Posts Tagged חולות זפת

קנדה

בביקור חטוף בטורונטו בקנדה לא יכולתי שלא להתרשם מהעושר והנעימות, ואפילו ראיתי סימנים ירוקים – חסכמים בכל הברזים, מחזור, ולאחרונה שמעתי על החלטה עדכנית האוסרת על שימוש בשקיות ניילון. אבל זו לא כל התמונה, והמקור של הרווחה הזאת הוא באוצרות הטבע של המדינה ובדגש למשאבי הנפט. ואכן, בהתכנסויות בנושאי סביבה קנדה זוכה פעם אחר פעם בגלובוס השחור, לאחרונה בכותרות עקב הפקת הנפט מחולות הנפט.

אין צורך להתבלבל – קנדה היא מקום שנעים לגור בו (לפחות בקייץ …) אבל זו עוד מדינה שדואגת רק לעצמה, עושה (בדרך כלל – ראה להלן) טוב לאזרחיה ורע לכל האחרים. החיים המקומיים פורחים, וברקע התרמית הגלובלית רותחת. שאלתי את אחד המקומיים על ההתחממות הגלובאלית, והוא אמר לי שאכן הוא שמע שאל גור מדבר על זה אבל לך תדע… כמה שזה לא עדכני. המדענים והפוליטקאים שמסכימים להקשיב כולם בדעה אחת, אבל זו לא מחלחלת לקנדה, אולי כי אין סיכוי שהאמת הכואבת תחלחל בחולות הזפת עתירי גזי החממה.

וכדי להוסיף אש למדורה, בכיוון הפוך מכל מחשבה הגיונית, ממשלתה השמרנית של קנדה הולכת ומשחררת אילוצים בכל הנוגע לשמירה על משאבי הטבע במדינה. עכשיו הם מתחילים גם לירות לעצמם ברגל. הייתם מאמינים? קחו ממחטה וקראו את הפרטים.

עניין מיוחד יש לקנדה ולמדיניות רבות נוספות בקוטב הצפוני. הפשרת הקרחונים והתפתחות הטכנולוגיה הופכות את המרחב ליעד למדינות ואילי הון, ובדגש להפקת עוד נפט שיביא לעוד התחממות. אני מעולם לא האמנתי בתאוריית ה- peak oil – התאוריה שהסתכלה בעיניים בורקות על ההאטה בצריכת נפט בעשור שעבר וחזתה כי הגענו לשיא טבעי בהפקת הנפט. ובכן התאוריה מתאדה לנגד עיניינו והעולם שותק – זה לא שאלה של מגבלות המשאב, אלא שאלה של מגבלות התקציב, ובקוטב הצפוני כמו במקומות אחרים אנו רואים השקעות אדירות בהקמת שדות נפט חדשים. המרוץ לשריפת כדור הארץ מתחדש במלוא המרץ, ולקנדה חלק רב במעש.

בניסיון ראוי להערכה מנסה ארגון גרינפיס לעורר את המודעות הבינלאומית לפיתוח המואץ, המיותר והמסוכן בקוטב הצפוני. הקמפיין שמתעטר בגימיק תמונות הדובים הלבנים, ראו להציל את הקוטב הצפוני, הוא בסופו של דבר קמפיין למען כולנו. אנא הצטרפו לרשימת התומכים. 

Comments (3)

בחירות (חולות זפת)

הבחירות בארה"ב עדיין רחוקות, אבל המועמדים כבר החלו לחדד את לשונם. בחירות זה תמיד תקופה מעניינת. בינתיים כמה וכמה מועמדים רפובליקנים כבר הספיקו לצאת באמירות חשוכות נגד ההתחממות הגלובאלית והעולם המדעי כך שלא נצביע עבורם. אבל מה עם אובאמה? Bill McKibben (פעיל חברתי שהקים את תנועת 350) פרסם לאחרונה פוסט נהדר בנושא באתר של אוניברסיטת Yale.

בפוסט, שלא אחסוך להם את קריאתו, הוא עומד על הפער בין ההבטחות של אובמה ערב הבחירות, לאי-הישגיו בפועל בתחום מדיניות האקלים (הכישלון המהדהד של ועידת קופנהגן ועוד), כל זאת כשברקע החומרה של משבר האקלים הולכת ומתבהרת עם השפעות ישירות הולכות וגוברות גם על ארה"ב המתנשאת.

הדברים הגיעו לאחרונה למתח שיא, ששם על השולחן את הבחירה האמיתית. עד כמה רחוק נכון ללכת כדי לנסות להשפיע על המדיניות הציבורית? יום הבוחר זה דבר אחד, אבל קולו של הציבור צריך להישמע באופן רציף, ואם כדי שהוא ישמע המחאה צריכה לצאת (מעט) מגבולות החוק – שיהיה, כך לפחות חושבים פעילים סביבתיים רבים.

הסוגיה היא צינור הנפט שהממשל רוצה לבנות להזרמת דלק מזוהם במיוחד (מבחינת רמת ה- CO2) המופק ממרבצי חולות זפת (tar sands) קנדיים. התייקרות הנפט הפכה מקור נרחב זה לכדאי כלכלית, כמובן רק בהנחה שמתעלמים מההשלכות הסביבתיות הגלובאליות. כדי לעצור או לכל הפחות כדי להאט את התהליך (פשוט להרוויח זמן, עד שהעולם אולי הלואי ויתעשת), מפגינים סביבתיים אסרו את עצמם לגדרות הבית הלבן ויותר מ- 1000 כבר עברו בתחנת המעצר, כולל ג'יימס הנסן מדען האקלים המוביל מ- NASA.

עם הפעילויות הבלתי חוקיות שארגון  greenpeace יוזם מפעם לפעם, כמו השתלטות על ספינות המשנעות דלק פוסילי, קשה לי יותר להזדהות, אבל המחאה סביב חולות הזפת היא משהו אחר. זוהי הזדמנות ייחודית להביא את אובאמה לקבל את ההחלטה היחידה הנכונה, לעצור את המהלך הזה, ולהתחיל להביא את המדיניות האמריקאנית בנוגע לשינויי האקלים לנתיב השפוי.

אין כמו תקופת בחירות כדי להוציא את הטוב מהמנהיגים, ודאי אלו שבשלטון, ולכן זה הזמן להפעיל לחץ מקסימאלי על אובאמה. עם יד על הלב, אני מקווה שאם הייתי בארה"ב גם אני הייתי בוחר להיות בין המפגינים סביב הבית הלבן, ואפילו העצורים. לא פעם זה לא מספיק לבחור בקלפי, והבחירה האמיתית היא כמה רחוק אנחנו מוכנים ללכת למען הדברים בהם אנחנו מאמינים.

ולגופו של עניין, במקרה של say no to tar sands המרחק שהולכים המפגינים בארה"ב נראה לי אמיץ ונכון.

Comments (1)

%d בלוגרים אהבו את זה: