When the Rivers Run dry

לקוראים באנגלית הרשו לי להמליץ בחום על הספר When the Rivers Run Dry מאת העיתונאי והסופר לענייני סביבה ומדע Fred Pearce.

הספר מתאר את אחד המפעלים ההנדסיים הגדולים ביותר של המאה ה- 20 – ייבוש הנהרות. המטרה הייתה חיובית ביותר – סכרי ענק הוקמו על נהרות במטרה לייצר חשמל ירוק הידרו-אלקטרי ולפתח מערכות השקייה, ואת התוצאות אכן גם רואים בפיתוח בשטח. אלא תכנון שאינו בר קיימא, לצד עלייה בביקושים (עקב גידול האוכלוסין) הביא אותנו על סף משבר – מפלס מי התהום הולך ויורד, השדות ספוגי מלח, והדלתאות אינן מקבלות את מנות הסחף המזין לו היו רגילות.

בכתיבה קולחת מטייל הספר בין יבשות ונהרות העולם, ונע בין הנגיעה לחיי הפרט והמשמעויות המערכתיות. כתב עדות מדהים, שניפץ בעיני כמה וכמה מיתוסים. כך למשל, מסתבר שסכרי הענק שהוקמו כדי למשטר את השטפונות ולייצר חשמל הביאו בסופו של דבר לשטפונות יותר חמורים (בין השאר עקב שמירת הסכרים ברמה גבוהה מדי) ולאיבוד מיים רב להתאיידות (כך למשל, סכן אסואן במצריים מביא לאיוד 1/3-1/4 מהמים המגיעים אליו!).

במקומות רבים בעולם, בארות מתייבשות ואפילו המשאבות המתקדמות כבר אינן מספיקות, והתושבים מקבלים מיים במיכליות מסכר במעלה הנהר, אותו סכר שבגללו התייבשו הבארות …

חומר למחשבה קבלתי גם ביחס לרעיונות שיצאו מארצנו לייעול ההשקייה לחקלאות. מסתבר, שעודפי ההשקייה כיום מוצאים את דרכם חזרה לנהרות (או למאגרי מי התהום), ולכן ייעול ההשקייה במערכות טפטוף עלול להיות בעייתי, כאשר לצד מערכות הטפטוף גדלים שטחי החקלאות. למעשה, יש כאן העברה של מים מצרכנים במורד הזרם לחקלאות במעלה הזרם.

בנוסף, כמה שזה מפתיע, יש כמה וכמה מערכות אקולוגיות ואנושיות שצריכות שטפונות קטנים מעת לעת להשקיית השדות, מילוי בריכות טבעיות לדגים וכו'.

במקרים רבים אפוא, סכר במעלה הזרם הוא  בשורה רעה במורד הזרם, וכאשר המעלה והמורד אינם שייכים לאותה מדינה אתם כבר יכולים לנחש איזה מתח זה יכול לעורר.

ישראל מוזכרת בספר פעמים רבות, ולא בגלל "נהרותיה"… בצד החיובי, ישראל בעבר ההסטורי, ובחלק מההיבטים גם בהווה, היא מופת לניצול מקורות המים, והכותב יודע לתאר את ההישגים השונים. מנגד, פרק נרחב מוקדש לסוגיית המים בהקשר הסכסוך האזורי, וההשוואה של תושב השטחים שהמעיין שלו התייבש (עקב ירידת מפלס מי התהום) לדשאים בהתנחלויות הסמוכות לא תשאיר אף אחד אדיש. 

יותר ויותר נהרות כבר לא מגיעים לים, וודאי לא בעוצמות העבר, ופרק נרחב בספר מוקדש לאסון האקולוגי הגדול ביותר של המאה ה- 20 – ייבוש ימת אראל. אגב, האם ידעתם שאסון הטבע הגדול ביותר בעולם היה הצפות בסין ב- 1931 עקב עליית הנהר הצהוב על גדותיו? מיליון עד ארבע מיליון אנשים נהרגו באסון זה. וחמור יותר, לאחר שתקראו את הספר תבינו שהתערבות האדם בזרימת הנהר רק מגדילה את הסיכוי שאסון זה יחזור על עצמו.

2 תגובות »

  1. […] יבוא, סביבה ·מתויג אמריקה, מים אנחנו כבר יודעים שלא כל הנחלים זורמים לים, אבל אין טוב ממראה עיניים. בסרטון טבע קצר ומרהיב של 12 […]

  2. פוסט חשוב ומענין – אני אנסה להשיג את הספר. אני מאוד מתענין בזמן האחרון באקולוגיה – לדוגמא ההשפעה של דשן לדשא על הסביבה

RSS feed for comments on this post · TrackBack URI

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: