Posts Tagged אוקיינוסים

Juno

הסופה Juno עומדת לכסות את צפון החוף המזרחי בארה"ב בכמויות שלג חריגות ולהתחממות הגלובלית יש חלק ניכר בדבר. כשאטמוספירה חמה יותר היא יכולה לשאת יותר לחות – ליתר דיוק 7% לכל מעלת צלזיוס, והניגוד בין האוקיינוס החם מהרגיל ליבשת הקרה (חורף …) מביא לכמויות הממטרים החריגות.

זו לא הפעם היחידה – ראו במפה את השינוי בכמות הממטרים באחוזון העליון של אירועי הקיצון ב- 50 השנה האחרונות ברחבי ארה"ב, ושימו לב לשינוי הדרמטי בצפון החוץ המזרחי. עלייה של 71% וזה לפני ששקללנו את Juno …

NCAHeavyPrecip-638x421

ולצערנו זו גם לא הפעם האחרונה – המודלים להתחממות הגלובלית (אותם מודלים שצפו בעבר את העלייה באירועי קיצון – עיין ערך Juno) צופים שקצב ההתחממות ב- 50 השנה הבאות יהיה גדול פי 2-4 (!) מאשר במאה הקודמת (יש אי וודאות במודלים אבל עיקר התחום תלוי בשינויים שכן/לא נעשה לבלימת ההתחממות).

קישור לקריאה נוספת (והמקור לתמונה) והנה עוד כתבה בעניין.

להגיב

אל נינו

יש סיכוי הולך וגובר שהשנה הקרובה נשמע הרבה על אל נינו. מה זה בעצם? אל נינו היא תופעת אקלים המתרחשת אחת למספר שנים כתוצאה מהתחממות יתרה של מי מערב האוקיינוס השקט, והיא מתבטאת בעיקר בפחות גשם בעונת המונסון בהודו, למורת רוחם של החקלאים במדינה, ומנגד ביותר גשם בארה"ב, לשמחת החקלאים הסובלים מהבצורת המתמשכת במרבית שטח המדינה. 

אזורים רבים נוספים על פני הכדור יתאפיינו באירועי מזג אוויר קיצוניים – הצפות מחד ובצורות חריפות מאידך – לפרטים קראו בכתבה בנושא באתר ה- Guardian.

el nino

 

מרבית המודלים חוזים אל נינו השנה, אבל עדיין לא ברורה העוצמה. בפרט, האל נינו העוצמתי האחרון ב- 1997-1998 הגיע במקביל לשנה החמה ביותר ברשומות, ואף אחד לא יופתע אם השנה יישבר השיא המפוקפק הזה.  

להגיב

ויזואליזציה מרשימה של עליית מי הים

מספר מחקרים שהתפרסמו לאחרונה טוענים כי אנטרקטיקה עברה את נקודת האל חזור, והקרחונים שם נמצאים בתהליך הפשרה שאין ביכולתנו לעצור, לפחות בטכנולוגיה הידועה היום. בפעם הקודמת שכמות גזי החממה הייתה במידה הנוכחית הים היה גבוה במספר מטרים, והסיבה שערי החוף שלנו עדיין לא מוצפות היא קצב ההפשרה שמביא לשיהוי בעליית פני הים. אבל אם עברנו את נקודת האל-חזור, יום אחד זה יקרה …

רציתי להפנות אתכם לתצוגה מרשימה של משמעות עליית מי הים ב- 4 מטרים. זוהי תחזית "ממוצעת" ל- 2300, אבל חשוב גם לדעת שדו"ח ה- IPCC לא הצליח להוציא מכלל אפשרות עלייה שכזו עוד במאה הנוכחית (התחזית עומדת על פחות ממטר, אבל התוצאה צוינה כבעלת אמינות מוגבלת). שלא נדע. באתר אליו אני מפנה שימו לב לאופן שבו אפשר להזיז שמאלה וימין את מרכז התמונה כדי לראות ביתר פירוט את ההבדל בין לפני ואחרי. תמונה אחת, או במקרה זה, שתי תמונות, יותר טובות מאלף מילים. 

140519_future_sanfran

להגיב

עידן גיאולוגי חדש – Anthropocene

 

חלקכם בטח מכירים את ההרגשה של גילוי סינגל חדש. אחרי שרכבתם מי יודע כמה פעמים בחצר האחורית שלכם, יער בן שמן במקרה שלי, איזה כייף זה לגלות סינגל חדש שמתפתל ביער, כאילו ביקום מקביל, ממתין שתגלו אותו. 

ככה הרגשתי לאחר שסיפרו לי שהקהילייה הגיאולוגית דנה ברצינות על הכרזת עידן גיאולוגי חדש, Anthropocene, וחיפוש קטן ברשת חשף בפני שפע של אתרים חדשים שלא הכרתי, שעוסקים בהשפעת האדם על כדור הארץ .

אני ממליץ במיוחד על האתר הזה, שמספר את הסיפור, תוך שהוא מפנה אותנו לנקודות תצפית מרהיבות על הקורה והמשתנה ברחבי כדור הארץ. 75% משטח כדור הארץ (לא כולל גרינלנד ואנטרטיקה) נשלטים כיום על ידי האדם, בעיקר לצרכי חקלאות, והמספר הזה נמצא בעלייה מתמדת, אבל השפעת האדם הואצה באופן דרמטי עם המהפכה התעשייתית והמהפכה האורבנית.

הקשר בין אקלים כדור הארץ והעידן הגיאולוגי עבות במיוחד. בעיקרון, אקלים כדור הארץ הוא פונקציה של קרינת השמש, הרכב האטמוספירה, ופני כדור הארץ. בעבר הרחוק מאוד, לפני עשרות מיליוני שנים, כדור הארץ היה חם הרבה יותר ונטול קרחונים, בעיקר בגלל מבנה יבשות אחר והכיסוי שעל פני הקרקע. בעקבות תנועות טקטוניות כאלו ואחרות, התפתחו עידנים גיאולוגים חדשים והעולם הלך והתקרר.

תמונה2

הפעם הסיפור הוא קצת שונה. הפעילות האנושית הנמרצת משנה את פני כדור הארץ, ומביאה עלינו עידן גיאולוגי חדש, חם יותר מכל מה שהאנושות הכירה בעבר (לא להתבלבל בסקלה – השנתות בגרף הן עשרות מילוני שנים ואילו האנושות מלבלבת כחברה אלפי שנים בלבד, הבדל של ארבעה סדרי גודל …).

הערה: הגרף לקוח ממצגות של ג'ים הנסן. לא ברור לי במדויק מהו המקרא כחול/תכלת בחצים מצד ימין למעלה. ניתן לשים לב כי המועד המצוין בגרף להתקרחנות אנטרקטיקה פחות או יותר תואם למעבר מתכלת לכחול. אני חושב שכחול מייצג קרחונים בוודאות ותכלת בספק, אבל ייתכן ואני טועה.

להגיב

עליית מי הים במאה ה- 21

כפי שכתבתי לא מזמן בפוסט בנוגע להדלפת הפרק המדעי של פאנל המומחים של האו"ם, הבשורות לגבי עליית מי הים במאה ה- 21 מדברות אמנם על עלייה של 30 ס"מ עד מטר בלבד, אך מציינות כי יש מודלים החוזים עלייה גדולה יותר. להבדיל מתחומים אחרים בהם מסקנות הפרק חדות ונמרצות (למשל הקביעה כי "יש התחממות גלובאלית והיא בעיקרה מעשה ידי אדם"), בתחום התחזיות לעליית מי הים נותר ספק רחב.

ג'יימס הנסן, מנהל המכון למחקרי חלל ב- NASA, פרופסור באונ' קולומביה ומבכירי מדעני האקלים בעולם מסביר חלק מאי הוודאות במאמר קצרצר שפרסם לאחרונה באתר שלו.

עליית מי הים נובעת מהתחממות ממוצעת של המים, המביאה להתרחבות האוקיינוסים, ומהפשרת הקרחונים. עד היום ההתחממות/התרחבות הייתה החלק המרכזי, שהביא לעלייה של כ- 30 ס"מ במאה ה- 20. אי הוודאות העיקרית נוגעת להפשרת הקרחונים. במצב יציב בעולם חם ב- 2 מעלות ויותר לא צפויים קרחונים בגרינלנד כלל, והנ"ל משמעותו ים גבוה במטרים רבים מאוד, אך למזלנו, על פי המודלים המקובלים יש שיהוי בין ההתחממות לבין ההפשרה, שיהוי שיכול לקחת מאות שנים רבות.

המודלים המקובלים מניחים שהשינוי בקצב ההפשרה של גרינלנד יהיה לינארי, ומשמעות הדברים תרומה צנועה של 30 ס"מ לעליית מי הים עד 2100. במאמר הקצרצר הנסן מעלה השערה כי הקצב אינו לינארי וכי עליית מי הים במאה ה- 21 עלולה להיות מטרים רבים – המשמעות להתיישבות הנרחבת של האנושות לאורך החופים והנהרות הרסנית וברורה. הנה הגרף עם הנתונים (כפי שפורסם לאחרונה במאמר של Shepard ואחרים ב- Science) וחשוב לציין כי כל 360 גיגהטון הוא עוד מ"מ עליית מי ים ממוצעת:

ice

מהנתונים  ברור שקצה ההפשרה עולה אך קשה לדעת האם השינוי בקצב ההפשרה הוא לינארי הוא אקספוננציאלי, והנסן מוסיף כמה הערות חשובות. ראשית, הפשרה מהירה של הקרחונים תביא לאפקט קירור מקומי שיאט את תהליך ההפשרה. זו בשורה טובה, ממתנת, אבל צריך לזכור שגרדינט טמפרטורה חד מהמקובל  בצירי האורך של כדור הארץ יביא לעלייה בעוצמת הסופות ואסונות הטבע.

אז מה עושים? נכון שצריך לעקוב ולראות כיצד הדברים מתפתחים, אבל אי אפשר לשבת על הגדר. אם יתברר שאנו במסלול לא לינארי, זה עלול להיות במועד מאוחר מדי מכדי לעצור את המגמה. ההמלצה של הנסן, ובעיני זו ההחלטה ההגיונית היחידה, היא להתחיל לצמצם בהדרגה ובמהירות את פיזור גזי החממה, והדרך להשיג זאת היא בקביעת מס פחמן – בואו נתחיל בארה"ב וסין ואז יבואו גם כל השאר.

תוספת: הנה לינק לראיון עם פרופ' החוקר את קרחוני גרינלנד.

להגיב

Arctic Report Card

הקוטב הצפוני הוא אחד האזורים בהם שינויי האקלים בולטים במיוחד, ואחד האזורים בהם לשינויים המקומיים יש השפעות משנה גלובאליות. על רקע זה דו"ח המצב לשנת 212 מדאיג במיוחד.

הדו"ח שפרסמה NOAA – הסוכנות האמריקאית לחקר האוקיינוסים והאטמוספירה – מתומצת בסרטון שלהלן. הרבה שיאים נשברו ב- 2012, אבל הכי מטריד הוא הביטוי שחזר יותר מפעם אחת – faster than predicted. לא רק ששינויי האקלים בקוטב הצפוני מעידים על ההתחממות הגלובאלית, הם גם מספרים לנו שקצב השינוי גדול מכפי שצפינו. שוב יש טעות במודלים, ושוב לכיוון הלא נכון.

עיקר הממצאים של הדו"ח מרוכזים כאן ובמצגת ותוכלו למצוא חומרים רבים באתר של NOAA. אני ממליץ במיוחד לצפות בשני סרטונים קצרים בדף המתאר את הירידה הרב שנתית בכמות הקרח על המים. יופי של המחשה ויזואלית.

ללא שם

להגיב

אוקינוסים

חשבתי שתרצו לדעת שקבוצה של מומחים למדעי האוקיינוסים התכנסה לאחרונה בבריטניה והגיעה למסקנה כי האפקט המצטבר של דייג יתר והתחממות כדור הארץ מדרדרים את המערכת האקולוגית של האוקיינוסים בקצה גבוה יותר מכל תחזית קודמת.

בעיני זו תמונה נוספת למימדי המשבר הסביבתי. הכנרת וים המלח הם נקודות קטנות במרחב, וקריסתם/פריחתם חסרת משמעות במונחים גלובאלים. האוקיינוסים הם כבר סיפור אחר – הם גלובאלים ואין להם תחליף.

למתעניינים בנושא – כתבה על מפגש המומחים שפורסמה ב- New York imes. ותגובה על ידי בעל בלוג סביבתי שתמיד מחפש את הצד האופטימי של הדברים (לפעמים לטעמי במידה מוגזמת). 

להגיב

%d בלוגרים אהבו את זה: