הסתגלות למשבר האקלים

על רקע דיוני האומות בועידת קנקון, וההחלטות ההיסטוריות של מדינת ישראל על תכנית להפחתת גזי חממה ועל מחנות ליישוב מהגרים מאפריקה (כן, יש קשר בין הדברים), ומצד שני השריפה והסערה, חשוב בעיני לשוב לחדד את ארבעת החלקים שצריכים להרכיב את מדיניות ישראל ביחס למשבר האקלים הגלובאלי. על כן אני שב ומפרסם פוסט ישן שלי, עם מספר עדכונים מתבקשים.

הרגל הראשונה עליה ניתן דגש בישראל הייתה מאז ומעולם "הרגל הראציונלית" – כיצד ניתן לנצל את המשבר העולמי כדי להשיג רווח מקומי. במסגרת זאת ניתן הדגש לפיתוח טכנולוגיות ירוקות ותעשיות קלינטק, ושיווק ישראל בעולם כמדינה מובילה בתחום בעולם. הרגל הראציונלית נדחפת איפוא דרך המנגנונים הכלכליים, היא חשובה וכדאית, אבל אין בה די.

עם הזמן נאלצה ישראל, עקב לחצים חיצוניים ופנימיים, להידרש גם לרגל השנייה – "רגל ההתמודדות" (mitigation). במסגרת זאת ישראל התחייבה להשתתף במאמץ העולמי לצמצום הפיזור של גזי החממה. כיום "רגל הצמצום" היא בלב האג'נדה של הארגונים הירוקים, ולאחרונה אף התבשרנו על החלטת הממשלה לתכנית פעולה בנדון, ברוח ההתחייבות שהנשיא פרס קבע בועידת קופנהגן. לפעמים רגל ההתמודדות עולה בקנה אחד עם הרגל הרציונאלית, למשל עקב תמורה כספית ממנגנוני cap and trade בגין צמצום פליטות, או בזכות שיפור איכות הסביבה ברמה המקומית, למשל בצמצום זיהום מתחנה פחמית. בדוגמאות אחרות רגל הצמצום דווקא דורשת השקעת משאבים והתועלת מעורפלת, שכן צריך לזכור שהשפעת צמצום פליטות בישראל על התמונה העולמית זניחה ביותר. לפיכך, לדעתי נכון יעשו כולם והארגונים הירוקים בפרט, אם יתנו משקל גובר לשתי הרגלים הבאות.

הרגל השלישית היא אולי החשובה ביותר אך גם זו שכמעט ואין מי שדואג לה – "רגל ההסתגלות" (adaptation). גם בעולם, "רגל ההתמודדות" תקפה בעיקר לארה"ב וסין, ואילו "רגל ההסתגלות" רלבנטית למדינות רבות בעולם, כאלו שהפליטה שלהן מוגבלת ויחד עם זאת הן אלו שעלולות לספוג ראשונות את תוצאות ההתחממות. ב"רגל ההסתגלות" מדינת ישראל צריכה לבחון איזה איומים על הביטחון/החוסן הלאומי ברמה המקומית, ברמה האזורית וברמה הגלובלית, עלול משבר האקלים להביא בטווחי זמן שונים (ועקב אי הוודאות הרבה נכון להתייחס לתרחיש חמור-סביר ולא רק לתרחיש הנומינאלי), והאם נדרשת/הכרחית הכנה מוקדמת ומתי, כתלות במחיר הטעות והיכולת להגיב מהר עם התרחשות הדברים. דוגמאות: עליית מי הים, התגברות זרם הפליטים מאפריקה, משבר מזון עולמי, מדבור ישראל ועוד. ברוח זאת יש לראות בחיוב רב את המאמצים האחרונים של הממשלה להיערך לגל מהגרי העבודה/האקלים מאפריקה, אך זהו המקרה שאינו מעיד על הכלל. בישראל חסרה חשיבה מערכתית על פגעי משבר האקלים בסביבתנו הקרובה, ובסביבה הגלובאלית המקרינה עלינו, ואין תכנית סגורה ושלמה למעקב והערכות לספיגה. כך למשל, האם שיפוץ קו החוף לאחר הסערה האחרונה לוקח בחשבון את הסערות החזקות יותר שעוד יבואו?

הרגל הרביעית היא הרגל המורכבת והעמוקה ביותר – "רגל ההשתנות". משבר האקלים הוא תוצר של אורח החיים המערבי, אורח חיים קפיטליסטי אגואיסטי מנוכר לסביבה ולשכן. גם אם מחר ימצא פיתרון טכנולוגי פלאי למשבר האקלים, את החולי בחברה שהוא מבטא אף פיתרון טכנולוגי לא יפתור. נכון תעשה ישראל אם תסתכל על החברה המתפתחת בקרבה ותעשה יותר למען שבת אחים יחד, עזרה הדדית ועוד. הנ"ל יחסן אותנו מול משבר האקלים ההולך ומתלקח, כמו גם מול איומים אחרים על יציבות מדינתנו.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: