Posts Tagged קיימות

Earth Overshoot Day

Earth Overshoot Day הוא היום בשנה בו כלל האנשים צרכו יחדיו את כמות המשאבים המתחדשים של כוכב האדם (כדור הארץ) בשנה. בחישוב המועד המדויק של היום המוגדר הזה, יש הנחות רבות לגבי משאבי כוכב האדם מחד, וטביעת הרגל האקולוגית של כל איש ואישה מאידך. אבל החישוב המדויק אינו העיקר, אלא המגמה.

כפי שניתן לראות בגרף הרצ"ב – ב- 50 השנה האחרונות (ולמעשה לראשונה בהיסטוריה של האנושות) אנחנו מסיימים כל שנה בגרעון, והמגמה היא ש- Earth Overshoot Day קורה מוקדם יותר ויותר, כלומר הגרעון הולך ומעמיק. אבל, שימו לב למגמה המעניינת  – שינוי מועט בלבד במועד בו האנושות נכנסת ל- Overdraft לאורך העשור האחרון.

המשאבים המתחדשים של כוכב האדם לא השתנו בעשור האחרון, ומכאן שגם החתימה האקולוגית של האנושות כמעט ולא השתנתה. החתימה האקולוגית של האנושות היא מכפלה של גודל האוכלוסייה בחתימה הממוצעת לאיש. כיוון שאוכלוסיית האנושות גדלה בעשור האחרון, ניתן להסיק כי החתימה האקולוגית לאיש ירדה בממוצע. למה זה קרה? להערכתי משילוב של מספר דברים – "התייעלות אקולוגית", למשל הרחבת השימוש באנרגיות מתחדשות, ומגמות דמוגרפיות – אוכלוסיית העולם המפותח (בו החתימה האקולוגית מעל הממוצע) במגמת ירידה.

הדיון הזה חשוב כי העולם צמח והתפתח ואיכות החיים של מרבית תושבי כוכב האדם עלתה בעשור האחרון, ויחד עם זאת הצלחנו לא להגדיל את החתימה האקולוגית המשולבת. במבט קדימה, האם אנחנו יכולים להמשיך ולצמוח מבלי להגדיל את החתימה האקולוגית שלנו? או שמא מגמת השינוי שניתן לראות מ- 2015 מצביעה על המשך מגמת העליה בחתימה (והקדמת מועד ה- Overshoot Day)? התשובה נמצאת בעולם המתפתח והיכן שמרבית אוכלוסיית כוכב האדם נמצאת ומתרבה – מזרח אסיה ואפריקה.

ה- Earth Overshoot Day הוא אחד לאנושות כולה כיחידה אחת, אבל למרבית המדינות יש גם את היום שלהן – ארה"ב 15/3, סין 15/6, ברזיל 19/7, מצרים 6/11 ועוד. לעומת זאת, הודו וכמה מדינות אפריקה עתירות אוכלוסין לא מופיעות על הגרף – הן לא נכנסות ל- Overdraft כלל ולא יכולות ל"חגוג" את ה- Earth Overshoot Day הפרטי שלהן.

מעניין לראות כי צריכת המשאבים בסין היא מעל הממוצע העולמי (ה- Earth Oversoot Day של סין קורה לפני היום הגלובלי). כידוע, פערי איכות החיים בין סין לעולם המפותח (ארה"ב למשל) הצטמצמו מאוד בעשרות השנים האחרונות, ואת המחיר אנחנו רואים כאן. בעתיד סביר שרמת החיים בסין תמשיך ותעלה ותחתור לכיוון רמת החיים בעולם המפותח. לעתיד כוכב האדם חשוב מאוד שזה לא יעשה תוך צריכת משאבים מוגברת – מאוד לא רצוי שה- Earth Overshoot Day של סין יגיע לזה של ארה"ב, אלא להיפך (כלומר, שזה של ארה"ב יגיע לזה של סין), והאתגר הוא כיצד לעשות כן תוך עלייה ברמת החיים גם בארה"ב וגם בסין.

האתגר הרחב יותר נוגע להודו ולמדינות אפריקה רבות ומתרבות האוכלוסין. כיצד עוזרים לתושבי מדינות אלו להעלות את רמת החיים מבלי להביא את צריכת המשאבים הגלובלית לרמות לא מקיימות בעליל? אם תשאלו אותי, זה האתגר החשוב ביותר של האנושות במאה ה- 21.

 

מודעות פרסומת

להגיב

השבת הרחובות לציבור עם קצת צבע ויוזמה

רק לאחרונה הלכנו להצביע בבחירות המקומיות – האם לא הייתם רוצים שהתוצאות יהיו כמו בהרצאה נותנת ההשראה ב- TED על מתיחת הפנים שעוברים רחובות ניו יורק? (תודה למאירה על הלינק). עם קצת צבע, כמה כיסאות ושמשיות – הרחובות הוחזרו לאזרחים, ועם קצת תכנון והשקעה – נפתחו בכבישים נתיבים בטוחים לרוכבי האופניים. במקום שאכביר מילים – לכו לראות את ההרצאה, ומיד אחר כך שלחו את הלינק למועמד שבו בחרתם. שיתחילו הנבחרים לעבוד. זו לא בעיה של כסף, אלא של תפיסה ותעוזה. קדימה חולדאי – בוא נתחיל בכיכר דיזינגוף, כיכר אתרים, ואפילו כיכר המדינה. 15 שנים אתה ראש עיר ושום דבר לא השתנה בכיכרות האלו. לך תראה מה עשו לטיימס סקוור בתפוח הגדול. אם אפשר שם אז למה לא פה? ואל תעצור בכיכרות המרכזיות, אלא קח קצת צבע ויוזמה, ותביא התחדשות עירונית גם למרכזים השכונתיים ברחבי בעיר. גרור באוזן את אנשי התחבורה, וסוף כל סוף שנה משהו בתחבורה הציבורית בעיר הפקוקה הזאת. תיסלם על פרוייקט שיתוף האופניים, אבל אין בו די – צריך לדאוג שגם יהיה לנו  היכן לפדל בבטחה. אם אפשר בניו יורק אז למה לא בתל אביב? ואם יש לך יום חופשי השבוע, כבוד ראש העיר, לך לכנס הארצי של איגוד אדריכלי הנוף, שיתקיים ביום חמישי 31/10 בחיפה. יש שם הרצאת אורח על התחדשות הסביבה העירונית בקופנהגן, ותמונה אחת טובה מאלף מילים.haifa1

Comments (1)

אם התמ"ג עולה – למה אמריקה יורדת?

אם התמ"ג (תוצר מקומי גולמי) עולה (צמיחה …) אז למה אמריקה יורדת הוא מאמר מטלטל מ- 1995 על המדדים הכלכליים המובילים של העולם המערבי, אלה שמעצבים את חיינו, מה הם מודדים –

על פי הסטנדרט המוזר של התמ"ג, הגיבור הלאומי של הכלכלה הוא חולה סרטן סופני שנמצא בתהליך גרושין יקר. המאורע השמח ביותר הוא רעידת אדמה או הוריקן. הסביבה הרצויה ביותר היא אזור מזוהם בפסולת רעילה שתעלה מיליארדי דולרים לנקותה. כל אלה תורמים לתמ"ג, בגלל שהם גורמים לכסף להחליף ידיים.

וממה הם מתעלמים – פרמטרים רבים של איכות חיים ותרומה לאחרים ולסביבה.

והתוצאה, כך נכתב במאמר, "המעמד העליון עולה על גבה של ספינה ששוקעת לאיטה אל תוך ים התחלואים" רוצה לומר כי שורשי ההתעוררות החברתית של מעמד הביניים (התעוררות, ולא מחאה, זו בעיני המילה הנכונה) בקייץ 2011 כבר מזמן הוצבו בכיכר העיר. בקיצור, לכו וקראו בעצמכם, בעיני המאמר הוא קריאת חובה לכל מי שחושב שכלכלה זה דבר חשוב ובעצם אולי לכל אזרח בעל זכות בחירה.

מה עושים? האם אפשר אחרת? ספר חדש Manifesto for a Post-Growth Economy (ראו תמצית) מדבר על הצמיחה שארה"ב (וישראל) כן צריכה (צמיחה בביטחון התעסוקתי, בשרותי הבריאות, ברמת השמירה על הסביבה ועוד), טוען כי צעדי המדיניות הנדרשים כבר ידועים (פחות שעות עבודה ויותר הגנה על העובדים, מגבלות על פרסומות, מבנה שליטה חדש לקונצרנים במאה ה- 21, עידוד הכלכלה המקומית ועוד), ומצביע על הדרכים בהם מדיניות השקעה ממשלתית יכולה לכוון לעתיד טוב יותר. 

לדעתי, כדי שזה יקרה, אנחנו ראשית צריכים להחליף את המנהיגים הכלכליים שלנו. בישראל כמו בארה"ב, ההנהגה הלאומית-כלכלית מסנוורת צמיחה קפיטליסטית עד עומקי נשמתה (ובזהירות הוסיף – וכיסה), והתגובה הצבועה והרפה להתעוררות החברתית רק מוכיחה שאנחנו צריכים מנהיגים אחרים.  

להגיב

בנקים

בישראל המחאה החברתית והמשטרה מחליפים מהלומות, וחלונות ראווה של בנקים מנופצים. הבנקים מסמנים את מעוז הקפיטליזם שחושב שהכל כסף רק שוכח לתמחר את משאבי הטבע. ובארה"ב, הבנק הגרמני Deutsche Bank מפרסם בכיכר העולם במנהטן את שלט הפרסומת הבא:

במרכז השלט, מונה הקרבון העולמי, תצוגה דינמית של כמות גזי דו-תחמוצת הפחמן באטמוספירה. המספר בגיגה טון לא אומר לנו הרבה, אבל התצוגה דינמית ומסקרנת. הם יכלו לשים גרף שמראה שהגענו, לצערנו, לצפיפות של 400 חלקיקים למיליון, אבל יש משהו במספרים הרצים שמושך את תשומת הלב, ומשך אותי לאתר שלהם. עלי הפרסומת עבדה, נכנסתי ונכוויתי.

באתר של הבנק הם מסבירים כיצד הם מתאימים את ההשקעות שלהם וההתנהגות שלהם לשינויי האקלים וסכנת ההתחממות הגלובאלית, ואם הם לא היו גרמנים יכול להיות שהייתי מעביר את חשבון הבנק שלי אליהם. בנוסף, הם מביאים חומר רקע רב בנושא, למי שעדיין לא השתכנע, ולדוגמה הגרף הבא:

מישהו צריך עוד הסברים כדי להבין שאנחנו בכיוון שגוי? (ותזכרו, לייחוס, שהציביליזציה שלנו התפתחה מציידים-לקטים לחברה הנוכחית בפחות מ- 10,000 שנה). האמת היא שהגרף נראה לי כל כך מעיר עיניים, שהתפלאתי שלא נתקלתי בו קודם לכן, אז בדקתי, אולי זו טעות לא אופיינית של הגרמנים, אבל לצערי לפחות ויקיפדיה חוזרת על אותם הנתונים.

לא נותר לי אלא לקוות שהשינוי שעבר על הבנק הגרמני הוא חלק משינוי גדול הרבה יותר, כי המספרים רצים ועולים.

להגיב

מפסגת העולם ב- Rio לירוחם ובחזרה

השבוע חל שבוע המודעות לסביבה בצה"ל, ואני מרצה בהתנדבות ביחידות שונות על קיימות וביטחון. אתמול בקרתי בבית הספר לחי"ר, ובדרכי לירוחם התלבטתי רבות כיצד להעביר את המסר לחיילים הצעירים. בנסיעה שמעתי עדכון קצר לקראת כנס האו"ם לקיימות (Earth Summit Rio +20) ומייד ידעתי מה אני צריך לעשות.

הכנס הנוכחי נקרא Rio +20 בהמשך ישיר לכנס ב- 1992 שהעלה את נושא הקיימות למודעות בפעם הראשונה. ב- 1992 וגם הרבה אחרי גם אני לא ידעתי מה זה קיימות (sustainability) אבל היום המונח הוא כמעט נחלת הכלל. הממ, האמת שלא, בהרצאות אתמול רק אחד מעשרה הרים את ידו והודה שהוא מכיר את המושג, אבל גם אחד מעשרה הוא סוג של שינוי.

על כל פנים, את ההצגה ב- Earth Summit Rio 1992 גנבה ילדה קטנה אחת בנאום מרגש. Suzuki הקטנה מקנדה שמה בפני כל הבאים מראה כואבת. לכל מי שלא מכיר, וגם למי שצפה בעבר ורוצה להיזכר, הנה הסרטון (ולמען הילדים שלכם, הנה לינק עם תרגום לעברית).

ההרצאות אתמול (והיו שלוש ברצף, גם זה סוג של אתגר) נפתחו בדברי המפקדים, ואני מבקש לציין שהופתעתי לטובה מהגישה והידע. לאחר מכן, למרות הסיכון שבדבר (לך תתחרה עם ילדה בנאום כל כך מוצלח), בחרתי לפתוח את דברי בהצגת הסרטון. אני חושב שזה עזר מאוד לרכוש את תשומת הלב של הקהל.

חזרתי הביתה לקראת חצות, מלא מחשבות ולקחים להרצאות הנוספות בהמשך השבוע. פתחתי את המחשב, ומאחת מאינספור רשימות התפוצה אליהן אני מנוי, קבלתי לינק להרצאתה של אותה ילדה, היום אישה, ב- Rio +20. דבריה יותר בוגרים, פחות תמימים, ובעיקר באים מתוך מתוך פרספקטיבה בת 20 שנה של עיסוק בנושא סביבה וצדק בין דורי.

 יש לקוות כי ב- Rio +40 הדברים כבר יראו מאוד אחרת.

Comments (1)

מעריב יום שישי

אנחנו בבית כבר לא קונים עיתונים, אבל ביום שישי האחרון יצא לי לעיין בעיתון מעריב. מצאתי שם (ולאחר מכן מצאתי בשבילכם את מרבית הלינקים הרלבנטיים):

  • מאמר על הסכנה במינים פולשים, שיותר ויותר יגיעו לכאן בגלל שינויי האקלים
  • מאמר על סיר הלחץ בדרום תל אביב של הפליטים/מבקשי העבודה, חלקם מהגרי אקלים שילכו ויתרבו ככל שמשבר האקלים יהפוך את החיים בכמה מדינות באפריקה לבלתי נסבלים
  • מאמר על המשבר  הכלכלי ההולך ומתעצם במצרים שאין לה את התנאים הנדרשים לקיים בכבוד את אוכלוסיותה הגדלה ללא קשר מי יהיה בשלטון וזאת עוד לפני שעליית מי הים תנגוס בדלתא הפוריה ותקטין את הזרימה בנילוס מקנה החיים
  • הפנייה מהטור הסאטירי של יהונתן גפן לדברים קשים של הדמוגרף הנודע פול ארליך שהתריע כבר ב- 1970 על הסכנה שבפיצוץ הדמוגרפי וכיום בראיון לגרדיאן הבריטי הוא קורא לחזור לאוכלוסייה של 1.5-2 מיליארד איש (זו האכולוסייה שהייתה לפני כ- 75 שנה).
  • (אגב, מאמר נוסף מומלץ מאוד בגרדיאן מביא את העיקרים ממחקר של החברה המלכותית ועניינו דמוגרפיה וצריכה. המחקר מחדד היטב את החשיבות של המכפלה של השניים, ולכן כדי להגיע למצב בר קיימא נדרש להוריד את הצריכה של משאבי הטבע במדינות העשירות)

מי אמר שהמשבר הסביבתי עדיין לא כאן?

להגיב

TED !!!

ארוע TED האחרון בתחילת 2012 כלל כמה וכמה הרצאות שאני מאוד ממליץ לכם לצפות בהן.

בראש ובראשונה, העדות של ג'ים הנסן, מדען האקלים מ- NASA שלא יכול לשתוק כשהעולם הולך ומתחמם. בלשון קצת יבשה הוא מתאר בפשטות את תמצית ההבנות של מדעני האקלים ואת הצפוי לנו בעתיד הקרוב. חומרים נוספים, טכנים יותר, ניתן למצוא באתר שלו, ומי שעוקב אחר הבלוג הזה כבר נתקל בהמלצתי החמה על ספרו "הסערות של הנכדים שלי".

ומהצד השני, העתיד מלא השפע על פי פיטר דיאמונדס – איש מעניין בפני עצמו ומרצה מחונן, מוביל תחרויות ה- x-prize, וממובילי אוניברסיטת הסינגולריות (לא, זה לא כת, ואולי בעצם כן, כת הטכנולוגיה). אנחנו חיים בזמן מיוחד, הוא אומר, ויש עוד מקום רב לצמיחה ויצירתיות. גם הוא כנראה צודק.

את התמונה השלמה, עם הפחד והתקווה, נותן פיל גילדינג, פעיל ויועץ בענייני סביבה וקיימות מאוסטרליה, שכותרת הרצאתו הייתה The Earth is Full. משבר כלכלי גלובאלי בוא יבוא הוא אומר (ולדעתו זה כבר כאן או ממש מעבר לפינה) אבל הכח היצירתי האנושי ידע לנצח אותו, כי בעת צרה, אנחנו יודעים להילחם.

מה שלא יהיה, מי שלא ומי שכן צודק, יהיה כאן מעניין ושונה, והחוכמה היא לא בהנצחת הקיים או בהתרפקות על העבר, אלא בעיצוב העתיד לכיוונים הנכונים ובהסתגלות לשינויים, שחלקם כבר בלתי נמנעים.

(בונוס: את רבים מהקוראים בבלוג הזה אספתי בקריירה הקודמת שלי, ואני בטוח שאלו מאוד יהנו מההרצאה על נחילים כטב"מים אוטונומים – פיתוחים מדהימים מאונ' פנסלבניה).  

Comments (1)

Older Posts »
%d בלוגרים אהבו את זה: