Posts Tagged יצירתיות

השבת הרחובות לציבור עם קצת צבע ויוזמה

רק לאחרונה הלכנו להצביע בבחירות המקומיות – האם לא הייתם רוצים שהתוצאות יהיו כמו בהרצאה נותנת ההשראה ב- TED על מתיחת הפנים שעוברים רחובות ניו יורק? (תודה למאירה על הלינק). עם קצת צבע, כמה כיסאות ושמשיות – הרחובות הוחזרו לאזרחים, ועם קצת תכנון והשקעה – נפתחו בכבישים נתיבים בטוחים לרוכבי האופניים. במקום שאכביר מילים – לכו לראות את ההרצאה, ומיד אחר כך שלחו את הלינק למועמד שבו בחרתם. שיתחילו הנבחרים לעבוד. זו לא בעיה של כסף, אלא של תפיסה ותעוזה. קדימה חולדאי – בוא נתחיל בכיכר דיזינגוף, כיכר אתרים, ואפילו כיכר המדינה. 15 שנים אתה ראש עיר ושום דבר לא השתנה בכיכרות האלו. לך תראה מה עשו לטיימס סקוור בתפוח הגדול. אם אפשר שם אז למה לא פה? ואל תעצור בכיכרות המרכזיות, אלא קח קצת צבע ויוזמה, ותביא התחדשות עירונית גם למרכזים השכונתיים ברחבי בעיר. גרור באוזן את אנשי התחבורה, וסוף כל סוף שנה משהו בתחבורה הציבורית בעיר הפקוקה הזאת. תיסלם על פרוייקט שיתוף האופניים, אבל אין בו די – צריך לדאוג שגם יהיה לנו  היכן לפדל בבטחה. אם אפשר בניו יורק אז למה לא בתל אביב? ואם יש לך יום חופשי השבוע, כבוד ראש העיר, לך לכנס הארצי של איגוד אדריכלי הנוף, שיתקיים ביום חמישי 31/10 בחיפה. יש שם הרצאת אורח על התחדשות הסביבה העירונית בקופנהגן, ותמונה אחת טובה מאלף מילים.haifa1

Comments (1)

גאו-הנדסה ונחלת הכלל

לרגל מאמר מעניין באלכסון לגבי גאו-הנדסה – התערבות יזומה של האדם לקיזוז ההתחממות הגלובאלית, מצאתי לנכון להעלות מחדש פוסט ישן שלי משנת 2009 כלשונו (ההתייחסות לגאו-הנדסה מופיעה בפסקאות האחרונות).

  • כשנרשמתי לתכנית העמיתים של מכון השל נשאלתי בין השאר "לו היה ניתן לך לשנות דבר אחד על מנת להפוך את החברה ליותר מקיימת, מה היית משנה?". התשובה שלי הייתה – עצירה דמוגרפית כלל עולמית לאלתר. הנימוקים שלי היו:

    • עודף דמוגרפי בגילאי הייצור, הפוריות וההתפתחות האישית-מקצועית, מביא לעודף דמוגרפי גדול יותר בעתיד, פוטנציאל עבודה גדול ורצון עז לצמיחה, וכוח פוליטי וחברתי הרסני במקרה שהכלכלה והסביבה לא יהיו מסוגלים לספק את צרכי הדור.

    • עצירה דמוגרפית חשובה כדי שנוכל לעשות שלום עם שכנינו, כי כל עוד יש בקרב הפלשתינאים אוכלוסייה צעירה, תוססת ודורשת, אין סיכום להסכם ויציבות.

    • עצירה דמוגרפית חשובה גם כדי שנוכל לשמור על השלום בתוכנן, בין שבטי ישראל, מבלי ש"השבט החרדי" ישחיר את עתיד המדינה, תרתי משמע.

  • למזלי לא הייתי צריך להידרש לשאלה הקשה. עניתי לשאלת ה"לו" מבלי לבחון האם השינוי הנדרש עליו אני מצביע הוא בכלל מעשי. מי שכן נדרש לשאלה הזו הוא Garrett Hardin, במאמר משנת 1968 שנקרא The Tragedy of the Commons (למבקשים, אני יכול לספק תרגום לעברית). זהו אחד המאמרים המצוטטים בעולם, אם לא הראשון ברשימה – 11231 אזכורים לפי Google Scholar (הערה: המספר נכון לאוק' 2009. נכון למאי 2013 כבר יש יותר מ- 20000 אזכורים)!      

  • הארדין יצא מהמתח בין "העולם הסופי" ל"עלייה האקספוננציאלית באוכלוסייה" ותוך כדי ניתוח הדברים הגדיר את הטרגדיה של החרות בנחלת הכלל – ניצול היתר של נחלת הכלל (דברים השייכים לכולם ולא שייכים לאף אחד) כיוון שהרווח הוא פרטי והמחיר הנראה הוא ציבורי. דוגמאות: רעיית יתר של אחו משותף, זיהום אוויר, שאיבת יתר ממי תהום ופיזור גזי חממה. אנו רגילים לראות את נחלת הכלל כמובנית מאליה ולכן מתעלמים ממנה (הדגים הם האחרונים להבין מה זה מים …).

  • למעשה ניתן לחלק את המוצרים והמשאבים שהם נחלת הכלל לשלוש קבוצות:

    • מוצרים ציבוריים אותם קל יחסית לגדר ולכן הם ניתנים כיום בתשלום, כגון: כבישי אגרה, שרותי טלפון, תאטרון ועוד.

    • מוצרים ציבוריים אותם קשה לגדר והם "חופשיים", כגון: תאורת רחוב, משפט פיתגורס, מדרכות ועוד.

    •  מוצרים שיתופיים – Common Pool Resources – בהם הארדין עוסק: מרעה, באר, דגי ים וכו'. אלו מתנות הטבע שקבלנו מאבותנו כפיקדון עבור ילדינו והדורות הבאים.

  • במאמרו הארדין מציג כי "קל לחוקק איסור, אבל כיצד מחוקקים איפוק?", ודן גם בחוסר התכליתיות בפניה למצפון של הפרט. מכל אלו הארדין לא מאמין ביכולת שלנו לחנך את עצמנו לשמור על גודל אוכלוסייה סביר, והוא פונה לכיוון של כפייה. לדבריו, חופש בנחלת הכלל אפשרי רק במצב של אוכלוסייה מצומצמת. ככל שעלתה האוכלוסיה, נאלצנו לגדר יותר ויותר תחומים – מחוקים הנוגעים למשאבים משותפים ועד למגבלות על פסולת ומזהמים. כל גידור חדש פוגע בחרות של זה או אחר, ועדיין לדעתו (כבר ב- 1968) הגענו להכרח של נטישת נחלת הכלל בתחום הרבייה בדרך של כפייה.

  • בהקצנה ניתן לומר שלפי הארדין לטרגדיה של נחלת הכלל יש שני פתרונות קיצוניים – הפרטה בתנאי שהיא מבטאת את מלוא המחיר לפרט, או הלאמה אשר הופכת את הרווח ל"של כולם". מסתבר שיש גם שחשבו (לפחות חלקית) אחרת, וביניהם זוכת פרס נובל לכלכלה השנה, אלינור אוסטרום (שהיא גם האישה הראשונה שזכתה בפרס).

  • אלינור חקרה את נחלת הכלל (ממחקר תמונות מהחלל ועד מחקרי שטח במקומות שונים בעולם), כולל תאוריות בסגנון דילמת האסיר ומחקרים שאנשים בפועל לא מתנהגים לפי תורת המשחקים. במחקרה היא השוותה ביו ניהול מלמעלה, מהמדינה, לבין ניהול מהקהילה, והמסקנה העיקרית שלה היא שאין תשובה אחת שמתאימה לכל התנאים, וכי בהחלט יש מקרים בהם ניהול מהקהילה הוא הפיתרון העדיף.

  • כאמור, משבר האקלים כתוצאה מגזי החממה הוא תוצר של הטרגדיה של נחלת הכלל – הרס נחלת הכלל בשמה של הצמיחה והרווח הפרטי- אבל גם העיסוק בפתרונות אפשריים מעלה סוגיות הנוגעות לרשות שלנו להשפיע על נחלת הכלל. לדיון בפתרונות טכנולוגים למשבר האקלים, ראו כתבה מצוינת בהארץ, על רעיונות של מדענים שונים להתמודדות פרו-אקטיבית עם התחממות כדור הארץ, בשיטות שונות של גאו-הנדסה (שימוש בטכנולוגיה כדי להשפיע על תכונותיו הגלובליות של כוכב הלכת שלנו) לצינון האקלים – "מדענים מנסים להציל את כדור הארץ מסכנות ההתחממות הגלובלית".

  • בין הרעיונות פיזור ברזל באוקיינוסים כדי לעודד גידול אצות, כיסוי מדבריות ביריעות מחזירות שמש ועוד. יש בעניין הזה לא מעט שאלות אתיות – מי יחליט להתערב? ייעור מחדש זו פעולה שלא יהיו לה מתנגדים, אני מניח, אבל מה דעתכם על פיזור של מיליוני טונות גופרית באטמוספריה? לכל התערבות בנחלת הכלל יהיה סיכוי אבל גם סיכון. מי נכון שייקח אחריות? מצד שני, גם ההתערבות הנוכחית שלנו באטמוטספירה מתבצעת "ללא החלטה" ומעשית אין מי שלוקח אחריות …

  • למבקשים לקרוא עוד על הטרגדיה של נחלת הכלל, ראו הפניות באתר המרכז לקיימות מקומית, וכן מאמר של ד"ר דניאל מישורי המלמד אתיקה סביבתית באונ' ת"א – למי שייכת נחלת הכלל?, ומצגת של פרופ' סאמט מאונ' תל אביב המציג את הדברים מנקודת המבט של תורת המשחקים.  כמובן שיש גם כמות חומר אינסופית באנגלית – 11231 אזכורים למאמר של הארדין כבר אמרתי?

להגיב

TED !!!

ארוע TED האחרון בתחילת 2012 כלל כמה וכמה הרצאות שאני מאוד ממליץ לכם לצפות בהן.

בראש ובראשונה, העדות של ג'ים הנסן, מדען האקלים מ- NASA שלא יכול לשתוק כשהעולם הולך ומתחמם. בלשון קצת יבשה הוא מתאר בפשטות את תמצית ההבנות של מדעני האקלים ואת הצפוי לנו בעתיד הקרוב. חומרים נוספים, טכנים יותר, ניתן למצוא באתר שלו, ומי שעוקב אחר הבלוג הזה כבר נתקל בהמלצתי החמה על ספרו "הסערות של הנכדים שלי".

ומהצד השני, העתיד מלא השפע על פי פיטר דיאמונדס – איש מעניין בפני עצמו ומרצה מחונן, מוביל תחרויות ה- x-prize, וממובילי אוניברסיטת הסינגולריות (לא, זה לא כת, ואולי בעצם כן, כת הטכנולוגיה). אנחנו חיים בזמן מיוחד, הוא אומר, ויש עוד מקום רב לצמיחה ויצירתיות. גם הוא כנראה צודק.

את התמונה השלמה, עם הפחד והתקווה, נותן פיל גילדינג, פעיל ויועץ בענייני סביבה וקיימות מאוסטרליה, שכותרת הרצאתו הייתה The Earth is Full. משבר כלכלי גלובאלי בוא יבוא הוא אומר (ולדעתו זה כבר כאן או ממש מעבר לפינה) אבל הכח היצירתי האנושי ידע לנצח אותו, כי בעת צרה, אנחנו יודעים להילחם.

מה שלא יהיה, מי שלא ומי שכן צודק, יהיה כאן מעניין ושונה, והחוכמה היא לא בהנצחת הקיים או בהתרפקות על העבר, אלא בעיצוב העתיד לכיוונים הנכונים ובהסתגלות לשינויים, שחלקם כבר בלתי נמנעים.

(בונוס: את רבים מהקוראים בבלוג הזה אספתי בקריירה הקודמת שלי, ואני בטוח שאלו מאוד יהנו מההרצאה על נחילים כטב"מים אוטונומים – פיתוחים מדהימים מאונ' פנסלבניה).  

Comments (1)

אקו-דימיון

המהפכה הירוקה תגיע משילוב של טכנולוגיה ודמיון, ואני ממליץ לכם לבקר ולהתרשם באתר של GE הנקרא Ecomagination.  לא כל רעיון שובר שגרה (ראו למשל את הרעיון לבנות "גורד אדמה", מגדל הפוך הצומח לתוך בטן האדמה) יהפוך למציאות, אבל בלי דמיון אין יצירה, ובלי יצירה אין התפתחות.

בין שלל הכתבות באתר, אני מצאתי עניין בכתבה על גלגלי תנופה כמקור לאגירת אנרגיה ברשת חכמה. אמצעי שהתאים פעם לשעונים, חוזר לתודעה כאופציה לויסות הזרם ברשתות חשמל מתקדמות מרובות מקורות (למשל לאגירת החשמל המתקבל מתחנות רוח בלילה). איך שגלגל מסתובב …

כתבה אחרת עוסקת ברעיונות להפיק אנרגיה הידרו-אלקטרית מעשרות אלפי סכרים יחסית קטנים ונמוכים, שהוקמו ברחבי ארה"ב ללא תחנות כוח (על רקע פוסטים קודמים שלי בנושא הסכרים – יכול להיות שאת חלקם צריך להפיל, אבל את אלו שישארו, אין סיבה לא לחבר לרשת ייצור החשמל).

לפעמים הרעיון מביא את המוצר, ולפעמים הרגולטור מדרבן את היצירה – כך צריך להסתכל על ההחלטה החשובה של אובמה להגדיר יעדים שאפתניים לצריכת הדלק במכוניות בארה"ב (4.3 ליטר בממוצע ל- 100 ק"מ ב- 2025). פרידמן ב"חם שטוח וצפוף" השווה בין הרגולציה המתקדמת באירופה לזו השמרנית בארה"ב, והראה כמה פחות גזי חממה וזיהום אוויר אפשר היה לחסוך אם רק לובי תעשיות הרכב בארה"ב לא היה כל כך חזק (ולהזכירנו – רבע מהמכוניות בעולם נוסעות על כבישי ארה"ב). בנושאים סביבתיים רבים (ע"ע ועידות קופנהגן-קנקון-דרבן) אובמה לא הצליח ליישם את ההבטחה, אבל נראה שכאן המהלך שלו משמעותי ונכון, ומשחרר קיפאון מחשבתי של 25 שנים, אפילו אם האקו-דמיון הנוכחי של תעשיות הרכב בארה"ב חושש לא יוכל לעמוד ביעד במלואו.

בקיצור – כנסו ל- Ecomagination והתרשמו בעצמכם.

להגיב

שתי ציפורים במכה אחת

זהו פוסט קצר על שיתוף ידע וזרימתו, ועל תחרויות מעודדות יצירתיות, ואתם שואלים מה הקשר בין הדברים?

בעקבות המלצה של ידידי עמי, פרסמי ב- דה-מרקר קפה פוסט קצר וזה לשונו – אחת מסוכנויות הממשל האמריקאי (Central Services Administration) בשיתוף עם מגזין העיצוב מטרופוליס, העלתה אתגר חדש לרשת – הזמנה לארכיטקטים ומתכננים להציע דרכים להפוך בית ממשל אמריקאי מיושן ל"יעיל סביבתית". הפרס צנוע, אבל הבמה המרכזית לצד פשטות ההשתתפות וההזדמנות התחרותית, לבטח ימשכו מתמודדים ורעיונות.

שלח לחמך על פני המים, כי ברב הימים תמצאנו.

הנה התגובה המעניינת שקבלתי מ- עודד רוט, עורך מגזין "תחבורה וחברה" – בכוחן של תחרויות לעורר התלהבות, הנעה ויצירתיות, להעלות מודעות ולכוון חברה וכלכלה לאפיקים רצויים. הטלביזיה בישראל עשירה בשנים האחרונות בתוכניות תחרותיות כמו "כוכב נולד", "רוקדים עם כוכבים" ולאחרונה "מאסטר שף", העוסקים בבידור, תרבות וסגנון חיים. למה לא לנצל את הסוגיה התחרותית לדברים רציניים ומעשיים יותר כמו תחרויות על יצירתיות טכנולוגית, סביבתית וחברתית. (דוגמא: "כוכבים טכנולוגיים נולדים").

אהבתי, שתפתי ויצאתי נשכר בלינק מעניין לקריאה נוספת. כמה פשוט וכמה מועיל.

להגיב

%d בלוגרים אהבו את זה: