Posts Tagged אמריקה

רשיון נהיגה?

עד לא מכבר פרק חשוב בחלום האמריקאי היה רישיון נהיגה בגיל הכי מוקדם שאפשר. כבר לא, וצפו בעצמכם בגרף הלקוח מ- כאן. ב- 1983 כמעט 70% מהנוער בגיל 17 אחז ברישיון, כיום פחות מ- 50%. ב- 1983 מעל 90% מהצעירים בני 20-24 אחזו ברישיון כיום פחות מ- 80%.

רשיונות נהיגה צעירים

למה? חוקרים אמריקאים שאלו 600 וקצת חסרי רישיון נהיגה בן הגילאים 18 ו- 39 לשתי הסיבות העיקריות והתשובות השכיחות היו:

1. אין לי זמן, עסוק מדי – 37%

2. אחזקת רכב יקרה מדי – 32%

3. מצליח לקבל תחבורה מאחרים – 31%

4. מעדיף לרכב באופניים או ללכת ברגל – 22%

5. מעדיף תחבורה ציבורית – 17%

6. דאגה להשלכות סביבתיות – 9%

7. אין צורך, עובד ברשת מהבית – 8%

8. נכות אישית – 7%

אני לא יודע מה המגמות בסיבות, ואיזו סיבה התחזקה עם השנים והביאה לירידה במספרים הכוללים, אבל מעניין להבחין כי סיבות 1 ו- 2 השכיחות ביותר מתכתבות עם העלייה באי השוויון החברתי, וסיבות 4 עד 6 קשורות לעלייה במודעות להשפעתנו על הסביבה, ומשמחות את המאמינים בחזון הקיימות האורבאנית.

ומה בישראל? לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בין 2003 ל- 2013 שיעור בעלי הרישיון בגיל 17-18 ירד מ- 36% לטיפה פחות מ- 30%, ובגיל 19-24 ירד מ- 66% ל- 63% בערך. מה שאנחנו רואים בברור זה שיעור רישיונות הרבה יותר נמוך מארה"ב, אבל גם אצלנו שיעור בעלי הרישיון בירידה (קצב ירידה – ממוצע לשנה – נמוך מארה"ב בערך בפקטור 1.5).

כשיורדים לפרטים (2007 לעומת 2013), שיעור הרישיונות בקרב נשים יציב/עולה והירידה היא בעיקר בשיעור הרישיונות בקרב גברים.

מה הסיבות לשינויים בישראל אני יכול רק לנחש, ואם תרשו לי, אני לא חושב שלסיבות הירוקות (4 עד 6) יש משקל משמעותי בישראל. לצערי, סיבות 1 ו- 2 הן כנראה המשמעותיות ומבטאות את אי השוויון החברתי הגדל, כמו גם את העלייה במשקלן הדמוגרפי של אוכלוסיות חלשות יחסית (חרדים, בדואים) ובמיוחד בגילאי צעירים.

מודעות פרסומת

Comments (1)

Juno

הסופה Juno עומדת לכסות את צפון החוף המזרחי בארה"ב בכמויות שלג חריגות ולהתחממות הגלובלית יש חלק ניכר בדבר. כשאטמוספירה חמה יותר היא יכולה לשאת יותר לחות – ליתר דיוק 7% לכל מעלת צלזיוס, והניגוד בין האוקיינוס החם מהרגיל ליבשת הקרה (חורף …) מביא לכמויות הממטרים החריגות.

זו לא הפעם היחידה – ראו במפה את השינוי בכמות הממטרים באחוזון העליון של אירועי הקיצון ב- 50 השנה האחרונות ברחבי ארה"ב, ושימו לב לשינוי הדרמטי בצפון החוץ המזרחי. עלייה של 71% וזה לפני ששקללנו את Juno …

NCAHeavyPrecip-638x421

ולצערנו זו גם לא הפעם האחרונה – המודלים להתחממות הגלובלית (אותם מודלים שצפו בעבר את העלייה באירועי קיצון – עיין ערך Juno) צופים שקצב ההתחממות ב- 50 השנה הבאות יהיה גדול פי 2-4 (!) מאשר במאה הקודמת (יש אי וודאות במודלים אבל עיקר התחום תלוי בשינויים שכן/לא נעשה לבלימת ההתחממות).

קישור לקריאה נוספת (והמקור לתמונה) והנה עוד כתבה בעניין.

להגיב

1848

ב"מלחמת מקסיקו" ב- 1848, בסיומה של מלחמה קצרה וחד-צדדית, מקסיקו הסכימה לוותר על חצי משטחה לטובת ארה"ב, אזור הכולל את מרבית אריזונה, קליפורניה, נבאדה, ניו-מקסיקו ויוטה, ועוד. טקסס, שהייתה מדינה מקסיקנית מורדת, הצטרפה אף היא לארצות הברית.

ב- 1948, 100 שנים לאחר מכן, ההיספנים היו מיעוט זניח בארצות הברית – פחות מ- 4%. המיעוט האפרו-אמריקאי עמד על כ- 10%, והדומיננטיות של הלבנים הייתה מוחלטת. היום (2010) ההיספנים הם כבר 16% מאוכלוסיית ארה"ב, והתחזית ל- 2048, 200 שנים לאחר הניצחון האמריקאי הסוחף ב"מלחמת מקסיקו", היא שההיספנים יתקרבו ל- 30% מהאוכלוסייה. תוסיפו לכך 13% אפרו-אמריקאים, 8% אסיאתיים, קצת אחרים, ותקבלו שהרוב הלבן ירד מ- 50%. זו אמריקה חדשה ותרשו לי להוסיף – הרבה פחות יהודית.

אגב, הפריסה של המיעוט ההיספאני איננה אחידה, ונמצאת בהלימה גבוהה לאזורים שנכבשו במלחמה ההיא. הנה מפה להתרשמות. המפה לקוחה מכתבה קצרה באקונומיסט, ומציגה ממוצע אמריקאי נמוך מהמקור השני שציטטתי (רק 10.3% היספנים), אבל גם לא כתוב למתי היא מעודכנת. בכל מקרה, החשוב הוא להבחין בפריסה המאוד לא אחידה. במבט קדימה, המשמעות היא יותר ויותר מחוזות עם רוב היספני מובהק.

20140201_USM980_0

 

 

Comments (2)

שלושה צדדים למטבע

נועם חומסקי הוא יהודי חריף, בלשן מדופלם, שמאלני אפילו אנרכיסט. אני לא קורא לכם לאמץ את דעותיו החברתיות, אבל כשמדובר בהתחממות הגלובלית, דבריו חדים כתער. צפו בסרטון הקצר וראו כיצד הוא מסביר בפשטות כיצד ההצגה בתקשורת האמריקאית של הקונצנזוס מול המכחישים מעוותת בשני פרמטרים.

1 – המנהג התקשורתי לתת משקל זהה לשתי הדעות כאילו מדובר בשני צדדים שווים, ולא בקונצנזוס מדעי מול מיעוט לא מקצועי (למי ששכח – מגישי התחזית בטלוויזיה אינם מומחי אקלים).

2 – חוסר הייצוג בתקשורת לקבוצה השלישית, ובהם מדעני אקלים בכירים ביותר, שחושבים כי הערכות המצב של צוות המומחים של האו"ם מבטאות קונצנזוס אופטימי, כתוצאה מהצורך להגיע להסכמה בינלאומית גורפת.

הסרטון הוא מ- 2010. אם הייתם שואלים אותי אז, הייתי עונה שאני שייך לקבוצה השלישית. אבל מאז להתרשמותי חל שינוי והערכות צוות המחקר של האו"ם יותר חופשיות מלחצים פוליטיים (אז אני בערך 2.5 :-). בפרט יש לציין טובה את האומץ שבו הדו"ח שפורסם השנה העז לקבוע מכסה לגזי חממה – כמה גזי חממה אנחנו יכולים להוסיף אם לא נרצה לחצות את סף 2 המעלות יחסית לעידן הטרום תעשייתי. בכך קיבל צוות המומחים את שיטת הניתוח שהציע השותף של נעם לסרטון – ביל מק-קיבן, היו"ר הפורש של תנועת המחאה הסביבתית 350 – במאמר מופת עוד ב- 2012. לרגל פרישתו של ביל, זו הזדמנות לומר לו תודה, ולהיזכר ברשימת הישגיו.  

להגיב

2014

2014 עומדת להסתיים, והמדיה מוצפת בסיכומים. בהיבט הקיימות, אהבתי במיוחד את הסיכום בעשר נקודות של Harvard Business School, שמדגיש כמובן את הצד העסקי. הנה תמצית הדברים.

1 – החדשות הרעות: שינויי האקלים זה עכשיו (אינסוף מחקרים ופרסומים חדדו את הצורך לפעול לאלתר כדי להקטין את המחיר שנשלם).

2 – החדשות הטובות: ההתמודדות עם שינויי האקלים הולכת ונהיית זולה יותר ויותר (ותאגידים בינלאומיים מבינים זאת ונרתמים למהלך).

3 – משק האנרגיה בשינוי כיוון (אם כי השינוי איטי מהרצוי) והמודל הכלכלי של תאגידי הנפט מתערער (הם לא התייחסו לסוגיית נפילת מחירי הנפט, שאגב, יש החושבים לכאן ולכאן על השפעת הדברים על קצב השינוי לאנרגיה ירוקה).

4 – הקריאה למס פחמן (מס על פיזור גז חממה, כך שמחיר האנרגיה יכלול את עלות ההתחממות הנגרמת משרפת הדלקים הפחמניים) הולכת ומתעצמת.

2014

5 – התנועה החברתית מתחזקת (עדות שיא הייתה במצעד האזרחי של מאות אלפים בעת כנס האו"ם בניו יורק, שלווה ב- 2600 אירועים ב- 162 מדינות).

6 – אסטרטגיה וחזון החלו לגבור על תכנון קצר טווח (אני לא יודע כמה זה נכון, אבל לפחות ב- Harvard מאמינים בזה …).

7 – יותר שיתוף פעולה בין מתחרים עסקיים לקידום עסקים מקיימים יותר (דוגמה: וולמרט וטרגט שיזמו כנס חוצה תעשייה בנושא קיימות בתעשיית הטיפוח האישי).

8 – המזון שאנחנו מבזבזים (זורקים ללא שימוש) זוכה ליותר תשומת לב.

9 – לחץ אזרחי הצליח לשכנע את קוקה קולה ופפסי להסיר מרכיב בעייתי (והדגש בנקודה הזאת היא על הכוח הגובר לאזרח וחשיבות השקיפות, ולאו דווקא להישג הספציפי).

10 – חברים חדשים במאבק באי-השיוויון החברתי, כמו עסקים שהתנדבו להעלות את שכר המינימום (אבל צריך להודות על האמת, הפער החברתי במדינות רבות ובהן ארה"ב וישראל, רק הולך וגובר).

זהו סיכום מעט אופטימי בעיני, אבל עדיין, אפשר לחוש את השינוי באוויר, באווירה ואף בעשייה. השינוי הוא הכרחי, כך אומרים לנו המדענים, אבל הוא לא היה יוצא לפועל ללא פעולה עניין פעולה דחיפה ולחץ של האזרח הפשוט, אתם ואני. בואו נמשיך כך וביתר שאת ב- 2015 (שמסתיימת בפסגת אקלים מכרעת בפריז – אבל על כך בפעם אחרת).

 

 

להגיב

על פתיחות וקבעון

מחקר חדש של מכון מחקר מאוניברסיטת קולומביה מנתח את הקשיים בהעברת מסר ההתחממות הגלובלית לציבור, ומציע דרכי פעולה לאנשים כמוני שעוסקים בכך (כאן וב- גלובלוג). אני עוד אקרא את המחקר בעיון רב, ובינתיים ממליץ למתעניינים לקרוא ב- Washington Post על שבע הסיבות הפסיכולוגיות שעוצרות אותנו מלפעול מול האיום המתעצם.

חלק מהדברים טריוויאליים – למשל קשה לנו להתחבר לדברים שאינם כאן ועכשיו, ויש לנו יכולת מוגבלת להכיל דאגה (וטוב שכך) – אבל נקודה אחת הפתיעה אותי במיוחד ובה אני מבקש להתמקד בפוסט קצר זה.

הטענה היא שככל שאנשים יותר מלומדים כך הם פחות פתוחים ללמוד מאחרים, וזה כבר מדאיג, ולא רק בהקשר של ההתחממות הגלובלית. הטענה הזאת מבוססת על מחקר שמגיע מאוניברסיטה אחרת בארה"ב, ובחן את הפער ההולך וגדל בין מפלגת התה בארה"ב ואנשי המדע. הממצא הקשה מסוכם בגרף הבא.

fenp_a_976485_f0003_c

מה שניתן לראות הוא שככל שאנשי מפלגת התה הם בעלי חינוך גבוה יותר, כך הם נוטים פחות לקבל את  מה שבקרב אנשי המדע הוא כבר מעל לכל ספק רלבנטי (ההתחממות הגלובלית בעיקרה היא תוצאה של פעילות האדם). במילים אחרות, אנשים בעלי תארים גבוהים הם יותר עקשנים, פחות פתוחים ללמוד מאחרים, ומשוכנעים יותר בצדקתם גם כשהם טועים.

הגרף מראה דברים חשובים נוספים ובפרט, עד כמה האידאולוגיה הבסיסית שלנו משפיעה על כושר השיפוט שלנו. שאלת תרומת האדם להתחממות הגלובלית היא שאלה מדעית טהורה, אבל הרפובליקנים והדמוקרטים חלוקים בה באופן כה קיצוני רק כי משמעות התשובה מאיימת על חלקים מהאידיאולוגיה הרפובליקנית.

על פתיחות וקיבעון … איפה עוד האידיאולוגיה הבסיסית שלנו מעוותת את כושר השיפוט שלנו? מה עוד אנו סתם מתעקשים עוד להבין? חומר למחשבה … 

להגיב

העולם מפחיד אז פוחדים

סקר שנערך בקרב 44 מדינות וקרוב ל- 50,000 משתתפים מצא כי האיום הגלובלי המרכזי בעיני הציבור הוא עניין של גאוגרפיה – בעולם המערבי (ארה"ב, אירופה) חוששים במיוחד מאי השוויון והפער בין עשירים לעניים, באסיה מאיכות הסביבה, באפריקה ממגפות (איידס ומחלות נוספות), בדרום אמריקה מנשק גרעיני, ובמזה"ת מסכסוכים על רקע אתני ודתי. גם ההתפלגות הפנימית בישראל מעניינת – בראש (כמו במדינות נוספות באזור) סכסוכים על רקע דתי ואתני עם 30% מהקולות, ונושפים בעורף נשק גרעיני עם 27%, ואי-שוויון חברתי עם 23%. איכות הסביבה זכתה ל- 12% מהקולות (וגם הקול שלי, לו הייתי מצביע), ומגפות רק 8% (הסקר נערך לפני התפרצות מגפת האבולה …).

Dangers-6

אני לא יודע האם העולם המערבי חושש במיוחד מאי-השוויון בין העולם המפותח למתפתח, או מהבעיה ההולכת וגוברת של אי-שוויון בקרב בחברה המערבית. בעניין השני, אי-השוויון הפנימי, נתקלתי לאחרונה בנייר עבודה שפרסמו שני כלכלנים. המחקר מראה כי בארה"ב שיעור ההון שנמצא בימי העשירון העליון (והאלפיון העליון במיוחד) נמצא בעלייה ב- 30 השנים האחרונות, ומנגד באופן בלתי נמנע שיעור ההון שנמצא בידי שאר 9 העשירונים נמצא בירידה. יתרה מזאת, נראה כי בעוד שהעשירון העליון התאושש מהמיתון הכלכלי בשלהי העשור הקודם, לא כך פני הדברים עבור שאר 9 העשירונים. ולכן, אי-השוויון הולך וגדל.

wealth-inequality-in-the-united-states-is-on-the-rise-bottom-90-top-10-top-1-_chartbuilder1

סביר להעריך שאצלנו המגמות הכלכליות דומות – אי-שוויון כלכלי וחברתי הולך וגדל, אבל אצלנו הדאגה היא בראש ובראשונה מסכסוכים על רקע אתני ודתי ומחימוש גרעיני (ואיכות הסביבה היא עניין למשוגעים לדבר בלבד). הסיכון שאחד האיומים יתממש אגב, לא יקבע על ידי הפחדים, אלא על ידי המעשים. פחד בלבד עלול להפוך לנבואה שמגשימה את עצמה – בעיני זה מרכיב משמעותי בליבוי האש בסכסוך הדתי/אתני בו אנו מעורבים, ויש מאוד לקוות שלא נגיע למצב דומה בסוגיית החימוש הגרעיני – אבל חשש שמוביל למדיניות שמצמצמת את האיום הוא בהחלט "חשש מועיל".

הממ, אולי די לדבר על פחדים, ובעצם למה כל כך קל לנו לשתף אחרים בפחדים ובחששות שלנו, אבל אנחנו כל כך רעים בשיתוף אחרים בחלומות שלנו, למשל בחזון לעולם טוב יותר? לקריאה מובחרת בעניין אני ממליץ בחום על המאמר "לחזות עולם בר-קיימא" מאת דונאלה מדווז.

להגיב

Older Posts »