Posts Tagged פיתוח סביבתי

Earth Overshoot Day

Earth Overshoot Day הוא היום בשנה בו כלל האנשים צרכו יחדיו את כמות המשאבים המתחדשים של כוכב האדם (כדור הארץ) בשנה. בחישוב המועד המדויק של היום המוגדר הזה, יש הנחות רבות לגבי משאבי כוכב האדם מחד, וטביעת הרגל האקולוגית של כל איש ואישה מאידך. אבל החישוב המדויק אינו העיקר, אלא המגמה.

כפי שניתן לראות בגרף הרצ"ב – ב- 50 השנה האחרונות (ולמעשה לראשונה בהיסטוריה של האנושות) אנחנו מסיימים כל שנה בגרעון, והמגמה היא ש- Earth Overshoot Day קורה מוקדם יותר ויותר, כלומר הגרעון הולך ומעמיק. אבל, שימו לב למגמה המעניינת  – שינוי מועט בלבד במועד בו האנושות נכנסת ל- Overdraft לאורך העשור האחרון.

המשאבים המתחדשים של כוכב האדם לא השתנו בעשור האחרון, ומכאן שגם החתימה האקולוגית של האנושות כמעט ולא השתנתה. החתימה האקולוגית של האנושות היא מכפלה של גודל האוכלוסייה בחתימה הממוצעת לאיש. כיוון שאוכלוסיית האנושות גדלה בעשור האחרון, ניתן להסיק כי החתימה האקולוגית לאיש ירדה בממוצע. למה זה קרה? להערכתי משילוב של מספר דברים – "התייעלות אקולוגית", למשל הרחבת השימוש באנרגיות מתחדשות, ומגמות דמוגרפיות – אוכלוסיית העולם המפותח (בו החתימה האקולוגית מעל הממוצע) במגמת ירידה.

הדיון הזה חשוב כי העולם צמח והתפתח ואיכות החיים של מרבית תושבי כוכב האדם עלתה בעשור האחרון, ויחד עם זאת הצלחנו לא להגדיל את החתימה האקולוגית המשולבת. במבט קדימה, האם אנחנו יכולים להמשיך ולצמוח מבלי להגדיל את החתימה האקולוגית שלנו? או שמא מגמת השינוי שניתן לראות מ- 2015 מצביעה על המשך מגמת העליה בחתימה (והקדמת מועד ה- Overshoot Day)? התשובה נמצאת בעולם המתפתח והיכן שמרבית אוכלוסיית כוכב האדם נמצאת ומתרבה – מזרח אסיה ואפריקה.

ה- Earth Overshoot Day הוא אחד לאנושות כולה כיחידה אחת, אבל למרבית המדינות יש גם את היום שלהן – ארה"ב 15/3, סין 15/6, ברזיל 19/7, מצרים 6/11 ועוד. לעומת זאת, הודו וכמה מדינות אפריקה עתירות אוכלוסין לא מופיעות על הגרף – הן לא נכנסות ל- Overdraft כלל ולא יכולות ל"חגוג" את ה- Earth Overshoot Day הפרטי שלהן.

מעניין לראות כי צריכת המשאבים בסין היא מעל הממוצע העולמי (ה- Earth Oversoot Day של סין קורה לפני היום הגלובלי). כידוע, פערי איכות החיים בין סין לעולם המפותח (ארה"ב למשל) הצטמצמו מאוד בעשרות השנים האחרונות, ואת המחיר אנחנו רואים כאן. בעתיד סביר שרמת החיים בסין תמשיך ותעלה ותחתור לכיוון רמת החיים בעולם המפותח. לעתיד כוכב האדם חשוב מאוד שזה לא יעשה תוך צריכת משאבים מוגברת – מאוד לא רצוי שה- Earth Overshoot Day של סין יגיע לזה של ארה"ב, אלא להיפך (כלומר, שזה של ארה"ב יגיע לזה של סין), והאתגר הוא כיצד לעשות כן תוך עלייה ברמת החיים גם בארה"ב וגם בסין.

האתגר הרחב יותר נוגע להודו ולמדינות אפריקה רבות ומתרבות האוכלוסין. כיצד עוזרים לתושבי מדינות אלו להעלות את רמת החיים מבלי להביא את צריכת המשאבים הגלובלית לרמות לא מקיימות בעליל? אם תשאלו אותי, זה האתגר החשוב ביותר של האנושות במאה ה- 21.

 

מודעות פרסומת

להגיב

קנדה

בביקור חטוף בטורונטו בקנדה לא יכולתי שלא להתרשם מהעושר והנעימות, ואפילו ראיתי סימנים ירוקים – חסכמים בכל הברזים, מחזור, ולאחרונה שמעתי על החלטה עדכנית האוסרת על שימוש בשקיות ניילון. אבל זו לא כל התמונה, והמקור של הרווחה הזאת הוא באוצרות הטבע של המדינה ובדגש למשאבי הנפט. ואכן, בהתכנסויות בנושאי סביבה קנדה זוכה פעם אחר פעם בגלובוס השחור, לאחרונה בכותרות עקב הפקת הנפט מחולות הנפט.

אין צורך להתבלבל – קנדה היא מקום שנעים לגור בו (לפחות בקייץ …) אבל זו עוד מדינה שדואגת רק לעצמה, עושה (בדרך כלל – ראה להלן) טוב לאזרחיה ורע לכל האחרים. החיים המקומיים פורחים, וברקע התרמית הגלובלית רותחת. שאלתי את אחד המקומיים על ההתחממות הגלובאלית, והוא אמר לי שאכן הוא שמע שאל גור מדבר על זה אבל לך תדע… כמה שזה לא עדכני. המדענים והפוליטקאים שמסכימים להקשיב כולם בדעה אחת, אבל זו לא מחלחלת לקנדה, אולי כי אין סיכוי שהאמת הכואבת תחלחל בחולות הזפת עתירי גזי החממה.

וכדי להוסיף אש למדורה, בכיוון הפוך מכל מחשבה הגיונית, ממשלתה השמרנית של קנדה הולכת ומשחררת אילוצים בכל הנוגע לשמירה על משאבי הטבע במדינה. עכשיו הם מתחילים גם לירות לעצמם ברגל. הייתם מאמינים? קחו ממחטה וקראו את הפרטים.

עניין מיוחד יש לקנדה ולמדיניות רבות נוספות בקוטב הצפוני. הפשרת הקרחונים והתפתחות הטכנולוגיה הופכות את המרחב ליעד למדינות ואילי הון, ובדגש להפקת עוד נפט שיביא לעוד התחממות. אני מעולם לא האמנתי בתאוריית ה- peak oil – התאוריה שהסתכלה בעיניים בורקות על ההאטה בצריכת נפט בעשור שעבר וחזתה כי הגענו לשיא טבעי בהפקת הנפט. ובכן התאוריה מתאדה לנגד עיניינו והעולם שותק – זה לא שאלה של מגבלות המשאב, אלא שאלה של מגבלות התקציב, ובקוטב הצפוני כמו במקומות אחרים אנו רואים השקעות אדירות בהקמת שדות נפט חדשים. המרוץ לשריפת כדור הארץ מתחדש במלוא המרץ, ולקנדה חלק רב במעש.

בניסיון ראוי להערכה מנסה ארגון גרינפיס לעורר את המודעות הבינלאומית לפיתוח המואץ, המיותר והמסוכן בקוטב הצפוני. הקמפיין שמתעטר בגימיק תמונות הדובים הלבנים, ראו להציל את הקוטב הצפוני, הוא בסופו של דבר קמפיין למען כולנו. אנא הצטרפו לרשימת התומכים. 

Comments (3)

צמיחה ירוקה לישראל

מחאת האוהלים מבטאת בעיני התעוררות ציבורית ראויה להערכה רבה, וליבי עם המוחים למרות שאני לא מסכים לכל אחד ואחד מהרעיונות שלהם. רבים מהרעיונות שלהם משיקים/חופפים לתפיסת העולם הסביבתית-חברתית-כלכלית של הזרמים הירוקים בחברה, אם כי באופן אישי אני מסתייג מהקריאה למדינת הרווחה כפשוטה, ומעדיף תמריצים לעידוד יצירה ועשייה.

באופן שבטח עוד יחקר, המחאה שלכאורה התחילה מהרשת, פייסבוק וכו', איננה מקבלת את ביטוייה באתרים שהוקמו ופעלו לקידום אותם רעיונות ממש, ובפרט שינוי ירוק, הרשת החברתית לקיימות וסביבה. נראה כי המחאה לקחה לבמה המרכזית את הרעיונות שהונבטו באיים של חשיבה, ולדעתי התפקיד הנוכחי של "האתרים המקצועיים" היא להוביל את המחאה לשלב הבא.

על רקע כל זאת אני רוצה להמליץ לכם לעיין בהצעת התנועה הירוקה לסדר יום כלכלי חדש – "כלכלת המחר – צמיחה ירוקה לישראל".  אני אישית מזדהה עם הרוב המכריע של הדברים.

אגב, הכל מתחיל במכשיר המדידה. היום אנחנו עבדים לתל"ג, אבל התל"ג עולה ואנחנו יורדים … למעשה התל"ג סופר הרבה מאוד דברים שליליים – למשל תשלומי ביטוח על תאונות דרכים, ומתעלם מהרבה דברים חיוביים – למשל עבודה בהתנדבות. האופן שבו מודדים משפיע על ההתנהגות, ומכאן החשיבות בפיתוח מדד שיחליף את התל"ג.

להגיב

ניצחון מיותר של הירוקים במודיעין

ניצחון לירוקים הכריזו כותרות העיתונים. התכנית שהגישה עיריית מודיעין להפחתת מספר יחידות הדיור ברחוב הנקרא שדרות החשמונאים נדחתה, בעקבות התנגדות של החברה להגנת הטבע מחשש שיחידות הדיור "יזלגו לשטחים הפתוחים מסביב לעיר". עקרונית, המאבק מוצדק וערכי. מעשית, חבל שנערך. יש קרבות שפשוט לא נכון לצאת אליהם.

רבות נכתב על התכנון הלא מקיים של העיר מודיעין – בנייה נמוכה מדי, תלות ברכב הפרטי ועוד ועוד. רבות גם נכתב לטובה ולרעה על התכנון הארכיטקטיוני של העיר, יש האוהבים יותר ויש האוהבים פחות את המבנה הייחודי של העיר, אבל לדבר אחד כולם מסכימים – רכבת הבניינים בשדרות החשמונאים היא הדבר המכוער והמזוויע ביותר בעיר. לכל שכונה בעיר יש שם בהתאם למתכנן הערים שתכנן אותה – מעניין שלרחוב הזה אין …

פיתוח המתחשב בסביבה הוא תחום חלקלק. לשמירה מירבית על הסביבה היה נכון לעצור את הפיתוח כליל, אך זה לא מעשי. מאידך, פיתוח נרחב הוא הרסני לסביבה – כך היה ויהיה בכל עיר ועיר בארץ. בעיני, נכון לבנות יותר ערים לגובה, נכון לצופף את מרכזי הערים ונכון שהחברה להגנת הטבע תיאבק למען זאת. ועם זאת, נכון לצמצם את הבנייה בשדרות החשמונאים במודיעין כי יש גבול לכיעור, ונכון שהארגונים הירוקים ימעיטו לצאת למאבקים בהם רוב מכריע של הציבור חושב שהפעם הם טועים.

להגיב

עליית מי הים התיכון ומפרץ חיפה

לפני זמן לא רב התפרסמו הממצאים העיקריים ממחקר שנערך באונ' י"ם בנושא רגישות קו החוף הישראלי לעליית מי הים התיכון, הצפות עונתיות וצונאמי. את הכותרות תפס כמובן הצונאמי, וודאי אחרי האסון ביפן (כתבה לדוגמה בהארץ). מסתבר, למי שלא הכיר, שצונאמי כבר הכה בחופי הארץ והאפשרות שיחזור שרירה וקיימת. זה טוב שמכירים, ואפילו מתכוננים (ראה דיווח על הערכות חיל הים).

מאחת החוקרות (ד"ר מיכל ליכטר) בקשתי וקבלתי פרוט של תוצאות המחקר, במתכונת של דף מידע בהיר וגרפי. רצ"ב תמונה אחת מתוכו, בה אני מבקש להתמקד בפוסט זה.

מה שאנחנו רואים בתמונה זה את השטחים שיוצפו במפרץ חיפה ובאזור נהריה, תחת המקרא הבא:

  • בורדו – הצפה קבועה תחת הנחה של עליית מי הים במטר (עקב התחממות כדור הארץ, זהו תרחיש סביר ביותר למאה ה- 21!) או הצפה בערך אחת לשנה, במקרה של עליית ים צנועה יותר וסופה חזקה (כגון זו שהכתה בדצמבר האחרון בחופי הארץ).
  • ירוק – הצפה אחת לשנה בערך (כאמור, בעת סופה) בהנחה של עליית מי הים במטר.
  • שאר הגוונים – הצפות בעת הצונאמי, בהנחה של גלים ממטר אחד ועד שישה מטרים.

לכל מי שלא מצליח להזדהות, שטחי ההצפה מקיפים את כל מפרץ חיפה על המפעלים הרבים השוכנים בו!

אגב, במחקר אחר של המכון הגיאולוגי במשרד התשתיות משנת 2009, התמונה המצטיירת הרבה יותר אופטימית, אבל נדמה לי שהמחקר הנ"ל לא התחשב בעליית מים הים, וזהו פקטור משמעותי. בכל מקרה, בהתייחס להצפות הקבועות/עונתיות אני בטוח שהמחקר האחרון אכן מהימן – לגבי מודלים של צונאמי אני מאמין שיש אי וודאות רבה, אבל לגבי השטח שיוצף בעלייה קבועה של מי הים, או בסערה, אני לא חושב שיש מקום לטעות.

לאור הנתונים נדרש לבחון לאלתר דרכים להגן על התשתיות הממוקמות במפרץ.

ראשית, נכון לברר האם ניתן להגן על התשתיות מפני עליית מי הים במטר לערך. אני לא יודע האם זה מעשי ומה המשמעויות, אבל חשוב שנברר את הדברים לפני שנקבל החלטות. להגן מפני הצונאמי זה לא סביר, ולכן נדרש גם לבחון את היקף הנזק הסביבתי מהפגיעה במפעלים בעת צונאמי, ואני מתכוון לא רק לנזק למפעלים עצמם, אלא גם ואולי בעיקר לנזק אפשרי לתושבי האזור משחרור חומרים מסוכנים. אם לא ניתן ו/או יקר ביותר להגן על המפעלים מעלייה קבועה של מי הים במטר לערך, ו/או לא ניתן למנוע שחרור נרחב של חומרים מסוכנים במקרה של סופה חזקה (או צונאמי), הרי שעל המדינה לבחון ברצינות רבה את העברת המפעלים מהמפרץ.

אין לי מושג האם המפעלים במפרץ, המשרד להגנת הסביבה, או כל גורם אחר, כבר נדרשו לנושא, ואשמח לכל עדכון ממי שמכיר את הדברים.

Comments (3)

קו החוף בנסיגה – לא מה שחשבתי

לפני מספר חודשים פרסמתי פוסט עם הכותרת "קו החוף בנסיגה", עדכנתי שם על מחקר של מכון ירושליים בנדון, וסיימתי בפסקה הבאה:

האם ימצאו ויוקצו התקציבים? האם ההגנות יספיקו? כמה זה יעלה בפועל? יש לי חשש שיוקצה מעט מדי תקציב אם בכלל, שההגנות יהיו פחות יעילות מהצפוי ובטח מהרצוי, ובעל מקרה זה יעלה יותר. אני מקווה להתבדות.

והנה, שמחתי לקרוא כי ביום ראשון הקרוב עומדת הממשלה להחליט על השקעה של 880 מיליון ש"ח עד 1.3 מיליארד ש"ח לנושא ב- 20 השנה הבאות. זה יותר ממה שמכון ירושיים העריך (כמה מאות מיליון ש"ח) אבל זה מהר יותר ומקיף יותר מכפי שחששתי שיקרה.

לא נותר אלא לקוות שההחלטה תאושר, תמומש, ואכן תמלא את יעודה. תזכורת – המצוקים בארץ נסוגו 20-30 מטר (!) במאה ה- 20, ועלולים לסגת מרחק גדול יותר במאה ה- 21 (!).

להגיב

שדה בריר

מזה תקופה ניטש מאבק בין קבוצה מתושבי ערד לבין מפעלי רותם (אשר בבעלות האחים עופר) באשר לכרייה בשדה בריר. התושבים דואגים לאיכות החיים והחברה דואגת לפרנסתה, והקונפליקט ברור.

אני כותב את הפוסט הזה כדי לברך את שני הצדדים על השקיפות שהם מגלים במאבק – תושבי ערד היו הראשונים (nobarir) ולאחרונה פתחה גם חברת רותם דף מידע לציבור (sdebarir).

את דעתי בנושא טרם גבשתי. מצד אחד פעם אחר פעם נדמה לי שעיקרון הזהירות המונעת מביא לשיתוק, ולאחר ביקור במכרות רותם ומפגש עם חלק מהמתנגדים, התרשמתי שלא כצעקת המתנגדים. מצד השני, המתנגדים מצויידים בחוות דעת רבת עוצמה אודות הסיכון הבריאותי ממומחים לדבר.

ולכן בינתיים אני עם הדילמה נשארתי, וכל מי שמעוניין מוזמן לבקר באתרי שני הצדדים ולהתרשם בעצמו.

להגיב

Older Posts »
%d בלוגרים אהבו את זה: