Posts Tagged מאבק סביבתי

שלושה צדדים למטבע

נועם חומסקי הוא יהודי חריף, בלשן מדופלם, שמאלני אפילו אנרכיסט. אני לא קורא לכם לאמץ את דעותיו החברתיות, אבל כשמדובר בהתחממות הגלובלית, דבריו חדים כתער. צפו בסרטון הקצר וראו כיצד הוא מסביר בפשטות כיצד ההצגה בתקשורת האמריקאית של הקונצנזוס מול המכחישים מעוותת בשני פרמטרים.

1 – המנהג התקשורתי לתת משקל זהה לשתי הדעות כאילו מדובר בשני צדדים שווים, ולא בקונצנזוס מדעי מול מיעוט לא מקצועי (למי ששכח – מגישי התחזית בטלוויזיה אינם מומחי אקלים).

2 – חוסר הייצוג בתקשורת לקבוצה השלישית, ובהם מדעני אקלים בכירים ביותר, שחושבים כי הערכות המצב של צוות המומחים של האו"ם מבטאות קונצנזוס אופטימי, כתוצאה מהצורך להגיע להסכמה בינלאומית גורפת.

הסרטון הוא מ- 2010. אם הייתם שואלים אותי אז, הייתי עונה שאני שייך לקבוצה השלישית. אבל מאז להתרשמותי חל שינוי והערכות צוות המחקר של האו"ם יותר חופשיות מלחצים פוליטיים (אז אני בערך 2.5 :-). בפרט יש לציין טובה את האומץ שבו הדו"ח שפורסם השנה העז לקבוע מכסה לגזי חממה – כמה גזי חממה אנחנו יכולים להוסיף אם לא נרצה לחצות את סף 2 המעלות יחסית לעידן הטרום תעשייתי. בכך קיבל צוות המומחים את שיטת הניתוח שהציע השותף של נעם לסרטון – ביל מק-קיבן, היו"ר הפורש של תנועת המחאה הסביבתית 350 – במאמר מופת עוד ב- 2012. לרגל פרישתו של ביל, זו הזדמנות לומר לו תודה, ולהיזכר ברשימת הישגיו.  

מודעות פרסומת

להגיב

גרינפיס

באוגוסט הקרוב תתמנה Annie Leonard המדהימה למנכ"לית גרינפיס ארה"ב – שיהיה לה בהצלחה. Annie שסדרת סרטוניה The Story of Stuff צברה עשרות מיליוני צפיות הייתה פעילה בארגון בשנות ה- 80, ועכשיו, כשהיא בת 50, היא חוזרת להנהגתו.

עם מרבית המסרים של גרינפיס אני מסכים (יש לי מחלוקת עמוקה איתם בנושא התנגדותם לאנרגיה גרעינית – אבל לא זה העניין כרגע), אבל תמיד היו לי רגשות מעורבים ביחס לתפיסה האקטיביסטית שלהם – השתלטות על ספינות וכו'. בסופו של דבר – מעבר על החוק הוא מעבר על החוק הוא מעבר על החוק. אבל, בשנים האחרונות התחילו בי ספקות, ואני מקבל יותר בהבנה מחאה אזרחית "על גבול החוק", כאשר זו הדרך היחידה לעורר את ההד הציבורי.

ועדיין – לשאלה הקשה – על הגנת איזה עקרונות אני הייתי מוכן להיעצר אין לי תשובה שאני גאה בה. אני מביט בהערצה על מדען האקלים הנסן שנעצר (בעת שהיה ראש מכון מחקר ב- NASA!) כאשר כבל את עצמו עם אחרים לגדר הבית הלבן, אבל מחאתי מול דברים שכואבים לי לא פחות נגמרת במקרה הטוב במקלדת.

נחזור לגרינפיס ול- Annie. בראיון ל- Guardian היא עונה ש"כן, אני מוכנה להיעצר", אבל מתשובותיה המורטות נראה שהיא מכוונת לדרכים יותר מתונות מתוך כוונה להגיע לציבור רחב. עשרות מיליוני צפיות יש לסרטונים של Annie, וזה הרבה, ועדיין זה מעט, ולגרינפיס כמו שאר התנועות הסביבתית יש עוד הרבה לאן לגדול. יש לי רושם ש- Annie היא האישה הנכונה במקום הנכון בזמן הנכון – שיהיה לה בהצלחה.

להגיב

קנדה

בביקור חטוף בטורונטו בקנדה לא יכולתי שלא להתרשם מהעושר והנעימות, ואפילו ראיתי סימנים ירוקים – חסכמים בכל הברזים, מחזור, ולאחרונה שמעתי על החלטה עדכנית האוסרת על שימוש בשקיות ניילון. אבל זו לא כל התמונה, והמקור של הרווחה הזאת הוא באוצרות הטבע של המדינה ובדגש למשאבי הנפט. ואכן, בהתכנסויות בנושאי סביבה קנדה זוכה פעם אחר פעם בגלובוס השחור, לאחרונה בכותרות עקב הפקת הנפט מחולות הנפט.

אין צורך להתבלבל – קנדה היא מקום שנעים לגור בו (לפחות בקייץ …) אבל זו עוד מדינה שדואגת רק לעצמה, עושה (בדרך כלל – ראה להלן) טוב לאזרחיה ורע לכל האחרים. החיים המקומיים פורחים, וברקע התרמית הגלובלית רותחת. שאלתי את אחד המקומיים על ההתחממות הגלובאלית, והוא אמר לי שאכן הוא שמע שאל גור מדבר על זה אבל לך תדע… כמה שזה לא עדכני. המדענים והפוליטקאים שמסכימים להקשיב כולם בדעה אחת, אבל זו לא מחלחלת לקנדה, אולי כי אין סיכוי שהאמת הכואבת תחלחל בחולות הזפת עתירי גזי החממה.

וכדי להוסיף אש למדורה, בכיוון הפוך מכל מחשבה הגיונית, ממשלתה השמרנית של קנדה הולכת ומשחררת אילוצים בכל הנוגע לשמירה על משאבי הטבע במדינה. עכשיו הם מתחילים גם לירות לעצמם ברגל. הייתם מאמינים? קחו ממחטה וקראו את הפרטים.

עניין מיוחד יש לקנדה ולמדיניות רבות נוספות בקוטב הצפוני. הפשרת הקרחונים והתפתחות הטכנולוגיה הופכות את המרחב ליעד למדינות ואילי הון, ובדגש להפקת עוד נפט שיביא לעוד התחממות. אני מעולם לא האמנתי בתאוריית ה- peak oil – התאוריה שהסתכלה בעיניים בורקות על ההאטה בצריכת נפט בעשור שעבר וחזתה כי הגענו לשיא טבעי בהפקת הנפט. ובכן התאוריה מתאדה לנגד עיניינו והעולם שותק – זה לא שאלה של מגבלות המשאב, אלא שאלה של מגבלות התקציב, ובקוטב הצפוני כמו במקומות אחרים אנו רואים השקעות אדירות בהקמת שדות נפט חדשים. המרוץ לשריפת כדור הארץ מתחדש במלוא המרץ, ולקנדה חלק רב במעש.

בניסיון ראוי להערכה מנסה ארגון גרינפיס לעורר את המודעות הבינלאומית לפיתוח המואץ, המיותר והמסוכן בקוטב הצפוני. הקמפיין שמתעטר בגימיק תמונות הדובים הלבנים, ראו להציל את הקוטב הצפוני, הוא בסופו של דבר קמפיין למען כולנו. אנא הצטרפו לרשימת התומכים. 

Comments (3)

ביצים וזבובים

את החופשה החדשה של מערך החינוך בין יום הכיפורים לסוכות בחרנו לבלות בצימר בכפר יובל, כפר בגליל העליון המיושב ברובו על ידי עולים מקוצ'ין בהודו. פרנסתם של תושבי הכפר, כמו של מרבית הישובים על קו הגבול עם לבנון, נשענת על לולים של תרנגולות לביצים. הצימר היה נהדר, נקי יפה ומרווח, האירוח היה חם ולבבי, והמחיר הנמוך פיצה על הריח מהלולים ומטרד הזבובים.

בקרנו בלול המשפחתי. מעל 2000 תרנגולות מבלות כשנתיים בכלובי רשת זוגיים קטנים, אוכלות מקרקרות ומטילות, את הביצים שמרביתנו קונים בסופר (על ביצי חופש – ראה בהמשך). כשקצב ההטלה יירד הן יוחלפו בתרנגולות צעירות וישחטו למזון לחי או לנקניקים (העופות שאנחנו אוכלים מגיעים מ"מסלול אחר").

המטרד הסביבתי של הלולים אמור לשנות פנים במסגרת "רפורמת הלולים". בין השאר כתוצאה משפעת העופות, יש רצון להוציא את הלולים מחוץ לישובים, אבל הסיפור הזה הרבה יותר מסובך, ויש בו נגיעות ודילמות לרוב. בעלי הבית החביבים שתפו אותנו בזווית שלהם.

הלולים החדשים אמורים להיות גדולים יותר, ולכן מחייבים שיתופי פעולה בין מספר משקים. ברם, כאשר החקלאים עדיין זוכרים את הקשיים במשק השיתופי ושמחים על ההפרדה שהצליחו לייצור בין חברי המושבים, וכאשר בני בעלי המשקים תרים אחר מקצועות חופשיים ומתקדמים, הדבר הסביר שיקרה הוא כניסה של בעלי הון שירכשו מהמשקים את זכויות הגידול. האם זה מה שאנחנו רוצים?

ובאיזה סטנדרט ייבנו הלולים – האם בסטנדרט אירופאי או גידול ביצי חופש בלבד כדרישת עמותת אנונימוס? והמשמעות ברורה – גידול במתכונת של ביצי חופש "ישפר את רווחת התרנגולות" אבל גם יביא לפגיעה קשה יותר בשטחים הפתוחים (ולזה מתנגדת החברה להגנת הטבע) ולהעלאת המחיר לצרכן (הן בעלות הקמת הלולים בסבסוד ממשלתי, והן במחיר ביצה). התמונה של התרנגולות בלולים איננה מלבבת, אבל כשאני נזכר בתרומה הרבה של ביות החיות להתפתחות החברה האנושית (פרוט בספר הנפלא "רובים, חיידקים ופלדה"), קשה לי לקדש את עמדת עמותת אנונימוס ואני איני בין אלו שקונים רק ביצי חופש. ואתם?

רפורמת הלולים עצמה תקועה כבר שנים בוועדת החינוך של הכנסת. הכיצד? שר החקלאות הקודם שלום שמחון הוא בעל אינטרס אישי בנושא ולכן ההחלטה על הרפורמה הועברה ברשות המחוקקת לוועדת החינוך… וברקע ההיבט הבטחוני. כחלק מחיזוק קו העימות הביצים מסובסדות על ידי המדינה, וכחלק מרפורמת הלולים הכוונה היא להשאיר את הסובסידה אצל המקומיים ולא אצל בעלי ההון שירכשו את זכויות הגידול. יש לקוות שכך גם יהיה.

לול בגליל העליון איננו מקור פרנסה מספק כבר היום ומרבית המשפחות מחזיקות עיסוק נוסף, תיירות במקרה של המשפחה בה התארחנו. אבל מה שמטריד אותם באמת הוא העתיד של משפחתם ולא של הלולים. שלושת הילדים שלהם כבר בוגרים, אבל לא נשואים וללא ילדים (מתי כבר יגיע הנכד הראשון?). הם גרים במרכז הארץ, עובדים במקצועות חופשיים, ללא חיבור לקרקע. לאן כל זה מוביל כל אחד יכול לחשוב לעצמו.

הקוראים הנאמנים של הבלוג בטח שואלים את עצמם מתי יבוא הפאנץ ליין, החיבור להתחממות הגלובאלית או להתפוצצות הדמוגרפית. אז זהו שהפעם לא. סתם סיפור קטן עם הרבה חומר למחשבה מחופשה נעימה בצפון. חג סוכות שמח לכולם. 

Comments (1)

בחירות (חולות זפת)

הבחירות בארה"ב עדיין רחוקות, אבל המועמדים כבר החלו לחדד את לשונם. בחירות זה תמיד תקופה מעניינת. בינתיים כמה וכמה מועמדים רפובליקנים כבר הספיקו לצאת באמירות חשוכות נגד ההתחממות הגלובאלית והעולם המדעי כך שלא נצביע עבורם. אבל מה עם אובאמה? Bill McKibben (פעיל חברתי שהקים את תנועת 350) פרסם לאחרונה פוסט נהדר בנושא באתר של אוניברסיטת Yale.

בפוסט, שלא אחסוך להם את קריאתו, הוא עומד על הפער בין ההבטחות של אובמה ערב הבחירות, לאי-הישגיו בפועל בתחום מדיניות האקלים (הכישלון המהדהד של ועידת קופנהגן ועוד), כל זאת כשברקע החומרה של משבר האקלים הולכת ומתבהרת עם השפעות ישירות הולכות וגוברות גם על ארה"ב המתנשאת.

הדברים הגיעו לאחרונה למתח שיא, ששם על השולחן את הבחירה האמיתית. עד כמה רחוק נכון ללכת כדי לנסות להשפיע על המדיניות הציבורית? יום הבוחר זה דבר אחד, אבל קולו של הציבור צריך להישמע באופן רציף, ואם כדי שהוא ישמע המחאה צריכה לצאת (מעט) מגבולות החוק – שיהיה, כך לפחות חושבים פעילים סביבתיים רבים.

הסוגיה היא צינור הנפט שהממשל רוצה לבנות להזרמת דלק מזוהם במיוחד (מבחינת רמת ה- CO2) המופק ממרבצי חולות זפת (tar sands) קנדיים. התייקרות הנפט הפכה מקור נרחב זה לכדאי כלכלית, כמובן רק בהנחה שמתעלמים מההשלכות הסביבתיות הגלובאליות. כדי לעצור או לכל הפחות כדי להאט את התהליך (פשוט להרוויח זמן, עד שהעולם אולי הלואי ויתעשת), מפגינים סביבתיים אסרו את עצמם לגדרות הבית הלבן ויותר מ- 1000 כבר עברו בתחנת המעצר, כולל ג'יימס הנסן מדען האקלים המוביל מ- NASA.

עם הפעילויות הבלתי חוקיות שארגון  greenpeace יוזם מפעם לפעם, כמו השתלטות על ספינות המשנעות דלק פוסילי, קשה לי יותר להזדהות, אבל המחאה סביב חולות הזפת היא משהו אחר. זוהי הזדמנות ייחודית להביא את אובאמה לקבל את ההחלטה היחידה הנכונה, לעצור את המהלך הזה, ולהתחיל להביא את המדיניות האמריקאנית בנוגע לשינויי האקלים לנתיב השפוי.

אין כמו תקופת בחירות כדי להוציא את הטוב מהמנהיגים, ודאי אלו שבשלטון, ולכן זה הזמן להפעיל לחץ מקסימאלי על אובאמה. עם יד על הלב, אני מקווה שאם הייתי בארה"ב גם אני הייתי בוחר להיות בין המפגינים סביב הבית הלבן, ואפילו העצורים. לא פעם זה לא מספיק לבחור בקלפי, והבחירה האמיתית היא כמה רחוק אנחנו מוכנים ללכת למען הדברים בהם אנחנו מאמינים.

ולגופו של עניין, במקרה של say no to tar sands המרחק שהולכים המפגינים בארה"ב נראה לי אמיץ ונכון.

Comments (1)

%d בלוגרים אהבו את זה: