Posts Tagged מים

עולם חם ורטוב

כשהאוויר חם יותר הוא יכול לשאת יותר לחות, והתוצאה היא האצה במחזור המים בטבע. כשהאוויר חם יותר ואזורים מסויימים מתייבשים, בצורות וכו', האזורים הרטובים מקבלים מנת גשם גדולה עוד יותר. השינויים משנה לשנה קטנים מהשונות הטבעית, והעולם התחמם עד היום בפחות ממעלה, ובכל זאת העלייה בכמות הגשם בחצי הכדור הצפוני כבר מורגשת ומובהקת – ראו למשל נתונים בנוגע לאנגליה.

יותר גשם, כולל ימים עוצמתיים במיוחד, משמעותו יותר שיטפונות. תשתיות הניקוז והתשתיות סביב הנהרות נבנו לספיקה מסויימת, אבל השיאים נשברים, והתשתיות פשוט כושלות. תוסיפו לכך את סוגיית עליית מי הים ואתם רק יכולים לדמיין לעצמכם מה יקרה כאן במהלך המאה, כשהעולם יתחמם על פי כל המודלים בין 2 ל- 4 או יותר מעלות.

עולם חם ורטוב זו לא גזירה משמים, ועלייה בכמות השיטפונות איננה בלתי נמנעת. עד כמה העולם יתחמם תלוי בעיקר בנו, ושיפור התשתיות הוא משהו שכוח המהנדסים שלנו יודע לייצר. ברם, מדובר בתהליכים ארוכים ויקרים – כדי לעצור את ההתחממות של עוד שני עשורים, ולהכיל את השיטפון של עוד עשור, צריך להתחיל להשקיע כבר עכשיו, במעבר הדרגתי אך מהיר והחלטי לאנרגיות מתחדשות ובשיפור תשתיות הניקוז באזורים המועדים לשיטפונות.

זה נכון בבריטניה, ובמידת מה גם בישראל. פעם אחר פעם עולה הגעתון על גדותיו ומציף את מרכז נהריה, ועל כן שמחתי לשמוע על התכנית לאגור את מי השיטפונות ולהשתמש בהם להשקיית השדות. סוג של win win שמשתלם מכל הצדדים.

מודעות פרסומת

Comments (1)

עליית מי הים במאה ה- 21

כפי שכתבתי לא מזמן בפוסט בנוגע להדלפת הפרק המדעי של פאנל המומחים של האו"ם, הבשורות לגבי עליית מי הים במאה ה- 21 מדברות אמנם על עלייה של 30 ס"מ עד מטר בלבד, אך מציינות כי יש מודלים החוזים עלייה גדולה יותר. להבדיל מתחומים אחרים בהם מסקנות הפרק חדות ונמרצות (למשל הקביעה כי "יש התחממות גלובאלית והיא בעיקרה מעשה ידי אדם"), בתחום התחזיות לעליית מי הים נותר ספק רחב.

ג'יימס הנסן, מנהל המכון למחקרי חלל ב- NASA, פרופסור באונ' קולומביה ומבכירי מדעני האקלים בעולם מסביר חלק מאי הוודאות במאמר קצרצר שפרסם לאחרונה באתר שלו.

עליית מי הים נובעת מהתחממות ממוצעת של המים, המביאה להתרחבות האוקיינוסים, ומהפשרת הקרחונים. עד היום ההתחממות/התרחבות הייתה החלק המרכזי, שהביא לעלייה של כ- 30 ס"מ במאה ה- 20. אי הוודאות העיקרית נוגעת להפשרת הקרחונים. במצב יציב בעולם חם ב- 2 מעלות ויותר לא צפויים קרחונים בגרינלנד כלל, והנ"ל משמעותו ים גבוה במטרים רבים מאוד, אך למזלנו, על פי המודלים המקובלים יש שיהוי בין ההתחממות לבין ההפשרה, שיהוי שיכול לקחת מאות שנים רבות.

המודלים המקובלים מניחים שהשינוי בקצב ההפשרה של גרינלנד יהיה לינארי, ומשמעות הדברים תרומה צנועה של 30 ס"מ לעליית מי הים עד 2100. במאמר הקצרצר הנסן מעלה השערה כי הקצב אינו לינארי וכי עליית מי הים במאה ה- 21 עלולה להיות מטרים רבים – המשמעות להתיישבות הנרחבת של האנושות לאורך החופים והנהרות הרסנית וברורה. הנה הגרף עם הנתונים (כפי שפורסם לאחרונה במאמר של Shepard ואחרים ב- Science) וחשוב לציין כי כל 360 גיגהטון הוא עוד מ"מ עליית מי ים ממוצעת:

ice

מהנתונים  ברור שקצה ההפשרה עולה אך קשה לדעת האם השינוי בקצב ההפשרה הוא לינארי הוא אקספוננציאלי, והנסן מוסיף כמה הערות חשובות. ראשית, הפשרה מהירה של הקרחונים תביא לאפקט קירור מקומי שיאט את תהליך ההפשרה. זו בשורה טובה, ממתנת, אבל צריך לזכור שגרדינט טמפרטורה חד מהמקובל  בצירי האורך של כדור הארץ יביא לעלייה בעוצמת הסופות ואסונות הטבע.

אז מה עושים? נכון שצריך לעקוב ולראות כיצד הדברים מתפתחים, אבל אי אפשר לשבת על הגדר. אם יתברר שאנו במסלול לא לינארי, זה עלול להיות במועד מאוחר מדי מכדי לעצור את המגמה. ההמלצה של הנסן, ובעיני זו ההחלטה ההגיונית היחידה, היא להתחיל לצמצם בהדרגה ובמהירות את פיזור גזי החממה, והדרך להשיג זאת היא בקביעת מס פחמן – בואו נתחיל בארה"ב וסין ואז יבואו גם כל השאר.

תוספת: הנה לינק לראיון עם פרופ' החוקר את קרחוני גרינלנד.

להגיב

יהיה מספיק מזון לכולם?

תחרות סמויה מתנהלת בין כושר הייצור והפיתוח האנושי לעצמו. אותו כושר פיתוח שאפשר להגדיל את אוכלוסיית כדור הארץ ממיליארד אחד לשבעה תוך מאה שנים בלבד, מאיים היום להצר את איכות חייהם של רבים, עקב מחסור במזון לכלכל את המיליארדים. אבל אותו כושר פיתוח וייצור יכול גם למנוע את המחסור המסתמן, אם רק נדע להפנותו לכיוונים הנכונים.

הביקוש למזון בעולם רק עולה, עקב הגידול באוכלוסייה ועקב הרצון הטבעי של יותר ויותר אנשים לזכות למזון עשיר ומגוון. ומנגד, שינויי האקלים כתוצאה מההתחממות הגלובאלית – תוצר לוואי בלתי רצוי של היקף הפעילות האנושית על כדור הארץ וסגנונה – הולכים ומאיימים על אזורי הגידול המרכזיים. את הביטוי אנחנו רואים בחודשים האחרונים בעלייה של עשרות אחוזים  במחירי המזון הבסיסי עקב תנאי בצורת חריגים בין השאר באזורי גידול מרכזיים במדינות ארצות הברית המשופעות בשדות תירס וחיטה לרוב.

מנגד, כוח היצירה האנושי אינו שקט לרגע, התפוקה הממוצעת לדונם נמצאת בעלייה מתמדת כמו גם יעילות ההשקיה וכד'. כשעמק אחד מתייבש מישור אחר מפשיר וחקלאי או איש עסקים זריז יהפוך אותו לכר פורה. ברם, מי ינצח בתחרות הסמויה הזאת אין לדעת – האם הייצור יעמוד בביקוש הגואה או שמא מחסור ועליות מחירים הם העתיד הצפוי לנו. פעם נדמה שהמשבר בפתח והספקולנטים של השוק מריצים את המחירים מעלה, ופעם אחרת העתיד נראה פחות מאיים והמחירים יורדים.

מעולם האנושות לא ניצבה בפני משבר משאבים דומה בהיקף גלובאלי, כפי שההתחממות הגלובאלית והגידול באוכלוסין עלולים להביא למשק המזון. בעבר היו מקרים של חברות מקומיות שהתפתחו והתפתחו עד שלא יכלו לשאת את עצמן, ואז הן התמוטטו, עיין ערך איי הפסחא, או תרבות המאיה. הפעם, בעולם הגלובאלי של המאה ה- 21, התמוטטות יכולה להיות גלובאלית. מי רוצה לקחת את הסיכון?

כיום נדמה שאנו נותנים לכוחות השוק להחליט בשבילנו. כוחות השוק שיודעים להסתכל רק על רווח נראה לעיין הם אלו שיקבעו איזה עולם נשאיר לדורות הבאים. לתת לכוחות שוק להתמודד עם תוצרי שד האקלים שעוררנו כשעתיד החברה האנושית כולה מוטלת על שולחן הניתוחים משול לאבסורד על אבסורד.

מה כן צריך לעשות? במישור הגלובאלי, צריך להגדיל את ההשקעות בביטחון התזונתי של כל תושבי כדור הארץ, וזה אומר התאמת הגידולים לתנאי האקלים המשתנים, כמו גם שיפור דרמטי ביעילות הפצת המזון וחלוקתו – אין די בייצור מספיק מזון, צריך גם לוודא שהוא מגיע ליעדים הנכונים. בנוסף, יש להתאים את הרגלי האכילה, ובפרט לעודד את צמצום צריכת הבשר. מפעל ייצור הבשר הגלובאלי צורך מזון רב בפני עצמו ומשאבים נוספים (כמו יערות עד שנעקרים כי לפנות קרקע לשטחי גידול) שתורמים להתחממות הגלובאלית (וראו כתבה בהארץ על מחקר של מכון בינלאומי למים משטוקהולם – "בגלל המחסור במזון ומים – העולם יצטרך לעבור לצמחונות").

כוחות השוק פועלים בחלק מכיוונים אלו, אבל אפשר ונדרש ואפילו הכרחי לעזור ולכוון אותם בהשקעות מתאימות, סובסידיות כאלו ואחרות, כך שההתקדמות תהיה מהירה ושלמה יותר.

במישור המקומי ישראל צריכה לצמצם את התלות שלה בייבוא מקורות מזון מחו"ל. האמונה בכוחות השוק ובתחרות הפכה את ישראל ליבואנית יסודות המזון במידה שמערערת את ביטחונה הלאומי. מעבר לרגישות הגוברת של ישראל לגלי עליות המחירים בעולם, עלינו לזכור כי כשיהיה מחסור כל מדינה תדאג בראש ובראשונה לעצמה.

אין בפוסט זה המלצה לקנות (או למכור) ניירות ערך הצמודים למחירי הגרעינים, הבשר או מוצרי היסוד … 

להגיב

סלובניה – 350, לחבר את הנקודות

החופשה המשפחתית בסלובניה התאפיינה במזג אוויר גשום. זה לא מפתיע. לוביליאנה הבירה רגילה ל- 12-15 ימי גשם מדי חודש בחודשו, עם ממוצע של מעל ל- 100 מ"מ גשם בחודש (כולל בחודשי הקייץ), ובאזורים הרטובים במיוחד כמות המשקעים בסלובניה מגיעה ל- 3500 מ"מ בשנה. לא פלא שהארץ כל כך ירוקה ויפה.

מה שכן היה מפתיע הוא שהגשם שתפס אותנו הגיע לאחר בצורת (במונחים מקומיים) של חודש ללא גשמים. לבצורת כזאת הסלובנים אינם מוכנים – ללא מערכות השקייה (כי בדרך כלל לא צריך) ועם גידולים הזקוקים לאספקה שוטפת של מים (כי תמיד יש), ספגה החקלאות הסלובנית מכה שמימדיה יתבררו רק בהמשך.

חורף 2011-2012 ייזכר כחורף חם בצורה חריגה בארה"ב, קר בצורה חריגה באירופה, יבש בצורה חריגה בסלובניה (גם שלג הם קיבלו השנה מעט בצורה חריגה) ועוד ועוד ארועי קיצון ברחבי העולם. זו המציאות בכדור האערץ בעקבות ההתחממות הגלובאלית.

יכול להיות שבסלובניה הבצורת של החודש לא תביא לנזקים כבדים, ונקווה שכך, אבל ההצפות החריגות שפקדו את פיג'י הן כבר סיפור אחר, וארועים חריגים שכאלו יש על פני הגלובוס בקצב הולך וגדל. הגיע הזמן לחבר את הנקודות קורא ארגון 350 הבלתי לאה – באינפוגרפיקה פשוטה הוא מציג גרפים משכנעים על העלייה בארועי קיצון ברחבי העולם, ומעורר יום מודעות בינאלומי ב- 5/5/2012.

הקשר בין תדירות אירועי הקיצון (לשני הכיוונים – חום וקור, בצורת והצפות) נחזה על ידי מדעני אקלים בודדים כאשר מדע ההתחממות הגלובאלית היה בחיתוליו. לצערנו, נראה שהמציאות עולה על כל תחזית, וכיום כבר יש תמימות דעים בין המדענים בתחום – ראה הדו"ח בנושא של פאנל המומחים המיוחד של האו"ם לנושא ההתחממות הגלובאלית.

כשמחברים את הנקודות צריך לזכור דבר אחד – לא כל הקווים הם לינאריים, ויש סיבות טובות לחשוב שאנחנו על גרף אקספוננציאלי… בוקר טוב אנשי כדור הארץ. האם לא הגיע הזמן להתעורר ולהבין שאנחנו צועדים במרץ ובעיוורון לקראת מציאות שונה וקשה?

סלובניה ארץ יפה וירוקה, אנשיה נעימים ורמת יוקר המחייה שם נוחה לתייר מישראל. אני ממליץ בחום לבקר במדינה. צריך גם לחיות, אי אפשר לדאוג כל הזמן. אולי אפילו כמה חברות לציוד השקייה מישראל יכולות לעשות שם קופה.

להגיב

כבר לא כל הנחלים זורמים לים

אנחנו כבר יודעים שלא כל הנחלים זורמים לים, אבל אין טוב ממראה עיניים. בסרטון טבע קצר ומרהיב של 12 דקות מהאוויר, הנהר והיבשה, הצלם המדהים Pete MacBride ממחיש לנו איך נראה נהר שמתייבש 80 מייל לפני קו החוף, ומדוע. מיליוני שנים זרם נהר הקולרדו האדיר לים, ומשנת 1998 לא עוד. האם זה הפיך? וודאי שכן, אבל לא אם נמשיך בדרכנו, ובקצב הנוכחי גם למצב הנוכחי עוד נתגעגע.

להגיב

עמק סן לואיס (מלכוד 22)

Circle of Blue הוא אתר המדווח בנושא משבר המים הגלובאלי, ולאחרונה משכה את צומת ליבי כתבה בנושא עמק סן לואיס בקולורדו ארה"ב. העמק הוא בעצם מדבר בגובה ממוצע 2350 מ', שהפך לגן ירק בזכות ניצול יתר של מי התהום. התדרדרות האקוויפר, יחד עם שינויי האקלים (בעיקר הפשרת קרחונים מוקדמת שמצמצת את התקופה בה ניתן להשתמש במי הנהר החוצה את העמק להשקייה), הביאו את מקבלי ההחלטות להבנה שנדרש שינוי במאפייני הצריכה של מים לחקלאות.

רגע לפני שאני מביא את המשך תמצית הסיפור, תזכורת קצרה ממלכוד 22. בספרו המופלא ג'וזף הלר מתאר בין השאר כיצד אביו של מייגור מייגור קיבל כסף מהמדינה כדי לא לגדל אספסת, ובכסף שהוא קיבל הוא קנה עוד שדות אשר גם בהם לא גידל אספספת… ובכן, לפעמים המציאות עולה על הדמיון.

נחזור לעמק סן לואיס. בהשראת הספר ואולי ללא קשר, הרשויות החליטו להציע לחקלאים מימון על הפסקת הגידול בשטחים שלהם. אבל זה עדיין לא שיא המלכוד, כיוון שהאמרת מחירי הגידולים (עשרות אחוזים בחמש השנים האחרונות) מעלה חשש שהצעת המדינה עומדת להיות לא אטרקטיבית.  אז מה יש לנו כאן – מחסור חמור במים => עלייה  במחיר הגידולים => עלייה ברווח החקלאים => החקלאים חפצים לגדל עוד => משבר המים מתגבר => עלייה במחיר הגידולים … וחוזר חלילה, עד שיגמרו המים או שיגמר הכסף.

מלכוד 22 גרסת עמק סן לואיס, דוגמה קטנה למה שעלול לקרות בעולם כולו –  ניצול יתר של משאבי הטבע שיביא לעליית מחירים של מוצרים בסיסיים (גידולים, מחצבים) ולכן יתמרץ את העמקת ניצול היתר. והתוצאה (הבלתי נמנעת?) – המחירים ייכנסו לסחרור אקספוננציאלי, עד לקריסה.

Comments (1)

הזמנה ליום עיון – השלכות גאואסטרטגיות של שינויי האקלים

שמח להזמינכם ליום עיון שייערך באוניברסיטת חיפה ב -12/1/2012, לסיכום ביניים של עבודת הצוות הגאואסטרטגי במרכז הידע להערכות ישראל לשינויי האקלים. מרכז הידע ממומן על ידי המשרד להגנת הסביבה ומרוכז על ידי אונ' חיפה. בראש הצוות הגאואסטרטגי עומד פרופ' ארנון סופר, ולמרות הערכתי הרבה אליו, והשתתפותי האישית בצוות, איני יכול שלא לשוב ולהרים גבה על הרכב הפורום. כפי שתראו בהזמנה, הפורום נשלט על ידי אנשי אקדמיה, מדענים, וחסרים לי אנשי תכנון ואנשי מערכת הביטחון. ולמרות זאת, אני בטוח שיום העיון יהיה מעניין ואני מבטיח לעדכן. ולמתעניינים – הנה ההזמנה ליום העיון.

להגיב

« Newer Posts · Older Posts »
%d בלוגרים אהבו את זה: