Posts Tagged אמריקה

שלושה צדדים למטבע

נועם חומסקי הוא יהודי חריף, בלשן מדופלם, שמאלני אפילו אנרכיסט. אני לא קורא לכם לאמץ את דעותיו החברתיות, אבל כשמדובר בהתחממות הגלובלית, דבריו חדים כתער. צפו בסרטון הקצר וראו כיצד הוא מסביר בפשטות כיצד ההצגה בתקשורת האמריקאית של הקונצנזוס מול המכחישים מעוותת בשני פרמטרים.

1 – המנהג התקשורתי לתת משקל זהה לשתי הדעות כאילו מדובר בשני צדדים שווים, ולא בקונצנזוס מדעי מול מיעוט לא מקצועי (למי ששכח – מגישי התחזית בטלוויזיה אינם מומחי אקלים).

2 – חוסר הייצוג בתקשורת לקבוצה השלישית, ובהם מדעני אקלים בכירים ביותר, שחושבים כי הערכות המצב של צוות המומחים של האו"ם מבטאות קונצנזוס אופטימי, כתוצאה מהצורך להגיע להסכמה בינלאומית גורפת.

הסרטון הוא מ- 2010. אם הייתם שואלים אותי אז, הייתי עונה שאני שייך לקבוצה השלישית. אבל מאז להתרשמותי חל שינוי והערכות צוות המחקר של האו"ם יותר חופשיות מלחצים פוליטיים (אז אני בערך 2.5 :-). בפרט יש לציין טובה את האומץ שבו הדו"ח שפורסם השנה העז לקבוע מכסה לגזי חממה – כמה גזי חממה אנחנו יכולים להוסיף אם לא נרצה לחצות את סף 2 המעלות יחסית לעידן הטרום תעשייתי. בכך קיבל צוות המומחים את שיטת הניתוח שהציע השותף של נעם לסרטון – ביל מק-קיבן, היו"ר הפורש של תנועת המחאה הסביבתית 350 – במאמר מופת עוד ב- 2012. לרגל פרישתו של ביל, זו הזדמנות לומר לו תודה, ולהיזכר ברשימת הישגיו.  

מודעות פרסומת

להגיב

2014

2014 עומדת להסתיים, והמדיה מוצפת בסיכומים. בהיבט הקיימות, אהבתי במיוחד את הסיכום בעשר נקודות של Harvard Business School, שמדגיש כמובן את הצד העסקי. הנה תמצית הדברים.

1 – החדשות הרעות: שינויי האקלים זה עכשיו (אינסוף מחקרים ופרסומים חדדו את הצורך לפעול לאלתר כדי להקטין את המחיר שנשלם).

2 – החדשות הטובות: ההתמודדות עם שינויי האקלים הולכת ונהיית זולה יותר ויותר (ותאגידים בינלאומיים מבינים זאת ונרתמים למהלך).

3 – משק האנרגיה בשינוי כיוון (אם כי השינוי איטי מהרצוי) והמודל הכלכלי של תאגידי הנפט מתערער (הם לא התייחסו לסוגיית נפילת מחירי הנפט, שאגב, יש החושבים לכאן ולכאן על השפעת הדברים על קצב השינוי לאנרגיה ירוקה).

4 – הקריאה למס פחמן (מס על פיזור גז חממה, כך שמחיר האנרגיה יכלול את עלות ההתחממות הנגרמת משרפת הדלקים הפחמניים) הולכת ומתעצמת.

2014

5 – התנועה החברתית מתחזקת (עדות שיא הייתה במצעד האזרחי של מאות אלפים בעת כנס האו"ם בניו יורק, שלווה ב- 2600 אירועים ב- 162 מדינות).

6 – אסטרטגיה וחזון החלו לגבור על תכנון קצר טווח (אני לא יודע כמה זה נכון, אבל לפחות ב- Harvard מאמינים בזה …).

7 – יותר שיתוף פעולה בין מתחרים עסקיים לקידום עסקים מקיימים יותר (דוגמה: וולמרט וטרגט שיזמו כנס חוצה תעשייה בנושא קיימות בתעשיית הטיפוח האישי).

8 – המזון שאנחנו מבזבזים (זורקים ללא שימוש) זוכה ליותר תשומת לב.

9 – לחץ אזרחי הצליח לשכנע את קוקה קולה ופפסי להסיר מרכיב בעייתי (והדגש בנקודה הזאת היא על הכוח הגובר לאזרח וחשיבות השקיפות, ולאו דווקא להישג הספציפי).

10 – חברים חדשים במאבק באי-השיוויון החברתי, כמו עסקים שהתנדבו להעלות את שכר המינימום (אבל צריך להודות על האמת, הפער החברתי במדינות רבות ובהן ארה"ב וישראל, רק הולך וגובר).

זהו סיכום מעט אופטימי בעיני, אבל עדיין, אפשר לחוש את השינוי באוויר, באווירה ואף בעשייה. השינוי הוא הכרחי, כך אומרים לנו המדענים, אבל הוא לא היה יוצא לפועל ללא פעולה עניין פעולה דחיפה ולחץ של האזרח הפשוט, אתם ואני. בואו נמשיך כך וביתר שאת ב- 2015 (שמסתיימת בפסגת אקלים מכרעת בפריז – אבל על כך בפעם אחרת).

 

 

להגיב

על פתיחות וקבעון

מחקר חדש של מכון מחקר מאוניברסיטת קולומביה מנתח את הקשיים בהעברת מסר ההתחממות הגלובלית לציבור, ומציע דרכי פעולה לאנשים כמוני שעוסקים בכך (כאן וב- גלובלוג). אני עוד אקרא את המחקר בעיון רב, ובינתיים ממליץ למתעניינים לקרוא ב- Washington Post על שבע הסיבות הפסיכולוגיות שעוצרות אותנו מלפעול מול האיום המתעצם.

חלק מהדברים טריוויאליים – למשל קשה לנו להתחבר לדברים שאינם כאן ועכשיו, ויש לנו יכולת מוגבלת להכיל דאגה (וטוב שכך) – אבל נקודה אחת הפתיעה אותי במיוחד ובה אני מבקש להתמקד בפוסט קצר זה.

הטענה היא שככל שאנשים יותר מלומדים כך הם פחות פתוחים ללמוד מאחרים, וזה כבר מדאיג, ולא רק בהקשר של ההתחממות הגלובלית. הטענה הזאת מבוססת על מחקר שמגיע מאוניברסיטה אחרת בארה"ב, ובחן את הפער ההולך וגדל בין מפלגת התה בארה"ב ואנשי המדע. הממצא הקשה מסוכם בגרף הבא.

fenp_a_976485_f0003_c

מה שניתן לראות הוא שככל שאנשי מפלגת התה הם בעלי חינוך גבוה יותר, כך הם נוטים פחות לקבל את  מה שבקרב אנשי המדע הוא כבר מעל לכל ספק רלבנטי (ההתחממות הגלובלית בעיקרה היא תוצאה של פעילות האדם). במילים אחרות, אנשים בעלי תארים גבוהים הם יותר עקשנים, פחות פתוחים ללמוד מאחרים, ומשוכנעים יותר בצדקתם גם כשהם טועים.

הגרף מראה דברים חשובים נוספים ובפרט, עד כמה האידאולוגיה הבסיסית שלנו משפיעה על כושר השיפוט שלנו. שאלת תרומת האדם להתחממות הגלובלית היא שאלה מדעית טהורה, אבל הרפובליקנים והדמוקרטים חלוקים בה באופן כה קיצוני רק כי משמעות התשובה מאיימת על חלקים מהאידיאולוגיה הרפובליקנית.

על פתיחות וקיבעון … איפה עוד האידיאולוגיה הבסיסית שלנו מעוותת את כושר השיפוט שלנו? מה עוד אנו סתם מתעקשים עוד להבין? חומר למחשבה … 

להגיב

העולם מפחיד אז פוחדים

סקר שנערך בקרב 44 מדינות וקרוב ל- 50,000 משתתפים מצא כי האיום הגלובלי המרכזי בעיני הציבור הוא עניין של גאוגרפיה – בעולם המערבי (ארה"ב, אירופה) חוששים במיוחד מאי השוויון והפער בין עשירים לעניים, באסיה מאיכות הסביבה, באפריקה ממגפות (איידס ומחלות נוספות), בדרום אמריקה מנשק גרעיני, ובמזה"ת מסכסוכים על רקע אתני ודתי. גם ההתפלגות הפנימית בישראל מעניינת – בראש (כמו במדינות נוספות באזור) סכסוכים על רקע דתי ואתני עם 30% מהקולות, ונושפים בעורף נשק גרעיני עם 27%, ואי-שוויון חברתי עם 23%. איכות הסביבה זכתה ל- 12% מהקולות (וגם הקול שלי, לו הייתי מצביע), ומגפות רק 8% (הסקר נערך לפני התפרצות מגפת האבולה …).

Dangers-6

אני לא יודע האם העולם המערבי חושש במיוחד מאי-השוויון בין העולם המפותח למתפתח, או מהבעיה ההולכת וגוברת של אי-שוויון בקרב בחברה המערבית. בעניין השני, אי-השוויון הפנימי, נתקלתי לאחרונה בנייר עבודה שפרסמו שני כלכלנים. המחקר מראה כי בארה"ב שיעור ההון שנמצא בימי העשירון העליון (והאלפיון העליון במיוחד) נמצא בעלייה ב- 30 השנים האחרונות, ומנגד באופן בלתי נמנע שיעור ההון שנמצא בידי שאר 9 העשירונים נמצא בירידה. יתרה מזאת, נראה כי בעוד שהעשירון העליון התאושש מהמיתון הכלכלי בשלהי העשור הקודם, לא כך פני הדברים עבור שאר 9 העשירונים. ולכן, אי-השוויון הולך וגדל.

wealth-inequality-in-the-united-states-is-on-the-rise-bottom-90-top-10-top-1-_chartbuilder1

סביר להעריך שאצלנו המגמות הכלכליות דומות – אי-שוויון כלכלי וחברתי הולך וגדל, אבל אצלנו הדאגה היא בראש ובראשונה מסכסוכים על רקע אתני ודתי ומחימוש גרעיני (ואיכות הסביבה היא עניין למשוגעים לדבר בלבד). הסיכון שאחד האיומים יתממש אגב, לא יקבע על ידי הפחדים, אלא על ידי המעשים. פחד בלבד עלול להפוך לנבואה שמגשימה את עצמה – בעיני זה מרכיב משמעותי בליבוי האש בסכסוך הדתי/אתני בו אנו מעורבים, ויש מאוד לקוות שלא נגיע למצב דומה בסוגיית החימוש הגרעיני – אבל חשש שמוביל למדיניות שמצמצמת את האיום הוא בהחלט "חשש מועיל".

הממ, אולי די לדבר על פחדים, ובעצם למה כל כך קל לנו לשתף אחרים בפחדים ובחששות שלנו, אבל אנחנו כל כך רעים בשיתוף אחרים בחלומות שלנו, למשל בחזון לעולם טוב יותר? לקריאה מובחרת בעניין אני ממליץ בחום על המאמר "לחזות עולם בר-קיימא" מאת דונאלה מדווז.

להגיב

אל גור אופטימי

במאמר מעולה בעיני, אל גור מביע אופטימיות זהירה ביחס להתמודדות עם משבר האקלים. הוא פותח את המאמר במגזין Rollingstone בשפע נתונים על הוזלת המחירים של אנרגיות מתחדשות (שמש, רוח). הנתונים מחממים את הלב, וכידוע עדיף לחמם את הלב מאשר את כדור הארץ … בהמשך הכתבה, הוא נוגע בהיבטים רבים נוספים בארה"ב ובעולם, ולצד הצגת הסכנות משינויי האקלים (וחלק מהנזקים הצפויים הם כבר בלתי הפיכים), הוא מציין תהליכים מעודדים נוספים.

בסה"כ מדובר בסקירה עדכנית ומקיפה של שינויי האקלים והתפתחות מקורות האנרגיה (התנאי המרכזי לעצירת שינויי האקלים), כולל התייחסות להיבטים פוליטיים פנימיים בארה"ב ובמעצמות המרכזיות בעולם המתפתח.

סקירה עדכנית מקיפה ואופטימית מהאיש שהביא את "אמת מטרידה" – תודו שזה מעודד!

al gor

 

 

Comments (1)

אל נינו

יש סיכוי הולך וגובר שהשנה הקרובה נשמע הרבה על אל נינו. מה זה בעצם? אל נינו היא תופעת אקלים המתרחשת אחת למספר שנים כתוצאה מהתחממות יתרה של מי מערב האוקיינוס השקט, והיא מתבטאת בעיקר בפחות גשם בעונת המונסון בהודו, למורת רוחם של החקלאים במדינה, ומנגד ביותר גשם בארה"ב, לשמחת החקלאים הסובלים מהבצורת המתמשכת במרבית שטח המדינה. 

אזורים רבים נוספים על פני הכדור יתאפיינו באירועי מזג אוויר קיצוניים – הצפות מחד ובצורות חריפות מאידך – לפרטים קראו בכתבה בנושא באתר ה- Guardian.

el nino

 

מרבית המודלים חוזים אל נינו השנה, אבל עדיין לא ברורה העוצמה. בפרט, האל נינו העוצמתי האחרון ב- 1997-1998 הגיע במקביל לשנה החמה ביותר ברשומות, ואף אחד לא יופתע אם השנה יישבר השיא המפוקפק הזה.  

להגיב

אובמה בראיון על שינויי האקלים

בפרק האחרון של סדרת המופת Years of Living Dangerously מראיין תומאס פרידמן את הנשיא אובמה, ועיקרי הדברים התפרסמו ב- NY Times. אובמה מפגין בקיאות בנושא כמו גם באתגר. אבל, לדעתי, כשמסתכלים על תקופתו כנשיא הציון שלו עד כה הוא בלתי מספיק – "התלמיד מבין את החומר אך נכשל בהפיכת התאוריה למעשים".

הצעדים שנקט אובמה לצמצום פליטות גזי החממה, כולל ההכרזות האחרונות על תקנות לצמצום הפליטות מתחנות קיימות, הם מעטים ומאוחרים, ואינם מתמודדים עם שורש הבעייה. כך למשל – בראיון מודה אובמה בצורך במס פחמן, מיסוי על שחרור גזי חממה לאטמוספירה, אבל מה הוא עשה בנדון?

אובמה מבין היטב את הקשיים הפוליטיים – "One of the hardest things in politics is getting a democracy to deal with something now where the payoff is long term or the price of inaction is decades away" – אבל מנשיא לא צריך לשמוע תירוצים אלא לראות מעשים.

ואחרי דברי הביקורת שלי צריך לציין בחיוב את נכונותו של אובמה להתראיין לסדרת טלוויזיה בנושא שינויי האקלים ולהתמודד עם השאלות שתומאס פרידמן העלה בפניו. זה חלק יפה בדמוקרטיה האמריקאית.

בראיון אובמה מצטט את הנשיא לינקולן – "With public opinion there’s nothing I cannot do, and without public opinion there’s nothing I can get done" – והמסר ברור: אם הציבור יבין ירצה וילחץ אז הוא גם ישפיע. התנועה הסביבתית היום חזקה מאי פעם, אבל לא מספיק. בואו נמשיך ונחזק אותה בתמיכה הולכת וגוברת מכל קצוות העולם.

בתמונה ניתן לראות את הקריקטורה הזוכה בתחרות בנושא קריקטורות ושינויי האקלים (אין קשר ישיר לראיון).

slide_352590_3821132_free

 

להגיב

« Newer Posts · Older Posts »