Posts Tagged מים

שטפונות בבלקן

בשבוע האחרון הגיעו דיווחים קשים על עשרות הרוגים והרס תשתיות נרחב במדינות הבלקן – סרביה, הרציגובינה, קרואטיה ובוסניה – בעקבות שטפונות בהיקף שלא זכור כמותו. לצערנו, שינויי האקלים יביאו לעלייה בשכיחות של אירועים "נדירים" שכאלו.

מעניין להסתכל על המספרים – בחלק מהמקומות ירדו כ- 100 מ"מ ביומיים ו- 200 מ"מ במשך השבוע השלם. זה לא כל כך הרבה, ובפרט בסופה בארץ בדצמבר האחרון ירדו יותר משקעים, אבל שיטפונות כמעט ולא היו וסה"כ נהרגו 4 אנשים (רק 2 ישירות משיטפון).

אני חושב שזה שם קצת דברים בפרופורציה, במיוחד כשנזכרים בקריאות (הנשכחות) לוועדת חקירה בעקבות הסופה בדצמבר.

assets-climatecentral-org-images-uploads-news-5_20_14_Andrea_Balkansrainfall-600x600

 

 

מודעות פרסומת

Comments (1)

קרחוני דרום אמריקה הולכים ונעלמים

UNEP, סוכנות האו"ם להגנת הסביבה,  מדווחת במגזין החודשי שלה על צמצום שטח הקרחונים בדרום אמריקה. הקרחונים בדרום אמריקה פרוסים לאורכה, מצפון לדרום, בצד המערבי של היבשת, והנפח שלהם הולך ומצטמצם בקצב חסר תקדים בעשרות השנים האחרונות, כתוצאה מההתחממות הגלובאלית. הדו"ח מתמקד בקרחונים הטרופים, מרביתם ב- פרו, ומונה את ההשפעות השליליות לאספקת מי שתיה בדגש לעונה היבשה, לזרימה בנהרות ולמערכות אנרגיה הידרואלקטריות, למגוון הביולוגי עקב פגיעה במערכות ייחודיות מקומיות, ועוד.

אם רציתם לראות קרחונים בפרו – כדאי שתזדרזו ותיסעו לטייל שם בהקדם. בתמונה הזאת רואים את ההבדל בקרחונים ב- פרו – 1987 לעומת 2012. מה שעוד רואים זה את ההבדל באיכות הצילום. אם רק נדע להפנות את הטכנולוגיה האנושית לכיוונים הנכונים אני בטוח שנוכל לשמור על הקרחונים, ועל המערכות שנשענות עליהם.

סיפור אחד קטן משך את תשומת ליבי. (ראו  Box 2 במאמר וגם לינק).  בשנת 1941 נפל חלק מקרחון לאגם Palcacocha ויצר גל שהביא למותם של מעל 5000 איש בעיר Huaraz, כ- 20 ק"מ במורד הנחל.  תכולת האגם ב- 1941 הייתה כ- 12 מיליון קוב, בשנים שלאחר מכן הוא הצטמצם מאוד וכמעט נעלם, אך בעשרות השנים האחרונות עקב הפשרת הקרחונים הוא הולך וגדל – 17 מיליון קוב ב- 2009 ובמגמת עלייה. כתוצאה מכך הסיכון על תושבי Huaraz בעלייה, וחשוב לציין שכיום גרים בעיירה כ- 120 אלף איש. גל המים והבוץ והעצים והסלעים יגיע לעיר תוך עשרים וקצת דקות – לא מספיק זמן כדי להתפנות – אללה ירחמו על מי שיהיה שם בשיטפון. ניתן להקטין את הסיכון על ידי פעילות הנדסית מונעת, אך ספק בעיני אם התקציבים הנדרשים יגיעו בזמן.

להגיב

מקסיקו סיטי שוקעת

מקסיקו סיטי הוא כרך של 20 מיליון איש, שנבנה על איים אמיתיים ומלאכותיים על אגם/נהר שלימים יובש בכדי לשרת את התרחבות הכרך. העיר צורכת מים באופן לא מקיים מהאקוויפר מעליו היא בנויה, וכתוצאה מכך חלקים מהעיר שקעו עשרה (10!) מטרים במאה השנים האחרונות. מבנים רבים נוטים והתשתיות סדוקות. בין השאר תשתיות מים כושלות מביאות לכך שהעיר מאבדת כ- 40% מהמים שהיא שואבת עקב דליפות. הלחץ על האקויפר גדל עקב שאיבת היתר, אך לפחות יש לקוות שהמים הדולפים חוזרים לאקויפר …

השקיעה לא תעצר מעצמה, להפך, הקצב הולך וגבר לאור ההשפעה המתרחבת של העיר על הסביבה, ורעידת אדמה אחת טובה יכולה לפרק את העיר הנוטה והסדוקה לפרקים.

מקסיקו סיטי איננה העיר היחידה השוקעת. שילוב של עליית מי הים, בנייה מסיבית וצריכת מים בלתי מקיימת ממאגרים תת קרקעים, מביאה לכך שערים רבות ברחבי העולם הולכות ושוקעות – הנה מאמר קצר על 7 המובילות (בראש כמובן מקסיקו סיטי).

זהו אחד המחירים שאנו עומדים לשלם על התפוצצות האוכלוסין במאה ה- 20 (פי 7 לערך!) והעלייה ברמת החיים. עלייה לצורך ירידה. הים עולה והערים יורדות. מספר התושבים במקסיקו סיטי עולה והעיר שוקעת. לא צריך להיות מומחה גדול בחברה, גיאולוגיה וקיימות, כדי להבין שבאחד הימים המשוואה הזאת תישבר.

להגיב

אינפוגרף מעולה של הבנק העולמי

כנסו לקישור, אל תגידו לא ידעתי, לא שמעתי, לא הבנתי. בהצגה ממוקדת ובהירה הבנק הלאומי מצייר את הצפוי על פני חלקים מכדור הארץ בעשרות השנים הקרובות כפועל יוצא מההתחממות הגלובאלית. 

מעניין לראות שהם לא מדברים על הצפוי בארה"ב או באירופה. גם שם יהיה חם ושונה, אבל אין ספק שהמשמעות לאזורים נכשלים באפריקה ובאסיה כפולה ומכופלת, ונכון שבאזורים אלו הבנק הלאומי ישקיע את מאמצי התמיכה שלו. השאלה היא כמה מה שקורה בעולם השלישי כואב למקבלי ההחלטות בארה"ב ובסין, שחורצים את עתיד כדור הארץ. כל מה שהבנק הלאומי יעשה זה נחמד, אבל רק שיתוף פעולה כנה ואמיץ בין שתי מעצמות העל יוכל להביא לעצירת ההתחממות הגלובאלית בגבולות הסביר.

מה כבר צריך לעשות כבר ידוע ומופיע באינפוגרף: לקבוע מחיר ריאלי לשריפת פחמן ולבטל סובסידיות לדלקים פוסילים, להתאים את החקלאות לשינויים הבלתי נמנעים בתנאי הגידול, לבנות ערים בצורה חכמה וחסינה יותר, ולעודד התייעלות אנרגטית. 

להגיב

האוורסט הולך ונמס

מחקר חדש מציג כי קרחוני ההימאליה הולכים ונסוגים בקצב הולך וגובר – שטח הפנים שלהם ירד ב- 0.12% לשנה באמצע המאה הקודמת, והירידה האיצה ל- 0.7% לשנה בשנים האחרונות. כתוצאה – קו השלג הולך ונהיה גבוה יותר – 3.6 מ' לשנה בממוצע. והסיבות – הטמפרטורה המקומית בעלייה, והיקף המשקעים בירידה (אך יש עלייה באירועי קיצון – נשמע מוכר?). המחקר מתמקד בתצפיות ואין בו תחזיות. בעבר נטען כי ב- 2035 לא ישארו קרחונים בהימאליה אך התברר כי אלו לא תחזיות מבוססות. חשיבות התחזית עצומה – ההפשרה העונתית של קרחוני ההימאליה היא מקור מים ראשי למאות מיליונים של אנשים בדרום מזרח אסיה. 2035 זו אולי הערכה מוקדמת מדי, אבל בקצב הזה אין ספק  לאן פנינו מועדות.

pr_2013-20-hi-res

להגיב

אזעקת g

בהקדמה המעולה של פרופ' דני רבינוביץ לספר (הנהדר) רשימות מאזור אסון הוא ממשיל את שינויי האקלים לשינוי בגודלו של מרכיב יסוד המעצב את עולמנו – כוח המשיכה (g).  בסוג של סגירת מעגל (ותודה לרון מילוא על הקישור), הנה נתונים מלווין של NASA המראים דרך שינויים בכוח הכובד את הירידה במי התהום בהודו.

תמונה1

מדידות דומות מצביעות על ירידה דרמטית במי התהום במזרח התיכון. השינוי בכוח המשיכה מזערי, לא מדאיג, אבל הירידה במי התהום היא סיפור אחר. 

על פי המודלים הקיימים, ממוצע הגשמים באזורנו בירידה (השנה ברוכה, לשמחתנו, אבל מגמת הירידה בממוצע כבר ברורה ומובהקת), אבל הביקוש למים בעלייה, עקב העלייה באוכלוסייה, ומאגרי המים לא מנוהלים בצורה בת קיימא, אלא מצטמצמים ב-  alarming rate (לשון NASA). הסהר הפורה, ערש הציביליזציה, הולך ומתייבש.

להגיב

עולם חם ורטוב

כשהאוויר חם יותר הוא יכול לשאת יותר לחות, והתוצאה היא האצה במחזור המים בטבע. כשהאוויר חם יותר ואזורים מסויימים מתייבשים, בצורות וכו', האזורים הרטובים מקבלים מנת גשם גדולה עוד יותר. השינויים משנה לשנה קטנים מהשונות הטבעית, והעולם התחמם עד היום בפחות ממעלה, ובכל זאת העלייה בכמות הגשם בחצי הכדור הצפוני כבר מורגשת ומובהקת – ראו למשל נתונים בנוגע לאנגליה.

יותר גשם, כולל ימים עוצמתיים במיוחד, משמעותו יותר שיטפונות. תשתיות הניקוז והתשתיות סביב הנהרות נבנו לספיקה מסויימת, אבל השיאים נשברים, והתשתיות פשוט כושלות. תוסיפו לכך את סוגיית עליית מי הים ואתם רק יכולים לדמיין לעצמכם מה יקרה כאן במהלך המאה, כשהעולם יתחמם על פי כל המודלים בין 2 ל- 4 או יותר מעלות.

עולם חם ורטוב זו לא גזירה משמים, ועלייה בכמות השיטפונות איננה בלתי נמנעת. עד כמה העולם יתחמם תלוי בעיקר בנו, ושיפור התשתיות הוא משהו שכוח המהנדסים שלנו יודע לייצר. ברם, מדובר בתהליכים ארוכים ויקרים – כדי לעצור את ההתחממות של עוד שני עשורים, ולהכיל את השיטפון של עוד עשור, צריך להתחיל להשקיע כבר עכשיו, במעבר הדרגתי אך מהיר והחלטי לאנרגיות מתחדשות ובשיפור תשתיות הניקוז באזורים המועדים לשיטפונות.

זה נכון בבריטניה, ובמידת מה גם בישראל. פעם אחר פעם עולה הגעתון על גדותיו ומציף את מרכז נהריה, ועל כן שמחתי לשמוע על התכנית לאגור את מי השיטפונות ולהשתמש בהם להשקיית השדות. סוג של win win שמשתלם מכל הצדדים.

Comments (1)

Older Posts »