Posts Tagged חקלאות

חולצת טריקו תוצרת האיטי

Annie Leonard היוצרת העומדת מאחורי סדרת הסרטונים המעולה Story of Stuff בוחנת במאמר למגזין Yes את תרבות הצריכה ותפקיד האזרח באמצעות מחזור החיים של חולצת טריקו פשוטה. בפיסת בד אחת מקופלת הטרגדיה של אי השיוויון בעולם, העבדות המודרנית שהעולם "המפותח" כופה על העולם "המתפתח" בכלים שונים, ובהם אימפריאליזם כלכלי וסובסידיות חקלאיות, שרק מנציחות רעב ועוני.

הנה לינק למאמר המלא, ותזכורת לסרטון שפתח את הסדרה.

images

הסיפור שעומד מאחורי המאמר של אנני מתחיל בביקור שערכה במפעל חולצות T של חברת דיסני בהאיטי, במסגרתו ראתה נשים עובדות בתנאים מחפירים במשכורות מתחת למינימום, עבור מנכ"ל שמרוויח 100 אלף דולר לשעה בממוצע. כשניסתה לברר מדוע הנשים אינן חוזרות לקהיליות הכפריות מהן היגרו לערים, התשובה הייתה שמזון קואופרטיבי ייתר את החוות הפרטיות. האיטי הפכה ליבואנית מזון, ואתם יכולים לשער את האסון כאשר מחירי המזון האמירו כמה שנים מאוחר יותר, עקב שינויים גלובליים כגון מחירי הנפט, בצורות ועוד.

האיטי לא הייתה חזקה מלכתחילה – עוד אחד מאיי העבדים שייצר האימפריאליזם האירופאי, ועכשיו האימפריאליזם הכלכלי מכה שנית. מה הפלא שהמדינה הייתה כל כך חלשה כשהיכה בה גם הטבע, ברעידת האדמה ב- 2010 הזכורה כל כך לרעה. רעידות אדמה אנחנו לא יכולים למנוע, אבל בראייה ארוכת טווח הרעידה הייתה האסון הקטן של תושבי האי, ועל האסון הגדול אנחנו במו ידנו ארנקנו ופתק ההצבעה שלנו בקלפי אחראים. 

אני מסכים עם המסר המרכזי של אנני – זה שנקנה פחות חולצות T או נקפיד על חולצות שיוצרו בסטנדרט קיימות זה או אחר, אמנם חשוב אך לא יביא את השינוי.  לא מספיק להיות צרכנים מודעים יותר, וצריך גם ואולי בעיקר להיות אזרחים טובים יותר, אזרחים שמצביעים בקלפי למי שאכפת לו מהאסון שהקפיטליזם והגלובליזציה המיטו על המוחלשים, בחצר האחורית שלנו, ובעולם כולו.    

להגיב

אינפוגרף מעולה של הבנק העולמי

כנסו לקישור, אל תגידו לא ידעתי, לא שמעתי, לא הבנתי. בהצגה ממוקדת ובהירה הבנק הלאומי מצייר את הצפוי על פני חלקים מכדור הארץ בעשרות השנים הקרובות כפועל יוצא מההתחממות הגלובאלית. 

מעניין לראות שהם לא מדברים על הצפוי בארה"ב או באירופה. גם שם יהיה חם ושונה, אבל אין ספק שהמשמעות לאזורים נכשלים באפריקה ובאסיה כפולה ומכופלת, ונכון שבאזורים אלו הבנק הלאומי ישקיע את מאמצי התמיכה שלו. השאלה היא כמה מה שקורה בעולם השלישי כואב למקבלי ההחלטות בארה"ב ובסין, שחורצים את עתיד כדור הארץ. כל מה שהבנק הלאומי יעשה זה נחמד, אבל רק שיתוף פעולה כנה ואמיץ בין שתי מעצמות העל יוכל להביא לעצירת ההתחממות הגלובאלית בגבולות הסביר.

מה כבר צריך לעשות כבר ידוע ומופיע באינפוגרף: לקבוע מחיר ריאלי לשריפת פחמן ולבטל סובסידיות לדלקים פוסילים, להתאים את החקלאות לשינויים הבלתי נמנעים בתנאי הגידול, לבנות ערים בצורה חכמה וחסינה יותר, ולעודד התייעלות אנרגטית. 

להגיב

סוריה

הסופה החורפית החזקה שפקדה אותנו בינואר לא פסחה על סוריה, על מאות אלפי פליטי ההתקוממות, ועל עניי המדינה הרבים. תשתיות החקלאות בסוריה כבר ספגו מכה קשה במלחמת האזרחים, והפריון החקלאי ירד למחצית עקב הפגיעה בתשתיות, מחסור בדשנים, זרעים וכד'. גם ההצפות האחרונות לא היו לגשמי ברכה – לא לאלו הגרים במאהלי הפליטים ולא לתשתיות הקורסות כגון תעלות ההשקיה.

קובץ:Coat of arms of Syria.svgבעיני יש כאן דוגמה ברורה כיצד החלשים והמוחלשים הם הנפגעים העיקריים כשהטבע מכה בנו בעוצמה, ומצד שני, יש כאן הוכחה לכוח העמידה (והלחימה) של המין האנושי בעבור הדברים החשובים לו.

הבעיות הסביבתיות של סוריה לא יפתרו עם נפילת השלטון הנוכחי. כשם שמורסי הנשיא המצרי הראשון פוסט עידן מובארק מגלה כמה קשה לנהל את המדינה הנחשלת שלו, כך יקרה גם בסוריה. בעידן פוסט אסאד, במהירה בימינו, טוב יעשה המערב אם יעזור לסוריה לשקם את תשתיותיה החקלאיות, ועמידותה לפגעי האקלים שעוד יגיעו. החקלאות בסוריה היא חקלאות מאוד מאוד בזבזנית בהשקיה ולא יעילה בשימוש בדשנים וכו'. במאמץ יחסית קטן אפשר להקפיץ אותם דור קדימה, לשפר את רווחת התושבים, ולהוריד את ההתמרמרות שעלולה להזין ארגונים קיצוניים שונים. 

להגיב

עידן גיאולוגי חדש – Anthropocene

 

חלקכם בטח מכירים את ההרגשה של גילוי סינגל חדש. אחרי שרכבתם מי יודע כמה פעמים בחצר האחורית שלכם, יער בן שמן במקרה שלי, איזה כייף זה לגלות סינגל חדש שמתפתל ביער, כאילו ביקום מקביל, ממתין שתגלו אותו. 

ככה הרגשתי לאחר שסיפרו לי שהקהילייה הגיאולוגית דנה ברצינות על הכרזת עידן גיאולוגי חדש, Anthropocene, וחיפוש קטן ברשת חשף בפני שפע של אתרים חדשים שלא הכרתי, שעוסקים בהשפעת האדם על כדור הארץ .

אני ממליץ במיוחד על האתר הזה, שמספר את הסיפור, תוך שהוא מפנה אותנו לנקודות תצפית מרהיבות על הקורה והמשתנה ברחבי כדור הארץ. 75% משטח כדור הארץ (לא כולל גרינלנד ואנטרטיקה) נשלטים כיום על ידי האדם, בעיקר לצרכי חקלאות, והמספר הזה נמצא בעלייה מתמדת, אבל השפעת האדם הואצה באופן דרמטי עם המהפכה התעשייתית והמהפכה האורבנית.

הקשר בין אקלים כדור הארץ והעידן הגיאולוגי עבות במיוחד. בעיקרון, אקלים כדור הארץ הוא פונקציה של קרינת השמש, הרכב האטמוספירה, ופני כדור הארץ. בעבר הרחוק מאוד, לפני עשרות מיליוני שנים, כדור הארץ היה חם הרבה יותר ונטול קרחונים, בעיקר בגלל מבנה יבשות אחר והכיסוי שעל פני הקרקע. בעקבות תנועות טקטוניות כאלו ואחרות, התפתחו עידנים גיאולוגים חדשים והעולם הלך והתקרר.

תמונה2

הפעם הסיפור הוא קצת שונה. הפעילות האנושית הנמרצת משנה את פני כדור הארץ, ומביאה עלינו עידן גיאולוגי חדש, חם יותר מכל מה שהאנושות הכירה בעבר (לא להתבלבל בסקלה – השנתות בגרף הן עשרות מילוני שנים ואילו האנושות מלבלבת כחברה אלפי שנים בלבד, הבדל של ארבעה סדרי גודל …).

הערה: הגרף לקוח ממצגות של ג'ים הנסן. לא ברור לי במדויק מהו המקרא כחול/תכלת בחצים מצד ימין למעלה. ניתן לשים לב כי המועד המצוין בגרף להתקרחנות אנטרקטיקה פחות או יותר תואם למעבר מתכלת לכחול. אני חושב שכחול מייצג קרחונים בוודאות ותכלת בספק, אבל ייתכן ואני טועה.

להגיב

עמק סן לואיס (מלכוד 22)

Circle of Blue הוא אתר המדווח בנושא משבר המים הגלובאלי, ולאחרונה משכה את צומת ליבי כתבה בנושא עמק סן לואיס בקולורדו ארה"ב. העמק הוא בעצם מדבר בגובה ממוצע 2350 מ', שהפך לגן ירק בזכות ניצול יתר של מי התהום. התדרדרות האקוויפר, יחד עם שינויי האקלים (בעיקר הפשרת קרחונים מוקדמת שמצמצת את התקופה בה ניתן להשתמש במי הנהר החוצה את העמק להשקייה), הביאו את מקבלי ההחלטות להבנה שנדרש שינוי במאפייני הצריכה של מים לחקלאות.

רגע לפני שאני מביא את המשך תמצית הסיפור, תזכורת קצרה ממלכוד 22. בספרו המופלא ג'וזף הלר מתאר בין השאר כיצד אביו של מייגור מייגור קיבל כסף מהמדינה כדי לא לגדל אספסת, ובכסף שהוא קיבל הוא קנה עוד שדות אשר גם בהם לא גידל אספספת… ובכן, לפעמים המציאות עולה על הדמיון.

נחזור לעמק סן לואיס. בהשראת הספר ואולי ללא קשר, הרשויות החליטו להציע לחקלאים מימון על הפסקת הגידול בשטחים שלהם. אבל זה עדיין לא שיא המלכוד, כיוון שהאמרת מחירי הגידולים (עשרות אחוזים בחמש השנים האחרונות) מעלה חשש שהצעת המדינה עומדת להיות לא אטרקטיבית.  אז מה יש לנו כאן – מחסור חמור במים => עלייה  במחיר הגידולים => עלייה ברווח החקלאים => החקלאים חפצים לגדל עוד => משבר המים מתגבר => עלייה במחיר הגידולים … וחוזר חלילה, עד שיגמרו המים או שיגמר הכסף.

מלכוד 22 גרסת עמק סן לואיס, דוגמה קטנה למה שעלול לקרות בעולם כולו –  ניצול יתר של משאבי הטבע שיביא לעליית מחירים של מוצרים בסיסיים (גידולים, מחצבים) ולכן יתמרץ את העמקת ניצול היתר. והתוצאה (הבלתי נמנעת?) – המחירים ייכנסו לסחרור אקספוננציאלי, עד לקריסה.

Comments (1)

When the Rivers Run dry

לקוראים באנגלית הרשו לי להמליץ בחום על הספר When the Rivers Run Dry מאת העיתונאי והסופר לענייני סביבה ומדע Fred Pearce.

הספר מתאר את אחד המפעלים ההנדסיים הגדולים ביותר של המאה ה- 20 – ייבוש הנהרות. המטרה הייתה חיובית ביותר – סכרי ענק הוקמו על נהרות במטרה לייצר חשמל ירוק הידרו-אלקטרי ולפתח מערכות השקייה, ואת התוצאות אכן גם רואים בפיתוח בשטח. אלא תכנון שאינו בר קיימא, לצד עלייה בביקושים (עקב גידול האוכלוסין) הביא אותנו על סף משבר – מפלס מי התהום הולך ויורד, השדות ספוגי מלח, והדלתאות אינן מקבלות את מנות הסחף המזין לו היו רגילות.

בכתיבה קולחת מטייל הספר בין יבשות ונהרות העולם, ונע בין הנגיעה לחיי הפרט והמשמעויות המערכתיות. כתב עדות מדהים, שניפץ בעיני כמה וכמה מיתוסים. כך למשל, מסתבר שסכרי הענק שהוקמו כדי למשטר את השטפונות ולייצר חשמל הביאו בסופו של דבר לשטפונות יותר חמורים (בין השאר עקב שמירת הסכרים ברמה גבוהה מדי) ולאיבוד מיים רב להתאיידות (כך למשל, סכן אסואן במצריים מביא לאיוד 1/3-1/4 מהמים המגיעים אליו!).

במקומות רבים בעולם, בארות מתייבשות ואפילו המשאבות המתקדמות כבר אינן מספיקות, והתושבים מקבלים מיים במיכליות מסכר במעלה הנהר, אותו סכר שבגללו התייבשו הבארות …

חומר למחשבה קבלתי גם ביחס לרעיונות שיצאו מארצנו לייעול ההשקייה לחקלאות. מסתבר, שעודפי ההשקייה כיום מוצאים את דרכם חזרה לנהרות (או למאגרי מי התהום), ולכן ייעול ההשקייה במערכות טפטוף עלול להיות בעייתי, כאשר לצד מערכות הטפטוף גדלים שטחי החקלאות. למעשה, יש כאן העברה של מים מצרכנים במורד הזרם לחקלאות במעלה הזרם.

בנוסף, כמה שזה מפתיע, יש כמה וכמה מערכות אקולוגיות ואנושיות שצריכות שטפונות קטנים מעת לעת להשקיית השדות, מילוי בריכות טבעיות לדגים וכו'.

במקרים רבים אפוא, סכר במעלה הזרם הוא  בשורה רעה במורד הזרם, וכאשר המעלה והמורד אינם שייכים לאותה מדינה אתם כבר יכולים לנחש איזה מתח זה יכול לעורר.

ישראל מוזכרת בספר פעמים רבות, ולא בגלל "נהרותיה"… בצד החיובי, ישראל בעבר ההסטורי, ובחלק מההיבטים גם בהווה, היא מופת לניצול מקורות המים, והכותב יודע לתאר את ההישגים השונים. מנגד, פרק נרחב מוקדש לסוגיית המים בהקשר הסכסוך האזורי, וההשוואה של תושב השטחים שהמעיין שלו התייבש (עקב ירידת מפלס מי התהום) לדשאים בהתנחלויות הסמוכות לא תשאיר אף אחד אדיש. 

יותר ויותר נהרות כבר לא מגיעים לים, וודאי לא בעוצמות העבר, ופרק נרחב בספר מוקדש לאסון האקולוגי הגדול ביותר של המאה ה- 20 – ייבוש ימת אראל. אגב, האם ידעתם שאסון הטבע הגדול ביותר בעולם היה הצפות בסין ב- 1931 עקב עליית הנהר הצהוב על גדותיו? מיליון עד ארבע מיליון אנשים נהרגו באסון זה. וחמור יותר, לאחר שתקראו את הספר תבינו שהתערבות האדם בזרימת הנהר רק מגדילה את הסיכוי שאסון זה יחזור על עצמו.

Comments (2)

ביצים וזבובים

את החופשה החדשה של מערך החינוך בין יום הכיפורים לסוכות בחרנו לבלות בצימר בכפר יובל, כפר בגליל העליון המיושב ברובו על ידי עולים מקוצ'ין בהודו. פרנסתם של תושבי הכפר, כמו של מרבית הישובים על קו הגבול עם לבנון, נשענת על לולים של תרנגולות לביצים. הצימר היה נהדר, נקי יפה ומרווח, האירוח היה חם ולבבי, והמחיר הנמוך פיצה על הריח מהלולים ומטרד הזבובים.

בקרנו בלול המשפחתי. מעל 2000 תרנגולות מבלות כשנתיים בכלובי רשת זוגיים קטנים, אוכלות מקרקרות ומטילות, את הביצים שמרביתנו קונים בסופר (על ביצי חופש – ראה בהמשך). כשקצב ההטלה יירד הן יוחלפו בתרנגולות צעירות וישחטו למזון לחי או לנקניקים (העופות שאנחנו אוכלים מגיעים מ"מסלול אחר").

המטרד הסביבתי של הלולים אמור לשנות פנים במסגרת "רפורמת הלולים". בין השאר כתוצאה משפעת העופות, יש רצון להוציא את הלולים מחוץ לישובים, אבל הסיפור הזה הרבה יותר מסובך, ויש בו נגיעות ודילמות לרוב. בעלי הבית החביבים שתפו אותנו בזווית שלהם.

הלולים החדשים אמורים להיות גדולים יותר, ולכן מחייבים שיתופי פעולה בין מספר משקים. ברם, כאשר החקלאים עדיין זוכרים את הקשיים במשק השיתופי ושמחים על ההפרדה שהצליחו לייצור בין חברי המושבים, וכאשר בני בעלי המשקים תרים אחר מקצועות חופשיים ומתקדמים, הדבר הסביר שיקרה הוא כניסה של בעלי הון שירכשו מהמשקים את זכויות הגידול. האם זה מה שאנחנו רוצים?

ובאיזה סטנדרט ייבנו הלולים – האם בסטנדרט אירופאי או גידול ביצי חופש בלבד כדרישת עמותת אנונימוס? והמשמעות ברורה – גידול במתכונת של ביצי חופש "ישפר את רווחת התרנגולות" אבל גם יביא לפגיעה קשה יותר בשטחים הפתוחים (ולזה מתנגדת החברה להגנת הטבע) ולהעלאת המחיר לצרכן (הן בעלות הקמת הלולים בסבסוד ממשלתי, והן במחיר ביצה). התמונה של התרנגולות בלולים איננה מלבבת, אבל כשאני נזכר בתרומה הרבה של ביות החיות להתפתחות החברה האנושית (פרוט בספר הנפלא "רובים, חיידקים ופלדה"), קשה לי לקדש את עמדת עמותת אנונימוס ואני איני בין אלו שקונים רק ביצי חופש. ואתם?

רפורמת הלולים עצמה תקועה כבר שנים בוועדת החינוך של הכנסת. הכיצד? שר החקלאות הקודם שלום שמחון הוא בעל אינטרס אישי בנושא ולכן ההחלטה על הרפורמה הועברה ברשות המחוקקת לוועדת החינוך… וברקע ההיבט הבטחוני. כחלק מחיזוק קו העימות הביצים מסובסדות על ידי המדינה, וכחלק מרפורמת הלולים הכוונה היא להשאיר את הסובסידה אצל המקומיים ולא אצל בעלי ההון שירכשו את זכויות הגידול. יש לקוות שכך גם יהיה.

לול בגליל העליון איננו מקור פרנסה מספק כבר היום ומרבית המשפחות מחזיקות עיסוק נוסף, תיירות במקרה של המשפחה בה התארחנו. אבל מה שמטריד אותם באמת הוא העתיד של משפחתם ולא של הלולים. שלושת הילדים שלהם כבר בוגרים, אבל לא נשואים וללא ילדים (מתי כבר יגיע הנכד הראשון?). הם גרים במרכז הארץ, עובדים במקצועות חופשיים, ללא חיבור לקרקע. לאן כל זה מוביל כל אחד יכול לחשוב לעצמו.

הקוראים הנאמנים של הבלוג בטח שואלים את עצמם מתי יבוא הפאנץ ליין, החיבור להתחממות הגלובאלית או להתפוצצות הדמוגרפית. אז זהו שהפעם לא. סתם סיפור קטן עם הרבה חומר למחשבה מחופשה נעימה בצפון. חג סוכות שמח לכולם. 

Comments (1)

Older Posts »
%d בלוגרים אהבו את זה: