ביטחון וסביבה ירוקה – סיכום הכנס

באוניברסיטת תל אביב התקיים ב- 28/12/2010, יום עיון במסגרת סדנת יובל נאמן למדע, טכנולוגיה וביטחון (ובשיתוף עם בית הספר ללימודי סביבה על שם פורטר) וכותרתו "ביטחון וסביבה ירוקה". את יום העיון הוביל כרגיל פרופסור ואלוף במילואים איציק בן ישראל, והרצאת הפתיחה המעניינת הייתה של השר להגנת הסביבה גלעד ארדן. 

מבלי להמעיט בחשיבות השתתפותו של השר ובאיכות דבריו, אני הייתי מעדיף הרצאת פתיחה של שר הביטחון או נציג בכיר מטעמו. הגיע הזמן שבקשרים ובמתחים שבין הסביבה לביטחון יעסקו גם בכירי מערכת הביטחון, ולמעשה, מטרת יום העיון הייתה לקדם את המודעות לכך. שר הביטחון לא היה באולם ואפילו לא אף קצין סדיר אחד בדרגת אל"ם, אבל גם שינוי גדול נבנה לא פעם בהדרגה מלבני בניין קטנות.

להלן עיקרי הדברים שמשכו את תשומת ליבי, בחלוקה לארבעת הפלחים שצריכים לדעתי להרכיב את השלם של התייחסות מערכת הביטחון לסביבה ולשינויי האקלים: פלח הסיכון, פלח הרווח, פלח הערך או פלח המתח, ואחרון אחרון חביב – פלח התקווה או פלח ההזדמנות.

פלח הסיכון – איך כמה ומתי השינויים באקלים עלולים להשפיע על הביטחון הלאומי שלנו – הוא בעיני הפלח החשוב ביותר לדיון וניתוח בהקשרי הסביבה והביטחון הלאומי, אך לצערי הנושא כמעט ואינו זוכה להתייחסות בגופי התכנון והחשיבה הרלבנטיים.

ביום העיון הנושא הוצג בעיקרו על ידי פרופסור דני רבינוביץ', אנתרופולוג ואיש סביבה, שדיבר על היבטים ביטחוניים וגיאו-אסטרטגיים של שינויי האקלים. את האיומים הוא חילק לשלושה

  • משמעויות מהמיקום הגיאו-אקלימי של ישראל. פרופ' פנחס אלפרט, ראש ביה"ס ללימודי הסביבה, שהרחיב בנושא, דיבר על ירידה בכמויות הגשם הכוללות באזורנו (להבדיל מעלייה בסה"כ בעולם), וגם על עלייה באירועי קיצון של גשמים עזים ושיטפונות מצד אחד – כלומר נקבל גם פחות מים וגם יותר שיטפונות … כמו כן, הוא הציג נתונים על העלייה הצפויה בטמפרטורה, וברצפים של ימים חמים ושנות בצורת.
  • המצב הגיאו-אסטרטגי של ישראל. ישראל כיחידה עצמאית, עם היכולות הטכנולוגיות והכלכליות, יכולה אולי לצלוח את המשבר, אבל אנחנו מוקפים במדינות גדולות, עניות, מדבריות, רגישות הרבה יותר לחמשת אשכולות הסיכון (מזון, מחזור מים, עליית  מי הים, סערות וסופות, מחלות). כך למשל רגישות הדלתא במצרים לעליית מי הים, פליטים סביבתיים מאפריקה או ממרכז אסיה (פליטים הם אוכלוסייה נואשת, נודדת, קלה לפולטיזציה).
  • האיום השלישי – תלות הולכת וגוברת בסחר בין לאומי, כולל למשל בחומרי מזון גולמיים. בהקשר זה השר ארדן דיבר על שורה של מתכות במחסור.

שינויי האקלים מהווים אפוא מכפיל של אי-יציבות, על בעיותנו ה"רגילות". איך נערכים למענה? לדברי דני, ההערכות למצבי חרום אזרחיים מתמשכים חסרה, והוא חושב שמתפקידה של רשות החרום הלאומית להיערך גם למצבים כאלו. האתגר המרכזי בתקופת המעבר (דני מדבר על האטה כלכלית עד כדי קיצוב!) הוא היציבות החברתית. זה אתגר שיושב לפתחה של רשות החרום הלאומית, אך הוא חושש מיתר הביטחוניזציה של חשיבת החרום. לטענתו לנוכח המשברים עולמיים בשלושת ה- F's: שהם Fuel, Food, and Finance , נדרשת בישראל חשיבה אחרת על המים, החקלאות (תמהיל הגידולים), תחבורה, אנרגיה ועוד.

ד"ר ארז סברדלוב, ד"ר לחקר ביצועים ומנכ"ל חברת "חושבה לתכנון", דיבר על הסיכון למשק האנרגיה. תחת הפרדיגמה של "עסקים כרגיל" אנחנו צריכים להכפיל ואף לשלש את כושר ייצור החשמל של מדינת ישראל עד 2030, בתכנון לאומי מסובך ומורכב המשקלל הוצאה לאומית ישירה, צריכת קרקע (ישראל אי חשמלי, בצפיפות אוכלוסין גבוהה, וגם בנגב מגבלות רבות), נזקים סביבתיים וחברתיים, וסיכונים אסטרטגיים וביטחוניים (למשל, העצמת נתח הגז הטבעי יוצרת סיכון גיאו-פוליטי אסטרטגי מול מצרים.

השר ארדן התייחס באופן כללי בלבד לסיכון ששינויי האקלים מטילים על הביטחון הלאומי. הוא ציין את התופעות שכבר קורות – מהירות התפשטות השריפה בכרמל, גלי הקור וגלי החום, שריפות ושיטפונות ברחבי העולם – והדגיש שככל שהצפיפות בעולם עולה ובערי החוף בפרט כך עולה הסיכון והנזקים. וכידוע, חברות הביטוח הגדולות כבר מרגישות את ההבדל.

לדבריו, מדינות רבות בעולם החלו בתכניות הסתגלות (= הערכות מקדימה לסיכון). ברם, להולנד יש כסף, למדינות אפריקה אין. השר העלה חשש כי השינויים מעוררים אי יציבות פוליטית, וציין כי המהגרים מאפריקה מגיעים בגלל מצוקה בתנאי חיים, וככל שהתנאים יחריפו כך תגבר הנדידה וספק אם אנחנו יודעים איך להתמודד עם זה.

אחרון בתחום פלח הסיכון, אם כי ללא קשר ישיר לשינויים בסביבה, השר מצא לנכון להדגיש את תחום החומרים המסוכנים, ואני בערך מצטט: "כשמדברים על חומרים מסוכנים, ביטחון לאומי וטרור, אפשר לתאר תרחישי בלהות. נדרש להיערך אחרת באופן בהול".

פלח הרווח הוא הפלח שהכי קל להסכים עליו. אלו פעולות למען השמירה על הסביבה, או הקטנת הסיכון משינויי האקלים, שיביאו ערך כלכלי או אסטרטגי ישיר.

במישור האסטרטגי, השר להגנת הסביבה דיבר על מקורות הנפט ואיזה מדינות הוא מחזק, ומכאן על התלכדות אינטרסים בין מעבר עולמי לאנרגיות מתחדשות משיקולי הפחתת פיזור גזי החממה, לבין היבטי ביטחון לאומי שלנו.

במישור הכלכלי גרידא, עודד הגלילי, ראש חטיבת הגנת הסביבה במשרד הביטחון, דיבר על המעבר מעול תקציבי לחיסכון כלכלי. זאת דרך מהלכים שונים המיושמים בהדרגה במערכת הביטחון בתחום ההתייעלות האנרגטית (כל יוזמה שבה ההחזר מובטח תוך 4-5 שנים תאושר), ייצור אנרגיה ממקורות מתחדשים (ניצול שטחים בבסיסים, תחנות רוח מקומיות לבסיסים מבודדים ועוד), מחזור (נכון להים הוצאה של 50 מיליון ₪ לשנה, והיעד היומרני ל- 2020 הוא אפס פסולת להטמנה) ובנייה ירוקה משיקולי כדאיות (למשל במסגרת מעבר צה"ל לנגב).

ואחרון בתחום הרווח, מקרה הבוחן של עיר הבה"דים, שהוצג מכמה זוויות, הדגיש את הרווח הסביבתי והחברתי לתושבי השכונות הדרומיות של באר שבע וכמובן תושבי הפזורה הבדואית, לאור האצת הטיפול במפגעי רמת חובב, כתוצאה מהלחץ הציבורי ובסיוע בתי הדין סביב הקמת קריית ההדרכה.

פלח הערך מדגיש את המתח שבין ערך שמירת הסביבה, לבין משימתה הראשונה של מערכת הביטחון – להגן על ביטחון המדינה מפני אויביה.

ראש מנהל הגנת הסביבה בצה"ל, סא"ל אלי פז, הציג את עיקרי עבודת המטה והתכנית הרב-שנתית לצה"ל שומר סביבה כפי שאושרה על ידי הרמטכ"ל. התכנית שנבנתה לאחר לחץ אזרחי, כולל בערוצים משפטיים, כוללת הגברת מודעות וחינוך, טיפול במפגעי העבר ומניעת מפגעי העתיד. סדר עדיפויות: שפכים (400 מש”ח לחיבור 150 בסיסים על פי החלטת הממשלה בנושא), דלק שמן וחומ"ס, פסולת, רעש וקרינה, צריכת משאבי טבע. בתכנית הוגדרו גם חזון ומדיניות כללית. מדיניות נושאית, באשר לשילוב בנהלים והוראות מקצועיות אנחנו רק בתחילת הדרך, אבל אין ספק שניתן לחוש בהתחלה של שינוי בהתייחסות של צה"ל להשפעתו על הסביבה.

הזווית המשפטית באיזונים בין שיקולי סביבה וביטחון הוצגה על ידי סא"ל אייל טולדנו, רע"ן חקיקה בפרקליטות הצבאית. אייל הבחין בין דורות שונים בחקיקה הסביבתית. ממצב של חוקים שהתמקדו בהגנה על החיים, ולאחר מכן על איכות החיים, הגענו לחוקים מפורטים המתמקדים בהגנה על הסביבה, וממצב של חוקים שהחריגו את צה"ל, הגענו למצב בו החוקים מוכלים על צה"ל ואפילו דנים בשאלת/תנאי כניסתו של הפקח לבסיסים.

אפילו ההצגה של עו"ד נעמה מארגון אדם, טבע ודין, הציגה שינוי חיובי. שתי המגמות בהן היא בחרה להתמקד היו "שקיפות" ועקרון "המזהם ישלם", ובשני הנושאים היא נתנה דוגמאות לשינויים לטובה אך גם לפערים שעדיין קיימים.

בהיבט הערכי אולי הנתון המעודד ביותר הייתה עדותם של אנשי הצבא על הלחץ החיובי שמגיע מהחיילים הצעירים, החייל שמציע הצעת ייעול לצמצום הפעלת המזגנים והחיילת שלוקחת מהבסיס בקבוקים כי אין מתקן מחזור.

הפלח הרביעי והאחרון הוא פלח התקווה, התקווה שנהפוך את המשבר הסביבתי להזדמנות להגברת שיתוף הפעולה האזורי.

עו"ד גדעון ברומברג, המנהל הישראלי של ידידי כדור הארץ מזרח תיכון, הציג את מה שניתן לכנות כ"כישלון בניהול משקי מים חוצי גבולות". המדובר בארגון ישראלי-פלסטיני-ירדני, שעוסק בעיקר בענייני מים. מקורות המים הטבעיים של ישראל משותפים עם שכניה, והנ"ל צריך לעודד שיתוף פעולה ולא צדדים חד-צדדיים כנהוג היום. כך למשל, המוביל הארצי (מים ליישוב הנגב), פגע בצורה קשה בירדן הדרומי. נכון להיום, יחד עם סוריה וירדן שבנו סכרים בואדיות הנחלים, הזרימה צומצמה ל- 2% מהמקורית, ולא מעט מזה הוא ביוב שלנו … ייבוש הירדן הדרומי הוא גם חלק עיקרי בסיפור ירידת מפלס ים.

האם יש סיכוי שבעתיד ננהג אחרת? חזי גריזים, סמנכ"ל לפרוייקטים מיוחדים בתעשייה אווירית (או בשמו השני – סמנכ"ל לענייני מים, רוח ושמש), העלה רעיון לשני מתקני התפלה גדולים בצפון הארץ שיזרימו מים מהים התיכון למקורות הכנרת, וישמשו להחייאת הירדן, ולצרכי הירדנים והפלסטינים. בעניין מעט אחר, ד"ר ארז סברדלוב הציע להתגבר על הסיכונים למערך החשמל בארצנו על ידי יציאה מהאי החשמלי. ארז הציע לחכור שטחים מסיני או מהמדבר הירדני ולהקים בהם מערכי ענק של אנרגיה סולארית, באופן דומה לכוונת האירופאים לחכור את הסהרה, ובכך להתגבר על מגבלות הקרקע בישראל ולהדק את שיתוף הפעולה עם שכנותינו. שני הרעיונות שהוצגו בעייתיים באקלים הפוליטי, אבל  מעניינים ויצירתיים ומתייחסים לשינויי האקלים בעולם.

עד כאן סיכום הכנס להפעם, בתקווה שבפעמים הבאות, בכנסים הבאים בנושא, יתרחב הפורום ויעמיק הדיון. כדי שזה יקרה צריך להמשיך ולהדק את הקשר בין קהיליית אנשי הסביבה ומערכת הביטחון, ואני מקווה שהקשר שהוקם כאן לראשונה בין בית הספר על שם פורטר לתכנית ללימודי ביטחון יוביל לשיתופי פעולה נוספים בהמשך, לפחות באקדמיה. כך למשל מנהל בית הספר ללימודי סביבה, ד"ר אריה נשר, ציין בפתיחת היום כי בבית הספר ע"ש פורטר כ- 150 מסטרנטים + דוקטורנטים במגוון מחקרי סביבה, אבל הקשרי ביטחון וסביבה כמעט ואין.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: