Posts Tagged ביטוח

ביי ביי מיאמי

(הפוסט הזה מבוסס רובו ככולו על מאמר מצויין ב- RollingStone).

דרום פלורידה אינו המקום היחיד בעולם שעליית מי הים הצפויה במאה ה- 21 תשנה אותו לבלי היכר, אבל כמה תכונות הופכות את המקום למיוחד, וביניהן המשיכה הטבעית של המקום והטופוגרפיה השטוחה, שהביאו לכך שנדל"ן עשיר נבנה לאורך המים (ולא בגבעות סביב, כבמקומות אחרים בעולם). כיום מיאמי היא עיר החוף הפגיעה ביותר בעולם לשטפונות, עם נכסים בסיכון בשווי העולה על 400 מיליארד דולר. קתרינה עלתה למשלם המיסים 40 מיליארד וסנדי עלתה כבר 60. סופה "טובה" במיאמי תעלה לא פחות. אוי מיאמי.

זה לא שאין מה לעשות, להקטין, לעכב, להסתגל, אלא שהמנהיגות המקומית שמרנית, ונמצאת עמוק בהכחשה, וזה מבטיח איחור בהקצאת התקציבים הנדרשים. מיאמי ודרום פלורידה היו שטחי ביצות, ומפעל הנדסי אדיר שאב ושואב את המים כדי לייבש וליישב את השטח, ולהפוך את המים הזמינים לראויים לשתייה. את המפעל הזה צריך לתחזק ולחזק, כי האתגר הולך ונהיה קשה יותר ויותר. במרוץ הזה בין עליית מי הים למהנדסים, הטבע הולך ומאיץ ואילו המנדסים כבולים על ידי הקצאת התקציבים. האופטימים יגידו שסופה אחת או שתיים יכולות לתקן את זה. אוי מיאמי.

כדי לקבל פרופורציה – עליית מי ים של 1 מטר (תרחיש חמור-סביר למאה ה- 21) תציף חלקים נכבדים מהעיר מיאמי ויותר מ- 1/3 מדרום פלורידה, אלא אם ימצא פיתרון הנדסי מבריק. היום כבר ידוע כי הפתרונות שהתאימו להולנד ונשקלים כיום לניו-יורק אינם מתאימים לפלורידה ומיאמי, בעיקר עקב מבנה הסלע. גם אם יוקמו חומות ארוכות בהון עתק משני צידי חצי האי, מבנה הסלע המחורר (כמו גבינה צהובה) יביא לכך שמי הים המלוחים יעקפו מלמטה את החומות, וגם למשאבות הענק המותקנות היום לניקוז יש מגבלות. ביי ביי מיאמי.

מיאמי לא תהפוך לאטלנטיס ביום אחד או בסופה אחת, אלא בתהליך הדרגתי. אחד הקטרים המרכזיים יהיו תעריפי הביטוח שילכו ויאמירו לאור החלטת קונגרס מ- 2012 שתחייב העלאה של תעריפי הביטוח באזורים בסכנת הצפה. המחירים יעלו עוד יותר אחרי הסופה הגדולה הבאה. במיאמי מדובר פחות או יותר בכל העיר, והמחיר הכלכלי נמדד במאות מיליארדי דולר.  ההתמודדות עם הים והסביבה בדרום פלורידה קשה כבר היום, ותהיה קשה שבעתיים ללא המשיכה הכלכלית של האזור, כשנהר הדולרים שבנה את מיאמי להיות מה שהיא היום ילך למקומות אחרים. פעם והמקום יאבד את זוהרו, הוא כבר יהיה הרבה פחות מעניין להגנה. כרוניקה של דעיכה. בי ביי מיאמי.

2


להגיב

ניו יורק

להלן תרגום מתציתי של ידיעה מה- New York Times אליה הגעתי דרך האתר הנהדר thinkprogress.org.

במסגרת הערכות העיר לשינויי האקלים נמצא כי מספר התושבים הנמצאים בסכנה של "שיטפון אחת למאה שנה"  יוכפל עד ל- 2050 ויגיע ל- 800,000 תושבים ו- 7% מהמבנים. עיקר השינוי הוא בברוקלין – שומו שמיים.

המשמעות המיידית היא עלייה בתעריפי הביטוח והסיבה העיקרית היא עליית מי הים – במאה ה- 20 הים עלה בערך ב- 30 ס"מ,  אבל פאנל המומחים המייעץ להנהלת המגה עיר ניו יורק קובע שלא יחלפו מאה שנים נוספות עד שהים יעלה ב- 30 ס"מ נוספים. ב- 2008 ההערכה הייתה ל- 5-10 ס"מ נוספים עד 2020. היום ההערכה כבר עומדת על 10-20 ס"מ ואפילו 30 ס"מ מוצג כתרחיש אפשרי. אגב, איני יודע האם הם עדכנו את השכיחות של "שיטפון אחת למאה" – מרכז אירופה חווה בימים אלו "שיטפון של אחת ל- 100 שנה", 12 שנים אחרי הארוע הקודם …

לצד זאת, הנתונים מצביעים על עלייה בשכיחות הימים עם חום כבד. ב- 1970 העיר חוותה בממוצע 18 ימים עם חום מעל 32 מעלות צלזיוס. ב- 2020 התחזית היא ל- 33 ימים כאלו וב- 2050 כבר מדובר על 57 ימים! אני ומשפחתי נגיע הקייץ לניו יורק לחופשה למספר ימים – מקווה שהסטטיסטיקה תהיה בעדנו.

להגיב

הישראלים כל כך עסוקים בהווה ובעבר, שאין להם סבלנות למחר

אינני יודע האם יאיר לפיד יהיה פוליטיקאי מוצלח, ואני בכל מקרה אצביע למפלגה חילונית ציונית אחרת, אבל דבר אחד אי אפשר לקחת ממנו, וזו כתיבתו המחודדת. הקטע הבא חתם את הטור השבועי שלו בידיעות אחרונות ב- 27/1.

"את רוב זמני אני מבלה בימים אלו בהרצאות בפני ישראלים משכבות שונות וממקומות שונים, וגיליתי תופעה מעניינת: הישראלים מתעניינים בדברים מגוונים ושונים, אבל משתעממים מאותם דברים בדיוק. יש שני נושאים, שבכל פעם שאני מתחיל לדבר עליהם, יורד עליהם דוק של עייפות ועיניים מזוגגות – איכות הסביבה והפנסיה שלכם.

אם שואלים אותם, הם אומרים, כמובן, שמדובר בנושאים חשובים מאוד שיש לתת עליהם את הדעת, אבל בעודם אומרים זאת ראשם כבר צונח ועפעפיהם הופכים כבדים כעופרת. ניסיתי לפענח בפני עצמי מדוע דווקא שני הנושאים האלו גורמים לשיעמום מוחץ שכזה, והגעתי למסקנה שהדבר היחיד שיש להם במשותף הוא העובדה שהם נוגעים לעתיד.

העיסוק באיכות הסביבה הוא, כהגדרתו של הסוציולוג מנואל קסטלאס, 'מעשה של סולידריות עם העתיד', ואני מאמין שכל אדם אחראי צריך לדעת מה קורה בקרן הפנסיה שלו, שכן עתידו תלוי בכך. אבל הישראלים כל כך עסוקים בהווה ובעבר, שאין להם סבלנות למחר. החשש הגדול שלי הוא שביום שהוא יגיע – והעתיד תמיד מגיע – יתברר לכל האנשים הנרדמים מולי ששוב התעוררנו מאוחר מדי." 

להגיב

עליית מי הים התיכון ומפרץ חיפה

לפני זמן לא רב התפרסמו הממצאים העיקריים ממחקר שנערך באונ' י"ם בנושא רגישות קו החוף הישראלי לעליית מי הים התיכון, הצפות עונתיות וצונאמי. את הכותרות תפס כמובן הצונאמי, וודאי אחרי האסון ביפן (כתבה לדוגמה בהארץ). מסתבר, למי שלא הכיר, שצונאמי כבר הכה בחופי הארץ והאפשרות שיחזור שרירה וקיימת. זה טוב שמכירים, ואפילו מתכוננים (ראה דיווח על הערכות חיל הים).

מאחת החוקרות (ד"ר מיכל ליכטר) בקשתי וקבלתי פרוט של תוצאות המחקר, במתכונת של דף מידע בהיר וגרפי. רצ"ב תמונה אחת מתוכו, בה אני מבקש להתמקד בפוסט זה.

מה שאנחנו רואים בתמונה זה את השטחים שיוצפו במפרץ חיפה ובאזור נהריה, תחת המקרא הבא:

  • בורדו – הצפה קבועה תחת הנחה של עליית מי הים במטר (עקב התחממות כדור הארץ, זהו תרחיש סביר ביותר למאה ה- 21!) או הצפה בערך אחת לשנה, במקרה של עליית ים צנועה יותר וסופה חזקה (כגון זו שהכתה בדצמבר האחרון בחופי הארץ).
  • ירוק – הצפה אחת לשנה בערך (כאמור, בעת סופה) בהנחה של עליית מי הים במטר.
  • שאר הגוונים – הצפות בעת הצונאמי, בהנחה של גלים ממטר אחד ועד שישה מטרים.

לכל מי שלא מצליח להזדהות, שטחי ההצפה מקיפים את כל מפרץ חיפה על המפעלים הרבים השוכנים בו!

אגב, במחקר אחר של המכון הגיאולוגי במשרד התשתיות משנת 2009, התמונה המצטיירת הרבה יותר אופטימית, אבל נדמה לי שהמחקר הנ"ל לא התחשב בעליית מים הים, וזהו פקטור משמעותי. בכל מקרה, בהתייחס להצפות הקבועות/עונתיות אני בטוח שהמחקר האחרון אכן מהימן – לגבי מודלים של צונאמי אני מאמין שיש אי וודאות רבה, אבל לגבי השטח שיוצף בעלייה קבועה של מי הים, או בסערה, אני לא חושב שיש מקום לטעות.

לאור הנתונים נדרש לבחון לאלתר דרכים להגן על התשתיות הממוקמות במפרץ.

ראשית, נכון לברר האם ניתן להגן על התשתיות מפני עליית מי הים במטר לערך. אני לא יודע האם זה מעשי ומה המשמעויות, אבל חשוב שנברר את הדברים לפני שנקבל החלטות. להגן מפני הצונאמי זה לא סביר, ולכן נדרש גם לבחון את היקף הנזק הסביבתי מהפגיעה במפעלים בעת צונאמי, ואני מתכוון לא רק לנזק למפעלים עצמם, אלא גם ואולי בעיקר לנזק אפשרי לתושבי האזור משחרור חומרים מסוכנים. אם לא ניתן ו/או יקר ביותר להגן על המפעלים מעלייה קבועה של מי הים במטר לערך, ו/או לא ניתן למנוע שחרור נרחב של חומרים מסוכנים במקרה של סופה חזקה (או צונאמי), הרי שעל המדינה לבחון ברצינות רבה את העברת המפעלים מהמפרץ.

אין לי מושג האם המפעלים במפרץ, המשרד להגנת הסביבה, או כל גורם אחר, כבר נדרשו לנושא, ואשמח לכל עדכון ממי שמכיר את הדברים.

Comments (3)

תורת היחסיות

רעידת האדמה בצ'ילה הייתה חזקה פי 500 מאשר זו שבהאיטי, אך הנזק שגרמה היה בטל בשישים יחסית ל- 220,000 ההרוגים בהאיטי. רבות כבר נכתב על הסיבות לכך, אבל הנה השבוע למדתי עוד נתון מעניין. הנזק בצ'ילה עמד על כ- 30 מיליארד דולר, מתוכם כ- 8 מיליארד היו מבוטחים. אין לי מספרים מקבילים ביחס להאיטי, אבל היו בטוחים ששיעור הביטוח שם היה נמוך יותר. זוהי תורת היחסיות – פער בין מדינות בחוסן הכלכלי והחברתי, שמתבטא גם בחוזק התשתיות וגם ביכולת ההתאוששות.

בסה"כ הערך הביטוחי של אסונות הטבע ב- 2010 עמד על 130 מיליארד דולר, מתוכם כ- 37 מיליארד היו מבוטחים. הכיסוי הביטוחי כמובן שאינו אחיד. במערב אירופה נגרמו נזקים בהיקף של 6 מיליארד דולר בסערות החורף, 50% מתוך זה היה מבוטח. היו בטוחים ששיעור הביטוח היה שונה ביחס ל- 56,000 ויותר ההרוגים בגל החום ברוסיה.

תורת היחסיות איננה מתבטאת רק באיכות התשתיות וברמת הביטוח, אלא גם בהתייחסות התקשורתית. קל לראות את הפער בין הכיסוי הנרחב לשטפונות הנוכחיים באוסטרליה, בהשוואה לשטפונות בברזיל, שגבו חיי אדם פי 10 ויותר, אבל מי בכלל שמע על כך שממש בימים אלו שטפונות מכים גם בסרי לנקה הענייה? (עשרות הרוגים, 400,000 אנשים חסרי בית).

ולא נשכח את האסון ההומינטרי בקולומביה, שגשמי הקייץ הציפו רבע משטחה, הביאו למיליוני פליטים, וגרמו נזק של כמעט 10 מיליארד דולר. על רמת הביטוח אין מה לדבר, וקרן עולמית שביקשה לאסוף 2 מיליארד דולר לסיוע הצליחה עד עתה לאסוף רק כמחצית מהסכום.

הפוסט הזה לא מגלה משהו חדש ו"תורת היחסיות" היא מציאות מוכרת – בסה"כ שוב נוכחנו שכאשר אמא טבע חובטת, עדיף להיות עשיר וחזק, ערוך ומבוטח למענה. למתעניינים, הנה לינק לקריאה נוספת על אסונות הטבע ב- 2010 מנקודת המבט של חברות הביטוח. 

להגיב

%d בלוגרים אהבו את זה: