קוד ירוק – E's blog

Jared Diamond הוא אחד המוחות המבריקים ביותר של המאה ה- 20, וספרו "רובים, חיידקים ופלדה" הוא תאור מאלף ויצירתי של ההסטוריה של האנושות והשפעת הסביבה (האקלים, הגאוגרפיה) על התפתחותן של התרבויות השונות. הספר מעולה אבל גם עמוס ו"כבד" – המבקשים לקבל טעימה מרוכזת מוזמנים לצפות בסרט של National Geographic הזמין לכל ב- Youtube.

ספרו האחרון נקרא "התמוטטות" – זהו ספר חשוב על חברות אדם שהגיעו לשיא והתמוטטו, עד כדי נעלמו. ובין הסיבות, איך לא, ניצול לא מקיים של משאבי הסביבה שעמדו בפני החברות האלו (באיי הפסחא, ממלכת המאיה ועוד). וכפי שנחשתם, ב- Youtube תוכלו לשמוע את הפרופסור מרצה על ספרו.

אבל אם זמנכם קצר בידיכם, ויש ביכולתכם לראות רק סרטון קצר אחד, אני ממליץ מכם לצפות בראיון שנערך עימו על הסתגלות למשבר האקלים ולאתגרים הסביבתיים האופפים אותו. בסרטון שהוכן על ידי ClimatePrep מבית WWF, הוא מתמצת באלגנטיות רבה 12 בעיות סביבתיות שניצבות בפנינו ועלינו להתמודד עם כולן:

– ניהול לא בר קיימא של יערות, דגה, קרקע מניבה, ומגוון ביולוגי,

– משאבים המגיעים לשיא הניצול והם אנרגיה, מיים טריים ו- photosyntetic capacity (קצב קליטת דו-תחמוצת הפחמן על ידי צמחים),

– דברים מזיקים שאנו מזיזים/מייצרים והם כימיקלים רעילים, גזי חממה ומינים פולשים,

– ואחרונים, קצב העלייה באוכלוסייה וקצב העלייה בצריכה.

11 דקות סה"כ נמשך הסרטון, וב- 3 הדקות האחרונות הוא מדבר על "משל החלון". מדוע מלכי המאיה לא ראו מהחלון את האסון המתקרב, לא הבינו את התוצאות הצפויות מהשמדת היערות, הפגיעה בתנובת הקרקע ועוד? והוא מסביר כיצד המנהיגים הקיפו את עצמם בכל טוב עד שהיה מאוחר מדי להגיב, ולא הייתה להם טלוויזיה כדי לראות מה קורה במקומות אחרים בעולם, ולא היו להם ארכיאולוגים כדי ללמוד מההסטוריה.

ובאופן דומה, כך הוא אומר, בארה"ב של היום יותר מדי אנשים עשירים מקבלים החלטות בענייניים סביבתיים שונים, החלטות שטובות להם בטווח הקצר אך הן הרות אסון לכולנו בטווח הארוך (ההתמוטטות הבאה תהיה הרבה יותר גלובאלית מכל קודמותיה). אבל היום יש טלוויזיה, והמדע מספר לנו כל כך הרבה יותר, ואת ג'ראד דיימונד זה עושה אופטימי. ואני מקווה שהוא צודק, כי כולנו יודעים שלא מספיק שיש חלון, צריך גם לרצות להסתכל בו.

קייץ 2011 חם לי במיוחד, כמעט בלתי נסבל. זה לא כתוצאה משינויי האקלים, כי ברמה המיקרו ההתחממות איננה משמעותית בסביבת החיים שלי. כנראה שההתמכרות למזגנים עושה את שלה … אי אפשר בלעדיהם, מעיק וחונק איתם.

במקומות אחרים בעולם המצב אחר, והראשונים להרגיש את השינויים אלו קהילות קטנות שאורח החיים שלהם התעצב בהתאם לתנאים הסביבתיים המקומיים.  אם אתם מזדמנים לוושינגטון, ממליץ לכם לבקר בתערוכה “Conversations with the Earth: Indigenous Voices on Climate Change” continues at the National Museum of the American Indian (part of the Smithsonian)".

בתערוכה מוצגים תמונות וקטעי ווידאו המתעדים כיצד שינויי האקלים משפיעים על קהילות שונות בכל רחבי הגלובוס. אני לא הזדמנתי לשם, אבל בקרתי באתר של התערוכה, שם ניתן לצפות בחלק מהחומרים. האתר מעט כבד, אבל הסרטים יפהפיים וכל חובב טבע ותרבות עולם יימצא בהם עניין.

מדינת ישראל החליטה להקים מרכז ידע לגיבוש מדיניות להערכות מדינת ישראל לשינויי האקלים. בעיני זו בשורה משמחת. כפי שאתם יודעים, אני חושב שהעיסוק בהסתגלות צריך להיות במוקד הדיון בישראל במשבר ההתחממות הגלובאלית. זה מצער שאנחנו צריכים לדון בנושאים כאלו, אבל זה בהחלט משמח שהאסימון נפל וימוסד הדיון בנושא 🙂

יש בכוונתי לתרום לעבודת המרכז, וככל הנראה אשתלב ב"וועדה המייעצת" לתת-הצוות שידון בהשלכות הגאו-אסטרטגיות בראשות פרופ' ארנון סופר. עדכונים בהמשך.

האיים המלדיביים רואים את שינויי האקלים בדאגה רבה, ונערכים. אין להם ברירה – רבים מכ- 200 האיים המאויישים נמצאים בגובה ממוצע של פחות ממטר אחד מעל פני הים. וזו לא הבעיה היחידה – מקורות ההכנסה המרכזיים באיים הם דייג ותיירות, בעיקר בזכות ריף האלמוגים. אלא ששינויי האקלים פוגעים בדגה, וריף האלמוגים הולך ונהרס עם עליית חומציות האוקיינוסים.

על תכנית ההסתגלות לשינויים קראתי ב- ClimatePrep.org מבית WWF, אתר המרכז עדכונים על מאמצים להסתגלות ברחבי העולם. אתם מכירים את הסיסמה – mitigation או "צמצום פליטות" מיועד למנוע את הבלתי ניתן לניהול, ואילו הסתגלות, adaptation, מיועד לנהל את הבלתי ניתן למניעה. mitigation תלוי בעיקר במעשיהם של הפולטות העיקריות – ארה"ס וסין, ואילו adaptation נכון ונדרש בכל העולם.

נחזור לאיים המלדיביים. תכנית ההסתגלות באיים כוללת הערכות לשינויים במיקום האוכלוסייה, בעדיפות ל- safe islands, אבל נשקלת גם העתקה להודו ואוסטרליה, הגנה על תשתיות באיים המרכזיים, ופרוייקטים שונים להתאמת התיירות ומשק הדייג למציאות המשתנה.

אין הרבה מקומות בעולם בהם השפעת משבר האקלים בהירה כמו באיים המלדיביים, אבל שלא נתבלבל – השינויים באיים בלתי נמנעים (הים ימשיך ויעלה בעשרות ס"מ גם אם נעצור דום את פליטת גזי החממה), אבל אם העולם לא יתעשת, מה שעובר על האיים הוא רק קדימון לפגיעה באיים, ערי חוף ודלתאות, לכל אורך ורוחב הגלובוס.

לפני זמן לא רב התפרסמו הממצאים העיקריים ממחקר שנערך באונ' י"ם בנושא רגישות קו החוף הישראלי לעליית מי הים התיכון, הצפות עונתיות וצונאמי. את הכותרות תפס כמובן הצונאמי, וודאי אחרי האסון ביפן (כתבה לדוגמה בהארץ). מסתבר, למי שלא הכיר, שצונאמי כבר הכה בחופי הארץ והאפשרות שיחזור שרירה וקיימת. זה טוב שמכירים, ואפילו מתכוננים (ראה דיווח על הערכות חיל הים).

מאחת החוקרות (ד"ר מיכל ליכטר) בקשתי וקבלתי פרוט של תוצאות המחקר, במתכונת של דף מידע בהיר וגרפי. רצ"ב תמונה אחת מתוכו, בה אני מבקש להתמקד בפוסט זה.

מה שאנחנו רואים בתמונה זה את השטחים שיוצפו במפרץ חיפה ובאזור נהריה, תחת המקרא הבא:

• בורדו – הצפה קבועה תחת הנחה של עליית מי הים במטר (עקב התחממות כדור הארץ, זהו תרחיש סביר ביותר למאה ה- 21!) או הצפה בערך אחת לשנה, במקרה של עליית ים צנועה יותר וסופה חזקה (כגון זו שהכתה בדצמבר האחרון בחופי הארץ).
• ירוק – הצפה אחת לשנה בערך (כאמור, בעת סופה) בהנחה של עליית מי הים במטר.
• שאר הגוונים – הצפות בעת הצונאמי, בהנחה של גלים ממטר אחד ועד שישה מטרים.

לכל מי שלא מצליח להזדהות, שטחי ההצפה מקיפים את כל מפרץ חיפה על המפעלים הרבים השוכנים בו!

אגב, במחקר אחר של המכון הגיאולוגי במשרד התשתיות משנת 2009, התמונה המצטיירת הרבה יותר אופטימית, אבל נדמה לי שהמחקר הנ"ל לא התחשב בעליית מים הים, וזהו פקטור משמעותי. בכל מקרה, בהתייחס להצפות הקבועות/עונתיות אני בטוח שהמחקר האחרון אכן מהימן – לגבי מודלים של צונאמי אני מאמין שיש אי וודאות רבה, אבל לגבי השטח שיוצף בעלייה קבועה של מי הים, או בסערה, אני לא חושב שיש מקום לטעות.

לאור הנתונים נדרש לבחון לאלתר דרכים להגן על התשתיות הממוקמות במפרץ.

ראשית, נכון לברר האם ניתן להגן על התשתיות מפני עליית מי הים במטר לערך. אני לא יודע האם זה מעשי ומה המשמעויות, אבל חשוב שנברר את הדברים לפני שנקבל החלטות. להגן מפני הצונאמי זה לא סביר, ולכן נדרש גם לבחון את היקף הנזק הסביבתי מהפגיעה במפעלים בעת צונאמי, ואני מתכוון לא רק לנזק למפעלים עצמם, אלא גם ואולי בעיקר לנזק אפשרי לתושבי האזור משחרור חומרים מסוכנים. אם לא ניתן ו/או יקר ביותר להגן על המפעלים מעלייה קבועה של מי הים במטר לערך, ו/או לא ניתן למנוע שחרור נרחב של חומרים מסוכנים במקרה של סופה חזקה (או צונאמי), הרי שעל המדינה לבחון ברצינות רבה את העברת המפעלים מהמפרץ.

אין לי מושג האם המפעלים במפרץ, המשרד להגנת הסביבה, או כל גורם אחר, כבר נדרשו לנושא, ואשמח לכל עדכון ממי שמכיר את הדברים.