מיתוסים מתנפצים

משהו טוב קורא בדרום הארץ, בניגוד להרבה מיתוסים. בסיור לימודי שארגנו חברי לתכנית עמיתי הסביבה במכון השל יצא לי להתוודע לכמה מהדברים, ואשמח לשתף אתכם בעיקרים.

נפתח במפעל תרכובות ברום ברמת חובב, והדרך הטובה ביותר להתחיל היא לעיין בערך (הלא מעודכן) בויקיפדיה, שמבטא את תחושת מרבית הציבור בישראל מול החברה לישראל, האחים עופר, שיטת השקשוקה וכו'. מסתבר שהמצב בשטח משתנה, כפי שהתרשמנו במו עינינו, כפי שמעיד "דוח אחריות תאגידית סביבתית" שמפרסם המפעל, וכפי שציינה ועדת השופטים של "אות הנגב לאיכות הסביבה":

המפעל זוכה באות על שינוי תפיסתי וארגוני מתקדם בתחום ההגנה על הסביבה. על הצבת ההשקעות באיכות הסביבה בראש סדר היום המפעלי. על ההצלחה בהורדת הפליטות לאוויר ולשפכים באופן משמעותי על ידי שיפור הטכנולוגיות הסביבתיות. על פתיחות ושקיפות לקהילה, מחזור פסולת, שימוש חוזר בפסולת, השבת מים לשימוש חוזר וחסכון באנרגיה.

יש שחשבו שנתינת האות למפעל איננה במקום (מאמר דעה במעריב) אבל אני משוכנע שהכותבת לא מכירה את הפרטים. לא מדובר ב"עבריין שחזר למוטב", אלא במפעל שעושה ומעל ומעבר ביחס לתקנות איכות הסביבה, פורץ דרך בשיתוף האזרחים במסגרת שיח ציבורי ושקוף, ויוזם מפעלים חברתיים בישובי הנגב מהם באים עובדיו.

בקרנו גם במפעל נוסף מקונצרן כימיקלים לישראל – מכרה הפוספסטים בצין של חברת רותם אלפרט. גם שם התרשמנו מפעילות סביבתית וחברתית/קהילתית, רחבה וכנה. אני יודע שזה נשמע פנטסטי, והדברים מנפצים כמה וכמה מיתוסים, אבל זו מציאות שבהחלט ראוי להכיר.

במסגרת הסיור הגענו גם לחלק מישובי הסביבה, וגם שם התנפצו להם מיתוסים מקובלים. אתחיל בבדואים. על רקע מורכבות הבעיות עימן מתמודדים התושבים והרשויות בנושא ההתיישבות הבדואית בנגב, שמחתי מאוד לראות בביקור אור של תקווה.

הן בישוב הגדול יותר חורה (התיישבות קבועה המוכרת מזה שנים רבות) והן בישוב קאסר אל סר הקטן יותר (ישוב שהיה לא מוכר עד לפני מספר שנים, והיום הוא חלק ממועצה אזורית אבו בסמה) ראינו מנהיגים משכילים מקומיים שבונים ומובילים את ישובם בחוכמה, ומחפשים את הדרך לשלב בין מסורת והתיישבות קבע. בין הדגשים – שילוב בין ההתיישבות העירונית והמסורת החקלאית, מערכת החינוך (בחורה 11000 תושבים, מרביתם ילדים, ובתי הספר הרבים והאיכותיים אף מושכים תלמידים מהסביבה, ובקסר אל סר קרית החינוך חדשה ומרשימה, ובסיוע עמותת בוסתן עומד להיבנות במקום מרכז קהילתי ייחודי), קידום מעמד האישה ויציאת נשים לעבודה, וכן קשר עם ישובי הסביבה. בנוסף, להפתעתי, שמענו מהם על תמיכה מתרחבת ומכובדת של רשויות המדינה השונות.

הגענו גם לדימונה. התרשמנו מהחזות הירוקה והנקיה של העיר, בקרנו בשכונת כובשי אילת שעברה בהובלת התושבים (וסיוע ארגונים שונים ובהם חברת רותם אלפרט) מהפך מרשים בשנים האחרונות, ולמדנו על פעולות העירייה המגוונות במסגרת פרויקט דימונה בת קיימא. 

אני בטוח שהתמונה השלמה יותר מורכבת, ויש עוד הרבה מה לעשות, במפעלים שציינתי ובמפעלים אחרים שיש לקוות שילכו בדרכם, בישובים שבקרנו ובישובים נוספים. על כל פנים, כל העשייה הזו, בעבר, בהווה ובעתיד, לא הייתה מתרחשת ללא פעילים סביבתיים שהביאו לשינויי חקיקה "מלמעלה" ולשינויי מודעות ותפיסה "מבפנים". בנגב מנצחת על החבורה גב' בלהה גבעון שהקימה ומובילה את עמותת נגב בר קיימא. כן ירבו!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: