Posts Tagged התחממות גלובלית

אל גור אופטימי

במאמר מעולה בעיני, אל גור מביע אופטימיות זהירה ביחס להתמודדות עם משבר האקלים. הוא פותח את המאמר במגזין Rollingstone בשפע נתונים על הוזלת המחירים של אנרגיות מתחדשות (שמש, רוח). הנתונים מחממים את הלב, וכידוע עדיף לחמם את הלב מאשר את כדור הארץ … בהמשך הכתבה, הוא נוגע בהיבטים רבים נוספים בארה"ב ובעולם, ולצד הצגת הסכנות משינויי האקלים (וחלק מהנזקים הצפויים הם כבר בלתי הפיכים), הוא מציין תהליכים מעודדים נוספים.

בסה"כ מדובר בסקירה עדכנית ומקיפה של שינויי האקלים והתפתחות מקורות האנרגיה (התנאי המרכזי לעצירת שינויי האקלים), כולל התייחסות להיבטים פוליטיים פנימיים בארה"ב ובמעצמות המרכזיות בעולם המתפתח.

סקירה עדכנית מקיפה ואופטימית מהאיש שהביא את "אמת מטרידה" – תודו שזה מעודד!

al gor

 

 

מודעות פרסומת

Comments (1)

7 סיבות לאופטימיות

בתגובה הולמת למאמר עליו ביססתי את הפוסט הקודם שלי – 7 סיבות לפסימיות? – עונה העיתונאי ד"ר Joe Room לכל אחת מ- 7 הנקודות ומציע זווית הסתכלות הפוכה. הנה 7 הנקודות המקוריות ו- 7 הסיבות לאופטימיות.

כי התמהמהנו יותר מדי, מאוחר מכדי לשנות כיוון ולעצור את ההתחממות בפחות מ- 2 מעלות

כי הכדאיות הכלכלית של המענה הנדרש לשינויי האקלים, אנרגיות מתחדשות כאלו ואחרות, הולכת ועולה מיום ליום

כי קולם של הנפגעים ביותר, או ליתר דיוק, הראשונים להיפגע, אינו נשמע בעוצמה הראויה (הכוונה למדינות הנחשלות יחסית בחצי הכדור הדרומי)

כי כולם נפגעים משינויי האקלים (ע"ע סנדי ועלויות התשתיות לאורך החופים ככלל) כולל תושבי הודו וסין שמשקלם (ראה בהמשך) חשוב במיוחד

כי אנחנו לא טובים בהקרבה היום למען עתיד טוב יותר

כי כשצריך אנחנו יודעים להקריב למען העתיד, ע"ע D-Day (יום הפלישה לנורמנדי, לפני 70 שנים) 

כי האפקטים של שינויי האקלים אינם הפיכים בקלות

כי שינויי האקלים הם תהליך רציף ותמיד יהיה נכון לעצור אותו בתהליך אגרסיבי

כי המפלגה הרפובליקנית בארה"ב ירדה מהפסים בהכחשתה את שינויי האקלים (למעשה, אין היום תחום בארה"ב בו המפלגות מקוטבות יותר, וכמובן שזה מעצור לכל שינוי)

כי מהמקום הקיצוני בו המפלגה הרפובליקנית נמצאת היום, האפקט הצפוי הוא חזרה למציאות 

כי שיתוף הפעולה הבינלאומי הנדרש הוא חסר תקדים, וספק אם בכלל אפשרי

כי רואים סימנים הולכים וגוברים של הירתמות סין (נכון להיום היצרנית הגדולה ביותר של גזי חממה) להתמודדות עם הבעיה

כי גאו-הנדסה (טכנולוגיה שלא נועדה לשמור על הסביבה, אלא "לתקן" אותה) היא פתרון למשוגעים

על הנקודה הזו אין מחלוקת …

גם אני סיימתי את הפוסט הקודם שלי בכמה משפטים אופטימיים. עכשיו אני מאמין בהם עוד מעט יותר.

7

 

להגיב

7 סיבות לפסימיות?

אמש ציינו את מוצאי שבועות במפגש חברים. אמרו לאופטימיסטים לבוא בלבן ולפסימיסטים לבוא בשחור. אני באתי בתכלת בהיר. אחרי שקראתי את הכתבה הזאת שהתפרסמה באתר החדשות vox הצטערתי לרגע שלא באתי בשחור.

הכתבה מסכמת שיחה בין Ezra Klein שהוא עורך ב- vox לבין- Ta-Nehisi Coates ממגזין The Atlantic במהלכה מונה הראשון 7 סיבות לפסימיות בכל הקשור להתמודדותה של אמריקה (ולמעשה של הכוכב כולו) עם שינויי האקלים.

  1. כי התמהמהנו יותר מדי, מאוחר מכדי לשנות כיוון ולעצור את ההתחממות בפחות מ- 2 מעלות
  2. כי קולם של הנפגעים ביותר, או ליתר דיוק, הראשונים להיפגע, אינו נשמע בעוצמה הראויה (הכוונה למדינות הנחשלות יחסית בחצי הכדור הדרומי)
  3. כי אנחנו לא טובים בהקרבה היום למען עתיד טוב יותר
  4. כי האפקטים של שינויי האקלים אינם הפיכים בקלות
  5. כי המפלגה הרפובליקנית בארה"ב ירדה מהפסים בהכחשתה את שינויי האקלים (למעשה, אין היום תחום בארה"ב בו המפלגות מקוטבות יותר, וכמובן שזה מעצור לכל שינוי)
  6. כי שיתוף הפעולה הבינלאומי הנדרש הוא חסר תקדים, וספק אם בכלל אפשרי
  7. כי גאו-הנדסה (טכנולוגיה שלא נועדה לשמור על הסביבה, אלא "לתקן" אותה) היא פתרון למשוגעים 

אני מסכים לכל אחת מהנקודות, יש לי עוד כמה להוסיף (כמו למשל הכוח בידי אינטרסנטים ע"ע ברוני הנפט), ועם זאת אני מסרב לקבל את המסקנה. ייאוש אף פעם אינו מוצא מבעיה.

זה לא שאני אופטימי מטבעי … אבל אני חי באמונה שלמה כי עדיין לא מאוחר, וכי מודעות ציבורית גוברת והולכת, יחד עם כוח ההמצאה האנושי, יחזירו את הכדור הזה לתלם. 

ואני בטוח שאתם איתי וביחד נהיה כוח גדול שיביא את השינוי, כי רק לחץ חברתי גובר והולך על מקבלי ההחלטות יביא אותם לשינוי ההכרחי בסדרי העדיפויות והקצאת המשאבים. לו יהי.  

 

 

Comments (1)

ארבע נקודות על וודאות ואי-וודאות בדו"ח האו"ם על שינויי האקלים

הפרק הראשון – מה היה ומה יהיה – בדו"ח החמישי של פאנל המומחים של האו"ם לנושא שינויי האקלים פורסם לאחרונה, ורציתי לחדד ארבע נקודות, שתיים בהם אין כבר ספק, ושתיים בהן אי-הוודאות עדיין משחקת את התפקיד הראשי.

1. וודאות: העולם מתחמם באופן חד משמעי  –

Warming of the climate system is unequivocal

2. וודאות: האחראי המרכזי על ההתחממות הוא האדם –

It is extremely likely that human influence has been the dominant cause of the observed warming since mid-20th century

3. אי-וודאות: יש אי-וודאות רחבה ומשמעותית בהערכה לעלייה בטמפרטורה הממוצעת במאה הנוכחית – מעלייה זניחה של 0.3 מעלה ועד קטסטרופה של 4.8 מעלות. לאי-הוודאות שני גורמים מרכזיים – אי-וודאות במודלים (שהולכת ומצטמצמת עם השנים ככל שהמודלים משתפרים) ואי-וודאות בתרחיש (בעיקר היקף פליטות גזי חממה). בידנו לשפר את המודלים, ובידנו בעיקר לפעול לאלתר ביתר שאת לצמצום הפליטות.

Increase of global mean surface temperatures for 2081–2100 relative to 1986–2005 is projected to likely be in the ranges derived from the concentration driven CMIP5 model simulations, that is, 0.3°C to 1.7°C (RCP2.6), 1.1°C to 2.6°C (RCP4.5), 1.4°C to 3.1°C (RCP6.0), 2.6°C to 4.8°C (RCP8.5)… Warming will continue beyond 2100 under all RCP scenarios except RCP2.6

4. אי-וודאות: יש אי וודאות משמעותית בנושא הצפי לעליית מי הים. הדו"ח מציג את העלייה הצפויה בתרחישים השונים (מ- 26 ועד 98 ס"מ עד 2010) אבל מיד מסתייג, מתאר תרחישים קיצוניים יותר (למשל קריסה של קרחון יבשתי באנטרקטיקה), ומציין שחסר ידע כדי לקבוע את הסיכוי שתרחישים אלו יתממשו. יחד עם הזאת, אין ביטחון שניתן לפסול את האפשרויות האלו. לקריאה ראו עמוד 18 ב"תקציר למקבלי החלטות".

כשוודאי שהעולם מתחמם, כשוודאי שגזי החממה הנפלטים עקב פעילות האדם הם הגורם המרכזי להתחממות, וכשאנו מבינים את הסיכון (עיין ערך עליית מי הים), נכון שלא נתעלם מאי-הוודאות ונתכונן לאפשרויות הקשות יותר (ולא ל"ממוצע"). ולכן, בראש ובראשונה עלינו לצמצם את פליטות גזי החממה בהתאם לתרחיש המכונה RCP2.6! ובמקביל עלינו להעמיק את המחקר כדי שנוכל לדעת עד כמה תרחישים חמורים במיוחד הם סבירים ודורשים היערכות תשתיתית מקדימה. 

.

להגיב

אינפוגרף מעולה של הבנק העולמי

כנסו לקישור, אל תגידו לא ידעתי, לא שמעתי, לא הבנתי. בהצגה ממוקדת ובהירה הבנק הלאומי מצייר את הצפוי על פני חלקים מכדור הארץ בעשרות השנים הקרובות כפועל יוצא מההתחממות הגלובאלית. 

מעניין לראות שהם לא מדברים על הצפוי בארה"ב או באירופה. גם שם יהיה חם ושונה, אבל אין ספק שהמשמעות לאזורים נכשלים באפריקה ובאסיה כפולה ומכופלת, ונכון שבאזורים אלו הבנק הלאומי ישקיע את מאמצי התמיכה שלו. השאלה היא כמה מה שקורה בעולם השלישי כואב למקבלי ההחלטות בארה"ב ובסין, שחורצים את עתיד כדור הארץ. כל מה שהבנק הלאומי יעשה זה נחמד, אבל רק שיתוף פעולה כנה ואמיץ בין שתי מעצמות העל יוכל להביא לעצירת ההתחממות הגלובאלית בגבולות הסביר.

מה כבר צריך לעשות כבר ידוע ומופיע באינפוגרף: לקבוע מחיר ריאלי לשריפת פחמן ולבטל סובסידיות לדלקים פוסילים, להתאים את החקלאות לשינויים הבלתי נמנעים בתנאי הגידול, לבנות ערים בצורה חכמה וחסינה יותר, ולעודד התייעלות אנרגטית. 

להגיב

גאו-הנדסה ונחלת הכלל

לרגל מאמר מעניין באלכסון לגבי גאו-הנדסה – התערבות יזומה של האדם לקיזוז ההתחממות הגלובאלית, מצאתי לנכון להעלות מחדש פוסט ישן שלי משנת 2009 כלשונו (ההתייחסות לגאו-הנדסה מופיעה בפסקאות האחרונות).

  • כשנרשמתי לתכנית העמיתים של מכון השל נשאלתי בין השאר "לו היה ניתן לך לשנות דבר אחד על מנת להפוך את החברה ליותר מקיימת, מה היית משנה?". התשובה שלי הייתה – עצירה דמוגרפית כלל עולמית לאלתר. הנימוקים שלי היו:

    • עודף דמוגרפי בגילאי הייצור, הפוריות וההתפתחות האישית-מקצועית, מביא לעודף דמוגרפי גדול יותר בעתיד, פוטנציאל עבודה גדול ורצון עז לצמיחה, וכוח פוליטי וחברתי הרסני במקרה שהכלכלה והסביבה לא יהיו מסוגלים לספק את צרכי הדור.

    • עצירה דמוגרפית חשובה כדי שנוכל לעשות שלום עם שכנינו, כי כל עוד יש בקרב הפלשתינאים אוכלוסייה צעירה, תוססת ודורשת, אין סיכום להסכם ויציבות.

    • עצירה דמוגרפית חשובה גם כדי שנוכל לשמור על השלום בתוכנן, בין שבטי ישראל, מבלי ש"השבט החרדי" ישחיר את עתיד המדינה, תרתי משמע.

  • למזלי לא הייתי צריך להידרש לשאלה הקשה. עניתי לשאלת ה"לו" מבלי לבחון האם השינוי הנדרש עליו אני מצביע הוא בכלל מעשי. מי שכן נדרש לשאלה הזו הוא Garrett Hardin, במאמר משנת 1968 שנקרא The Tragedy of the Commons (למבקשים, אני יכול לספק תרגום לעברית). זהו אחד המאמרים המצוטטים בעולם, אם לא הראשון ברשימה – 11231 אזכורים לפי Google Scholar (הערה: המספר נכון לאוק' 2009. נכון למאי 2013 כבר יש יותר מ- 20000 אזכורים)!      

  • הארדין יצא מהמתח בין "העולם הסופי" ל"עלייה האקספוננציאלית באוכלוסייה" ותוך כדי ניתוח הדברים הגדיר את הטרגדיה של החרות בנחלת הכלל – ניצול היתר של נחלת הכלל (דברים השייכים לכולם ולא שייכים לאף אחד) כיוון שהרווח הוא פרטי והמחיר הנראה הוא ציבורי. דוגמאות: רעיית יתר של אחו משותף, זיהום אוויר, שאיבת יתר ממי תהום ופיזור גזי חממה. אנו רגילים לראות את נחלת הכלל כמובנית מאליה ולכן מתעלמים ממנה (הדגים הם האחרונים להבין מה זה מים …).

  • למעשה ניתן לחלק את המוצרים והמשאבים שהם נחלת הכלל לשלוש קבוצות:

    • מוצרים ציבוריים אותם קל יחסית לגדר ולכן הם ניתנים כיום בתשלום, כגון: כבישי אגרה, שרותי טלפון, תאטרון ועוד.

    • מוצרים ציבוריים אותם קשה לגדר והם "חופשיים", כגון: תאורת רחוב, משפט פיתגורס, מדרכות ועוד.

    •  מוצרים שיתופיים – Common Pool Resources – בהם הארדין עוסק: מרעה, באר, דגי ים וכו'. אלו מתנות הטבע שקבלנו מאבותנו כפיקדון עבור ילדינו והדורות הבאים.

  • במאמרו הארדין מציג כי "קל לחוקק איסור, אבל כיצד מחוקקים איפוק?", ודן גם בחוסר התכליתיות בפניה למצפון של הפרט. מכל אלו הארדין לא מאמין ביכולת שלנו לחנך את עצמנו לשמור על גודל אוכלוסייה סביר, והוא פונה לכיוון של כפייה. לדבריו, חופש בנחלת הכלל אפשרי רק במצב של אוכלוסייה מצומצמת. ככל שעלתה האוכלוסיה, נאלצנו לגדר יותר ויותר תחומים – מחוקים הנוגעים למשאבים משותפים ועד למגבלות על פסולת ומזהמים. כל גידור חדש פוגע בחרות של זה או אחר, ועדיין לדעתו (כבר ב- 1968) הגענו להכרח של נטישת נחלת הכלל בתחום הרבייה בדרך של כפייה.

  • בהקצנה ניתן לומר שלפי הארדין לטרגדיה של נחלת הכלל יש שני פתרונות קיצוניים – הפרטה בתנאי שהיא מבטאת את מלוא המחיר לפרט, או הלאמה אשר הופכת את הרווח ל"של כולם". מסתבר שיש גם שחשבו (לפחות חלקית) אחרת, וביניהם זוכת פרס נובל לכלכלה השנה, אלינור אוסטרום (שהיא גם האישה הראשונה שזכתה בפרס).

  • אלינור חקרה את נחלת הכלל (ממחקר תמונות מהחלל ועד מחקרי שטח במקומות שונים בעולם), כולל תאוריות בסגנון דילמת האסיר ומחקרים שאנשים בפועל לא מתנהגים לפי תורת המשחקים. במחקרה היא השוותה ביו ניהול מלמעלה, מהמדינה, לבין ניהול מהקהילה, והמסקנה העיקרית שלה היא שאין תשובה אחת שמתאימה לכל התנאים, וכי בהחלט יש מקרים בהם ניהול מהקהילה הוא הפיתרון העדיף.

  • כאמור, משבר האקלים כתוצאה מגזי החממה הוא תוצר של הטרגדיה של נחלת הכלל – הרס נחלת הכלל בשמה של הצמיחה והרווח הפרטי- אבל גם העיסוק בפתרונות אפשריים מעלה סוגיות הנוגעות לרשות שלנו להשפיע על נחלת הכלל. לדיון בפתרונות טכנולוגים למשבר האקלים, ראו כתבה מצוינת בהארץ, על רעיונות של מדענים שונים להתמודדות פרו-אקטיבית עם התחממות כדור הארץ, בשיטות שונות של גאו-הנדסה (שימוש בטכנולוגיה כדי להשפיע על תכונותיו הגלובליות של כוכב הלכת שלנו) לצינון האקלים – "מדענים מנסים להציל את כדור הארץ מסכנות ההתחממות הגלובלית".

  • בין הרעיונות פיזור ברזל באוקיינוסים כדי לעודד גידול אצות, כיסוי מדבריות ביריעות מחזירות שמש ועוד. יש בעניין הזה לא מעט שאלות אתיות – מי יחליט להתערב? ייעור מחדש זו פעולה שלא יהיו לה מתנגדים, אני מניח, אבל מה דעתכם על פיזור של מיליוני טונות גופרית באטמוספריה? לכל התערבות בנחלת הכלל יהיה סיכוי אבל גם סיכון. מי נכון שייקח אחריות? מצד שני, גם ההתערבות הנוכחית שלנו באטמוטספירה מתבצעת "ללא החלטה" ומעשית אין מי שלוקח אחריות …

  • למבקשים לקרוא עוד על הטרגדיה של נחלת הכלל, ראו הפניות באתר המרכז לקיימות מקומית, וכן מאמר של ד"ר דניאל מישורי המלמד אתיקה סביבתית באונ' ת"א – למי שייכת נחלת הכלל?, ומצגת של פרופ' סאמט מאונ' תל אביב המציג את הדברים מנקודת המבט של תורת המשחקים.  כמובן שיש גם כמות חומר אינסופית באנגלית – 11231 אזכורים למאמר של הארדין כבר אמרתי?

להגיב

Do The Math – הסרט!

המתמטיקה של ההתחממות הגלובאלית. כמה פשוטה, ככה מטרידה. Do The Math הוא סרט מרתק על התעוררות הציבורית שמוביל ארגון 350 בראשות ביל מק-קיבן. פנו לכם 45 דקות וצפו בסרט הזה. אל תגידו לא ראינו, לא שמענו, לא ידענו. צפו ועשו – הצטרפו למאבק הציבורי נגד ברוני הפחמן, אויבי האנושות כפי שאנו מכירים אותה. כי אפשר שיהיה אחרת, והגל הציבורי שתנועת 350 מייצרת הוא בדיוק ההוכחה לכך. עלו על הגל, עד שיהפוך לשיטפון, אחרת כולנו נוצף בשיטפונות "טבעיים" שחברות הנפט מביאות עלינו. צפו בסרט למען הילדים והנכדים שלכם. צפו ועשו. במאבק הזה אי אפשר לשבת על הגדר.  

להגיב

Older Posts »
%d בלוגרים אהבו את זה: