמש הסופי (עקב מס פחמן כזה או אחר). בכסף שנקבל היום נוכל להשקיע לטובת הילדים של המחר, ומדינה עשירה וחזקה מקנה יותר ביטחון אנרטי ובכלל בהשוואה לקופת חיסכון של גז. בנוסף, בדרך זו נתרום גם להתמודדות עם ההתחממות הגלובאלית כי הצפת העולם בגז טבעי (טוב, לא אנחנו לבד נציף את העולם …) תדחוק החוצה מוקדם יותר דלקים פוסילים בעייתיים יותר כמו פחם טבעי, חולות זפת ועוד.

Comments (4)

אינפוגרף מעולה של הבנק העולמי

כנסו לקישור, אל תגידו לא ידעתי, לא שמעתי, לא הבנתי. בהצגה ממוקדת ובהירה הבנק הלאומי מצייר את הצפוי על פני חלקים מכדור הארץ בעשרות השנים הקרובות כפועל יוצא מההתחממות הגלובאלית. 

מעניין לראות שהם לא מדברים על הצפוי בארה"ב או באירופה. גם שם יהיה חם ושונה, אבל אין ספק שהמשמעות לאזורים נכשלים באפריקה ובאסיה כפולה ומכופלת, ונכון שבאזורים אלו הבנק הלאומי ישקיע את מאמצי התמיכה שלו. השאלה היא כמה מה שקורה בעולם השלישי כואב למקבלי ההחלטות בארה"ב ובסין, שחורצים את עתיד כדור הארץ. כל מה שהבנק הלאומי יעשה זה נחמד, אבל רק שיתוף פעולה כנה ואמיץ בין שתי מעצמות העל יוכל להביא לעצירת ההתחממות הגלובאלית בגבולות הסביר.

מה כבר צריך לעשות כבר ידוע ומופיע באינפוגרף: לקבוע מחיר ריאלי לשריפת פחמן ולבטל סובסידיות לדלקים פוסילים, להתאים את החקלאות לשינויים הבלתי נמנעים בתנאי הגידול, לבנות ערים בצורה חכמה וחסינה יותר, ולעודד התייעלות אנרגטית. 

להגיב

אנגליה מייבאת חיטה

מדור ה- environment של הגארדיאן הוא מקור משובח למאמרים בתחום. והפעם ידיעה על הפיכתה של אנגליה מיצואנית חיטה ליבואנית (ודייק – האם ידעתם שבעברית תקנית יש דגש באות בית במילה ייבוא?).

וזאת למה – האנגלים חוו השנה את הסתו הרטוב ביותר מאז תחילת התיעוד ואת האביב הקר ביותר מזה 50 שנה (כן, ההתחממות הגלובאלית גם מעלה את הסבירות לאירועי קיצון מהצד הקר של הגרף), והתוצאה היא פחות 5 מיליון טון חיטה, שזה שליש מהיבול השנתי.

הסיפור לא נגמר בחיטה ולא בבריטניה. את המחיר קצר הטווח ישלמו החקלאים, או חברות הביטוח שלהם. את המחיר ארוך הטווח כולם ישלמו, ובמיוחד אזרחי מדינות כמו ישראל שהתלות שלהם ביבוא חיטה גבוהה במיוחד. כי כשהמחירים בעולם יעלו, כל מדינה תשרת בראש ובראשונה את אזרחיה, ויבואניות כמו ישראל יתקשו עוד יותר בייבוא (עם דגש באות בית) הדגנים.

Comments (1)

ניו יורק

להלן תרגום מתציתי של ידיעה מה- New York Times אליה הגעתי דרך האתר הנהדר thinkprogress.org.

במסגרת הערכות העיר לשינויי האקלים נמצא כי מספר התושבים הנמצאים בסכנה של "שיטפון אחת למאה שנה"  יוכפל עד ל- 2050 ויגיע ל- 800,000 תושבים ו- 7% מהמבנים. עיקר השינוי הוא בברוקלין – שומו שמיים.

המשמעות המיידית היא עלייה בתעריפי הביטוח והסיבה העיקרית היא עליית מי הים – במאה ה- 20 הים עלה בערך ב- 30 ס"מ,  אבל פאנל המומחים המייעץ להנהלת המגה עיר ניו יורק קובע שלא יחלפו מאה שנים נוספות עד שהים יעלה ב- 30 ס"מ נוספים. ב- 2008 ההערכה הייתה ל- 5-10 ס"מ נוספים עד 2020. היום ההערכה כבר עומדת על 10-20 ס"מ ואפילו 30 ס"מ מוצג כתרחיש אפשרי. אגב, איני יודע האם הם עדכנו את השכיחות של "שיטפון אחת למאה" – מרכז אירופה חווה בימים אלו "שיטפון של אחת ל- 100 שנה", 12 שנים אחרי הארוע הקודם …

לצד זאת, הנתונים מצביעים על עלייה בשכיחות הימים עם חום כבד. ב- 1970 העיר חוותה בממוצע 18 ימים עם חום מעל 32 מעלות צלזיוס. ב- 2020 התחזית היא ל- 33 ימים כאלו וב- 2050 כבר מדובר על 57 ימים! אני ומשפחתי נגיע הקייץ לניו יורק לחופשה למספר ימים – מקווה שהסטטיסטיקה תהיה בעדנו.

להגיב

סוריה – מה הביא למרי?

תומאס פרידמן בטור מצויין על המחסור במים ופיצוץ האוכלוסין שהיו בין הגורמים שהציתו את מלחמת האזרחים בסוריה. הגידולים שוועו למים ואין, עקב מיצוי יתר של המאגר התת קרקעי, לצד שנות הבצורת. בצר להם פנו החקלאים לשעבר, "פליטי הבצורת" כלשונו, לערים. פליטים צעירים אשר שוועו לעבודה, אך גם הם נשארו בידים ריקות. תוסיפו לכך את השלטון המושחת, את האנטרסים של גורמי חוץ ודת שונים ואת חוסר העניין של המערב בסוריה – וקבלתם את הסיפור כולו.

חשוב רק שנזכור כי כאשר ירגעו רוחות המלחמה הבעיות הדמוגרפיות והסביבתיות של סוריה לא יתפוגגו. הבצורות של השנים האחרונות הן רק פתח למה שההתחממות הגלובאלית תביא על המזרח התיכון, ואסור שנשכח שאנו וסוריה (לצערנו) עדיין נמצאים כמעט בסירה אחת. אך עם זאת, תחשבו עד כמה חקלאות מודרנית, ייעול השימוש במים ודשנים, יכולה להזיז את המדינה הזו קדימה. לישראל טובה סוריה חזקה ודמוקרטית, ומבלי לפתור את בעית היסוד סוריה לא תגיע למעמד שכזה.

להגיב

שר האנרגיה האמריקאי על הזמן שהגז הטבעי נותן לנו

שר האנרגיה החדש של ארה"ב על גז טבעי כגשר לאנרגיה מתחדשת: זה יהיה גשר רק אם ננצל את הזמן כדי להשקיע באנרגיות מתחדשות (תודה לנורית על הקישור).

ואני מחדד את הסכנות ברקע – אנרגיה זולה תגדיל את התמכרותנו לאנרגיה, תיתן פחות תמריץ כלכלי לפיתוח של אמצעי אנרגיה מתחדשת, ותיתן זמן לברוני הפחמן למצוא דרכים להוזלת התהליכים למציאת והפקת דלקים טבעיים שונים (גז טבעי, נפט טבעי, פחם טבעי, …).

יצא לי לא מזמן לקרוא על ראיון עם שר האנרגיה האמריקאי קודם – גם שם תמצאו הבנה של משבר האקלים ושל ההשפעה ההרסנית של משק האנרגיה האמריקאי. אבל, אז כמו היום, מה שקובע הוא מה שעושים ולא מה שאומרים, ומדיניות האנרגיה האמריקאית בקדנציה הראשונה של אובמה לא הביאה את המהפכה המיוחלת. מי יודע, אולי הקדנציה השנייה תהיה אחרת.

להגיב

האוורסט הולך ונמס

מחקר חדש מציג כי קרחוני ההימאליה הולכים ונסוגים בקצב הולך וגובר – שטח הפנים שלהם ירד ב- 0.12% לשנה באמצע המאה הקודמת, והירידה האיצה ל- 0.7% לשנה בשנים האחרונות. כתוצאה – קו השלג הולך ונהיה גבוה יותר – 3.6 מ' לשנה בממוצע. והסיבות – הטמפרטורה המקומית בעלייה, והיקף המשקעים בירידה (אך יש עלייה באירועי קיצון – נשמע מוכר?). המחקר מתמקד בתצפיות ואין בו תחזיות. בעבר נטען כי ב- 2035 לא ישארו קרחונים בהימאליה אך התברר כי אלו לא תחזיות מבוססות. חשיבות התחזית עצומה – ההפשרה העונתית של קרחוני ההימאליה היא מקור מים ראשי למאות מיליונים של אנשים בדרום מזרח אסיה. 2035 זו אולי הערכה מוקדמת מדי, אבל בקצב הזה אין ספק  לאן פנינו מועדות.

pr_2013-20-hi-res

להגיב

טכנולוגיות מטלטלות 2025

מקינזי פרסמו דו"ח מעניין על טכנולוגיות בעלות פוטנציאל לאימפקט אדיר בעשור הקרוב, על הכלכלה ועל חיינו.  ברשימה 12 טכנולוגיות והחברים שלי לעבודה ב- IBM ישמחו לראות את ארבע הראשונות –  mobile internet, automation of knowledge work, internet of things and cloud – אבל הבלוג הזה מתעניין בדברים אחרים.

אחרון חביב ברשימה – אנרגיות מתחדשות. הבשורה הטובה – היקף הייצור מאנרגית שמש ורוח עלה פי 19 מאז שנת 2000, והמחיר לוואט לייצור אנרגיה מהשמש ירד ב- 85%. עוד עשור או שניים בקצב הזה והדברים באמת יכולים להראות אחרת.

יחד עם זאת, מקום 11 ברשימה, טכנולוגיות למיצוי דלקים פוסיליים. ברם, האיום הכי גדול על המהפכה האנרגטית המחויבת הוא ירידה במחירי הדלק הפוסילי. רבים רואים בגז הטבעי ברכה. זה נכון כשהוא דוחק פחם טבעי וחולות זפת טבעיים. זה ממש לא נכון כשהוא רק נותן זמן לאנשי חברות האנרגיה להמציא דרכים למיצוי של אלו ושל דלקים פוסילים נוספים (ולא לשכוח – גם גז טבעי מייצר גזי חממה).

במקום 8 ברשימה עוד בשורה מהצד המשמח – טכנולוגיות לאגירת אנרגיה. התקדמות בתחום זה תשחרר צווארי בקבוק לשימוש נרחב יותר במקורות אנרגיה מתחדשים.

mc

אני קורא את הרשימה של מקינזי ומרגיש שמשהו חסר לי. זה לא שיש לי רעיון לטכנולוגיה אחרת שתעשה אימפקט יותר גדול, הלוואי והיה לי, אלא שאני חושב שלהסתכל רק על חצי הכוס המתמלאת זו טעות. האם לא נכון היה שמקינזי גם ישקללו את הנזק שהטכנולוגיות החדשות עומדות להביא עלינו?

ראו למשל – הדפסה 3D (מקום 9 ברשימה) שתאיים על מקום עבודתם של פועלי הייצור באשר הם, 12% מכוח העבודה הגלובאלי בדגש למדינות נחשלות, והתקדמות בתחום ההנדסה הגנטית (מקום 7 ברשימה) שנושאת בחובה סיכונים אתים וסכנות בריאותיות לא מבוטלות (לצד ההזדמנות).

ובראש כמובן, טכנולוגיות למיצוי דלקים פוסילים … אלו טכנולוגיות שמחריבות את כדור הארץ כפי שאנו מכירים אותו. הילדים והנכדים שלנו ירגישו זאת היטב, וגם אנחנו חשים כבר את השינוי. לטכנולוגיות שכאלו יש מקום ברשימה שחורה של טכנולוגיות מטלטלות שמאיימות על שלום העולם, לא פחות מפצצת אטום באיראן, לא פחות מאיום הטרור האיסלאמי, ובעצם לא פחות משום איום אחר שאני מכיר. הבעיה היא שהנזק הוא של כולנו, והרווח הוא של ברוני פחמן ובני ביתם שיקראו את הממצאים של מקינזי בסיפוק רב. 

לינק לדו"ח המלא של מקינזי תוכלו למצוא כאן

להגיב

גאו-הנדסה ונחלת הכלל

לרגל מאמר מעניין באלכסון לגבי גאו-הנדסה – התערבות יזומה של האדם לקיזוז ההתחממות הגלובאלית, מצאתי לנכון להעלות מחדש פוסט ישן שלי משנת 2009 כלשונו (ההתייחסות לגאו-הנדסה מופיעה בפסקאות האחרונות).

  • כשנרשמתי לתכנית העמיתים של מכון השל נשאלתי בין השאר "לו היה ניתן לך לשנות דבר אחד על מנת להפוך את החברה ליותר מקיימת, מה היית משנה?". התשובה שלי הייתה – עצירה דמוגרפית כלל עולמית לאלתר. הנימוקים שלי היו:

    • עודף דמוגרפי בגילאי הייצור, הפוריות וההתפתחות האישית-מקצועית, מביא לעודף דמוגרפי גדול יותר בעתיד, פוטנציאל עבודה גדול ורצון עז לצמיחה, וכוח פוליטי וחברתי הרסני במקרה שהכלכלה והסביבה לא יהיו מסוגלים לספק את צרכי הדור.

    • עצירה דמוגרפית חשובה כדי שנוכל לעשות שלום עם שכנינו, כי כל עוד יש בקרב הפלשתינאים אוכלוסייה צעירה, תוססת ודורשת, אין סיכום להסכם ויציבות.

    • עצירה דמוגרפית חשובה גם כדי שנוכל לשמור על השלום בתוכנן, בין שבטי ישראל, מבלי ש"השבט החרדי" ישחיר את עתיד המדינה, תרתי משמע.

  • למזלי לא הייתי צריך להידרש לשאלה הקשה. עניתי לשאלת ה"לו" מבלי לבחון האם השינוי הנדרש עליו אני מצביע הוא בכלל מעשי. מי שכן נדרש לשאלה הזו הוא Garrett Hardin, במאמר משנת 1968 שנקרא The Tragedy of the Commons (למבקשים, אני יכול לספק תרגום לעברית). זהו אחד המאמרים המצוטטים בעולם, אם לא הראשון ברשימה – 11231 אזכורים לפי Google Scholar (הערה: המספר נכון לאוק' 2009. נכון למאי 2013 כבר יש יותר מ- 20000 אזכורים)!      

  • הארדין יצא מהמתח בין "העולם הסופי" ל"עלייה האקספוננציאלית באוכלוסייה" ותוך כדי ניתוח הדברים הגדיר את הטרגדיה של החרות בנחלת הכלל – ניצול היתר של נחלת הכלל (דברים השייכים לכולם ולא שייכים לאף אחד) כיוון שהרווח הוא פרטי והמחיר הנראה הוא ציבורי. דוגמאות: רעיית יתר של אחו משותף, זיהום אוויר, שאיבת יתר ממי תהום ופיזור גזי חממה. אנו רגילים לראות את נחלת הכלל כמובנית מאליה ולכן מתעלמים ממנה (הדגים הם האחרונים להבין מה זה מים …).

  • למעשה ניתן לחלק את המוצרים והמשאבים שהם נחלת הכלל לשלוש קבוצות:

    • מוצרים ציבוריים אותם קל יחסית לגדר ולכן הם ניתנים כיום בתשלום, כגון: כבישי אגרה, שרותי טלפון, תאטרון ועוד.

    • מוצרים ציבוריים אותם קשה לגדר והם "חופשיים", כגון: תאורת רחוב, משפט פיתגורס, מדרכות ועוד.

    •  מוצרים שיתופיים – Common Pool Resources – בהם הארדין עוסק: מרעה, באר, דגי ים וכו'. אלו מתנות הטבע שקבלנו מאבותנו כפיקדון עבור ילדינו והדורות הבאים.

  • במאמרו הארדין מציג כי "קל לחוקק איסור, אבל כיצד מחוקקים איפוק?", ודן גם בחוסר התכליתיות בפניה למצפון של הפרט. מכל אלו הארדין לא מאמין ביכולת שלנו לחנך את עצמנו לשמור על גודל אוכלוסייה סביר, והוא פונה לכיוון של כפייה. לדבריו, חופש בנחלת הכלל אפשרי רק במצב של אוכלוסייה מצומצמת. ככל שעלתה האוכלוסיה, נאלצנו לגדר יותר ויותר תחומים – מחוקים הנוגעים למשאבים משותפים ועד למגבלות על פסולת ומזהמים. כל גידור חדש פוגע בחרות של זה או אחר, ועדיין לדעתו (כבר ב- 1968) הגענו להכרח של נטישת נחלת הכלל בתחום הרבייה בדרך של כפייה.

  • בהקצנה ניתן לומר שלפי הארדין לטרגדיה של נחלת הכלל יש שני פתרונות קיצוניים – הפרטה בתנאי שהיא מבטאת את מלוא המחיר לפרט, או הלאמה אשר הופכת את הרווח ל"של כולם". מסתבר שיש גם שחשבו (לפחות חלקית) אחרת, וביניהם זוכת פרס נובל לכלכלה השנה, אלינור אוסטרום (שהיא גם האישה הראשונה שזכתה בפרס).

  • אלינור חקרה את נחלת הכלל (ממחקר תמונות מהחלל ועד מחקרי שטח במקומות שונים בעולם), כולל תאוריות בסגנון דילמת האסיר ומחקרים שאנשים בפועל לא מתנהגים לפי תורת המשחקים. במחקרה היא השוותה ביו ניהול מלמעלה, מהמדינה, לבין ניהול מהקהילה, והמסקנה העיקרית שלה היא שאין תשובה אחת שמתאימה לכל התנאים, וכי בהחלט יש מקרים בהם ניהול מהקהילה הוא הפיתרון העדיף.

  • כאמור, משבר האקלים כתוצאה מגזי החממה הוא תוצר של הטרגדיה של נחלת הכלל – הרס נחלת הכלל בשמה של הצמיחה והרווח הפרטי- אבל גם העיסוק בפתרונות אפשריים מעלה סוגיות הנוגעות לרשות שלנו להשפיע על נחלת הכלל. לדיון בפתרונות טכנולוגים למשבר האקלים, ראו כתבה מצוינת בהארץ, על רעיונות של מדענים שונים להתמודדות פרו-אקטיבית עם התחממות כדור הארץ, בשיטות שונות של גאו-הנדסה (שימוש בטכנולוגיה כדי להשפיע על תכונותיו הגלובליות של כוכב הלכת שלנו) לצינון האקלים – "מדענים מנסים להציל את כדור הארץ מסכנות ההתחממות הגלובלית".

  • בין הרעיונות פיזור ברזל באוקיינוסים כדי לעודד גידול אצות, כיסוי מדבריות ביריעות מחזירות שמש ועוד. יש בעניין הזה לא מעט שאלות אתיות – מי יחליט להתערב? ייעור מחדש זו פעולה שלא יהיו לה מתנגדים, אני מניח, אבל מה דעתכם על פיזור של מיליוני טונות גופרית באטמוספריה? לכל התערבות בנחלת הכלל יהיה סיכוי אבל גם סיכון. מי נכון שייקח אחריות? מצד שני, גם ההתערבות הנוכחית שלנו באטמוטספירה מתבצעת "ללא החלטה" ומעשית אין מי שלוקח אחריות …

  • למבקשים לקרוא עוד על הטרגדיה של נחלת הכלל, ראו הפניות באתר המרכז לקיימות מקומית, וכן מאמר של ד"ר דניאל מישורי המלמד אתיקה סביבתית באונ' ת"א – למי שייכת נחלת הכלל?, ומצגת של פרופ' סאמט מאונ' תל אביב המציג את הדברים מנקודת המבט של תורת המשחקים.  כמובן שיש גם כמות חומר אינסופית באנגלית – 11231 אזכורים למאמר של הארדין כבר אמרתי?

להגיב

Do The Math – הסרט!

המתמטיקה של ההתחממות הגלובאלית. כמה פשוטה, ככה מטרידה. Do The Math הוא סרט מרתק על התעוררות הציבורית שמוביל ארגון 350 בראשות ביל מק-קיבן. פנו לכם 45 דקות וצפו בסרט הזה. אל תגידו לא ראינו, לא שמענו, לא ידענו. צפו ועשו – הצטרפו למאבק הציבורי נגד ברוני הפחמן, אויבי האנושות כפי שאנו מכירים אותה. כי אפשר שיהיה אחרת, והגל הציבורי שתנועת 350 מייצרת הוא בדיוק ההוכחה לכך. עלו על הגל, עד שיהפוך לשיטפון, אחרת כולנו נוצף בשיטפונות "טבעיים" שחברות הנפט מביאות עלינו. צפו בסרט למען הילדים והנכדים שלכם. צפו ועשו. במאבק הזה אי אפשר לשבת על הגדר.  

להגיב

לו רק ה- 1% הזה היה מושקע בכיוון הנכון

לורד שטרן ממשיך ומצביע על הקשר בין הכלכלה להתחממות הגלובאלית. כזכור, הוא פרסם ב- 2006 דו"ח מומנטאלי על הכלכלה של ההתחממות הגלובאלית, והמשפט שכולם זוכרים הוא שיש להשקיע אחוז אחד (1%) מהתל"ג הגלובאלי כדי להפחית את ההשפעות של שינויי האקלים, אחרת נעמוד בפני איום על 20% מהתל"ג.

עכשיו הוא בא ומספר לנו ש- 200 החברות הגדולות בתחום האנרגיה משקיעות שווה ערך 1% מהתל"ג הגלובאלי בחיפוש אחר מקורות חדשים לדלקים פוסיליים, וזאת למרות שהמלאים שכבר נמצאו מספיקים לחמם את כדור הארץ הרבה מעבר ליעדים המוסכמים.

לו רק ה- 1% הזה היה מושקע בכיוון הנכון.

המשמעות לכלכלה העולמית יכולה להיות משבר חסר תקדים. חברות הנפט נסחרות היום לפי שווי המבטא את המאגרים שהם מצאו, ואם העולם יחליט להיפטר במהירות הנדרשת מהדלקים הפוסיליים, ולא למצות את מה שכבר התגלה, הרי שבועת הנדל"ן תהיה כזית לעומת בועת הפחמן.

ומהצד השני, אם כוחות השוק ינצחו והעולם ימשיך לצרוך דלקים פוסיליים בתרחיש "עסקים כרגיל" (ולא ימציא דרך לשאוב פחמן מהאטמוספירה או מהאוקיינוסים) אז התחממות של שתי מעלות בלבד (היעד הבינלאומי המוסכם) תהיה שווה כמו כתובת על קרחון נמס.  

להגיב

אפילו החתולים מודאגים

החתולים המודאגים באים להסביר לנו על שינויי האקלים במספר סרטוני וידאו קצרים מומלצים לצפייה. מה לחתולים ולסביבה אתם שואלים, ובכן, יש החושבים שהקשר עמוק מפי שנדמה. מסתבר שאוכלוסיית החתולים בארה"ב גדלה פי שלוש בארבעים השנים האחרונות ועומדת על כ- 600cat מיליון, סוג של מין פולש, שפוגע בסביבה ובמינים אחרים. וכדי לקבל פרופורציה – אתם מכירים את המתנגדים לאנרגיית רוח עקב הציפורים שנהרגים בפגיעה בטורבינות. ובכן, אני לא יודע האם הטבלה באתר הזה מדויקת, אבל לפיה חתולים קוטלים פי 2000 חתולים מטורבינות הרוח. ולפיכך, אני קורא לחתולים המודאגים להפסיק להצביע באצבע מאשימה עלינו, ולהתחיל לטפל בחלקם הגובר בפגיעה בסביבה. תפסיקו לאכול את הציפורים של כולנו, תפסיקו להתרבות כמו ארנבים. הממ, רק שכחתי לציין שאוכלוסיית החתולים מתפוצצת בגלל התנאים שאנחנו נותנים להם …

להגיב

אזעקת g

בהקדמה המעולה של פרופ' דני רבינוביץ לספר (הנהדר) רשימות מאזור אסון הוא ממשיל את שינויי האקלים לשינוי בגודלו של מרכיב יסוד המעצב את עולמנו – כוח המשיכה (g).  בסוג של סגירת מעגל (ותודה לרון מילוא על הקישור), הנה נתונים מלווין של NASA המראים דרך שינויים בכוח הכובד את הירידה במי התהום בהודו.

תמונה1

מדידות דומות מצביעות על ירידה דרמטית במי התהום במזרח התיכון. השינוי בכוח המשיכה מזערי, לא מדאיג, אבל הירידה במי התהום היא סיפור אחר. 

על פי המודלים הקיימים, ממוצע הגשמים באזורנו בירידה (השנה ברוכה, לשמחתנו, אבל מגמת הירידה בממוצע כבר ברורה ומובהקת), אבל הביקוש למים בעלייה, עקב העלייה באוכלוסייה, ומאגרי המים לא מנוהלים בצורה בת קיימא, אלא מצטמצמים ב-  alarming rate (לשון NASA). הסהר הפורה, ערש הציביליזציה, הולך ומתייבש.

להגיב

Older Posts »
%d בלוגרים אהבו את זה: