Posts Tagged תקשורת

שלושה צדדים למטבע

נועם חומסקי הוא יהודי חריף, בלשן מדופלם, שמאלני אפילו אנרכיסט. אני לא קורא לכם לאמץ את דעותיו החברתיות, אבל כשמדובר בהתחממות הגלובלית, דבריו חדים כתער. צפו בסרטון הקצר וראו כיצד הוא מסביר בפשטות כיצד ההצגה בתקשורת האמריקאית של הקונצנזוס מול המכחישים מעוותת בשני פרמטרים.

1 – המנהג התקשורתי לתת משקל זהה לשתי הדעות כאילו מדובר בשני צדדים שווים, ולא בקונצנזוס מדעי מול מיעוט לא מקצועי (למי ששכח – מגישי התחזית בטלוויזיה אינם מומחי אקלים).

2 – חוסר הייצוג בתקשורת לקבוצה השלישית, ובהם מדעני אקלים בכירים ביותר, שחושבים כי הערכות המצב של צוות המומחים של האו"ם מבטאות קונצנזוס אופטימי, כתוצאה מהצורך להגיע להסכמה בינלאומית גורפת.

הסרטון הוא מ- 2010. אם הייתם שואלים אותי אז, הייתי עונה שאני שייך לקבוצה השלישית. אבל מאז להתרשמותי חל שינוי והערכות צוות המחקר של האו"ם יותר חופשיות מלחצים פוליטיים (אז אני בערך 2.5 :-). בפרט יש לציין טובה את האומץ שבו הדו"ח שפורסם השנה העז לקבוע מכסה לגזי חממה – כמה גזי חממה אנחנו יכולים להוסיף אם לא נרצה לחצות את סף 2 המעלות יחסית לעידן הטרום תעשייתי. בכך קיבל צוות המומחים את שיטת הניתוח שהציע השותף של נעם לסרטון – ביל מק-קיבן, היו"ר הפורש של תנועת המחאה הסביבתית 350 – במאמר מופת עוד ב- 2012. לרגל פרישתו של ביל, זו הזדמנות לומר לו תודה, ולהיזכר ברשימת הישגיו.  

להגיב

על פתיחות וקבעון

מחקר חדש של מכון מחקר מאוניברסיטת קולומביה מנתח את הקשיים בהעברת מסר ההתחממות הגלובלית לציבור, ומציע דרכי פעולה לאנשים כמוני שעוסקים בכך (כאן וב- גלובלוג). אני עוד אקרא את המחקר בעיון רב, ובינתיים ממליץ למתעניינים לקרוא ב- Washington Post על שבע הסיבות הפסיכולוגיות שעוצרות אותנו מלפעול מול האיום המתעצם.

חלק מהדברים טריוויאליים – למשל קשה לנו להתחבר לדברים שאינם כאן ועכשיו, ויש לנו יכולת מוגבלת להכיל דאגה (וטוב שכך) – אבל נקודה אחת הפתיעה אותי במיוחד ובה אני מבקש להתמקד בפוסט קצר זה.

הטענה היא שככל שאנשים יותר מלומדים כך הם פחות פתוחים ללמוד מאחרים, וזה כבר מדאיג, ולא רק בהקשר של ההתחממות הגלובלית. הטענה הזאת מבוססת על מחקר שמגיע מאוניברסיטה אחרת בארה"ב, ובחן את הפער ההולך וגדל בין מפלגת התה בארה"ב ואנשי המדע. הממצא הקשה מסוכם בגרף הבא.

fenp_a_976485_f0003_c

מה שניתן לראות הוא שככל שאנשי מפלגת התה הם בעלי חינוך גבוה יותר, כך הם נוטים פחות לקבל את  מה שבקרב אנשי המדע הוא כבר מעל לכל ספק רלבנטי (ההתחממות הגלובלית בעיקרה היא תוצאה של פעילות האדם). במילים אחרות, אנשים בעלי תארים גבוהים הם יותר עקשנים, פחות פתוחים ללמוד מאחרים, ומשוכנעים יותר בצדקתם גם כשהם טועים.

הגרף מראה דברים חשובים נוספים ובפרט, עד כמה האידאולוגיה הבסיסית שלנו משפיעה על כושר השיפוט שלנו. שאלת תרומת האדם להתחממות הגלובלית היא שאלה מדעית טהורה, אבל הרפובליקנים והדמוקרטים חלוקים בה באופן כה קיצוני רק כי משמעות התשובה מאיימת על חלקים מהאידיאולוגיה הרפובליקנית.

על פתיחות וקיבעון … איפה עוד האידיאולוגיה הבסיסית שלנו מעוותת את כושר השיפוט שלנו? מה עוד אנו סתם מתעקשים עוד להבין? חומר למחשבה … 

להגיב

טוקבקים

אני אוהב את המאמרים של פרופ' מרינוב במדור הירוק של ynet – מדויקים ובהירים. ראו למשל את המאמר שלו בעקבות הדו"ח האחרון של ה- IPCC. ברם, אני מזדעזע לראות את הטוקבקים, ומתקשה להבין מה מקור האנרגיה השלילית המניעה את כל החכמולוגים היהירים מזלזלים האלו, שיודעים יותר מכולם, שחוץ מאמת דלתם הכול שקר, אינטרס ובדיה. על כל פנים – אני ממליץ ל- ynet לאמץ את החלטת אתר פופולאר סיינס לחסום טוקבקים – עם טוקבקים לא מנהלים דיון מדעי/ענייני. 

Comments (2)

מפסגת העולם ב- Rio לירוחם ובחזרה

השבוע חל שבוע המודעות לסביבה בצה"ל, ואני מרצה בהתנדבות ביחידות שונות על קיימות וביטחון. אתמול בקרתי בבית הספר לחי"ר, ובדרכי לירוחם התלבטתי רבות כיצד להעביר את המסר לחיילים הצעירים. בנסיעה שמעתי עדכון קצר לקראת כנס האו"ם לקיימות (Earth Summit Rio +20) ומייד ידעתי מה אני צריך לעשות.

הכנס הנוכחי נקרא Rio +20 בהמשך ישיר לכנס ב- 1992 שהעלה את נושא הקיימות למודעות בפעם הראשונה. ב- 1992 וגם הרבה אחרי גם אני לא ידעתי מה זה קיימות (sustainability) אבל היום המונח הוא כמעט נחלת הכלל. הממ, האמת שלא, בהרצאות אתמול רק אחד מעשרה הרים את ידו והודה שהוא מכיר את המושג, אבל גם אחד מעשרה הוא סוג של שינוי.

על כל פנים, את ההצגה ב- Earth Summit Rio 1992 גנבה ילדה קטנה אחת בנאום מרגש. Suzuki הקטנה מקנדה שמה בפני כל הבאים מראה כואבת. לכל מי שלא מכיר, וגם למי שצפה בעבר ורוצה להיזכר, הנה הסרטון (ולמען הילדים שלכם, הנה לינק עם תרגום לעברית).

ההרצאות אתמול (והיו שלוש ברצף, גם זה סוג של אתגר) נפתחו בדברי המפקדים, ואני מבקש לציין שהופתעתי לטובה מהגישה והידע. לאחר מכן, למרות הסיכון שבדבר (לך תתחרה עם ילדה בנאום כל כך מוצלח), בחרתי לפתוח את דברי בהצגת הסרטון. אני חושב שזה עזר מאוד לרכוש את תשומת הלב של הקהל.

חזרתי הביתה לקראת חצות, מלא מחשבות ולקחים להרצאות הנוספות בהמשך השבוע. פתחתי את המחשב, ומאחת מאינספור רשימות התפוצה אליהן אני מנוי, קבלתי לינק להרצאתה של אותה ילדה, היום אישה, ב- Rio +20. דבריה יותר בוגרים, פחות תמימים, ובעיקר באים מתוך מתוך פרספקטיבה בת 20 שנה של עיסוק בנושא סביבה וצדק בין דורי.

 יש לקוות כי ב- Rio +40 הדברים כבר יראו מאוד אחרת.

Comments (1)

מעריב יום שישי

אנחנו בבית כבר לא קונים עיתונים, אבל ביום שישי האחרון יצא לי לעיין בעיתון מעריב. מצאתי שם (ולאחר מכן מצאתי בשבילכם את מרבית הלינקים הרלבנטיים):

  • מאמר על הסכנה במינים פולשים, שיותר ויותר יגיעו לכאן בגלל שינויי האקלים
  • מאמר על סיר הלחץ בדרום תל אביב של הפליטים/מבקשי העבודה, חלקם מהגרי אקלים שילכו ויתרבו ככל שמשבר האקלים יהפוך את החיים בכמה מדינות באפריקה לבלתי נסבלים
  • מאמר על המשבר  הכלכלי ההולך ומתעצם במצרים שאין לה את התנאים הנדרשים לקיים בכבוד את אוכלוסיותה הגדלה ללא קשר מי יהיה בשלטון וזאת עוד לפני שעליית מי הים תנגוס בדלתא הפוריה ותקטין את הזרימה בנילוס מקנה החיים
  • הפנייה מהטור הסאטירי של יהונתן גפן לדברים קשים של הדמוגרף הנודע פול ארליך שהתריע כבר ב- 1970 על הסכנה שבפיצוץ הדמוגרפי וכיום בראיון לגרדיאן הבריטי הוא קורא לחזור לאוכלוסייה של 1.5-2 מיליארד איש (זו האכולוסייה שהייתה לפני כ- 75 שנה).
  • (אגב, מאמר נוסף מומלץ מאוד בגרדיאן מביא את העיקרים ממחקר של החברה המלכותית ועניינו דמוגרפיה וצריכה. המחקר מחדד היטב את החשיבות של המכפלה של השניים, ולכן כדי להגיע למצב בר קיימא נדרש להוריד את הצריכה של משאבי הטבע במדינות העשירות)

מי אמר שהמשבר הסביבתי עדיין לא כאן?

להגיב

ערוץ 23 – הסביבה

המועצה לארץ ישראל יפה מפרסמת ניוזלטר – הרשמה באתר המועצה, שכולל בין השאר פוסטים וקטעי וידאו על בסיס הופעות של מרב ניר מהמועצה (ובוגרת תכנית העמיתים של מרכז השל) בתכנית של בן כספית בערוץ 23. את הסרטונים תוכלו לראות בספריה ב- youtube.

אני מספר לכם  על כך כי החומרים נהדרים, פשוטים ומלמדים, ויכולים לשמש למגוון פעילויות חינוכיות. ברם, הרייטינג של ערוץ 23 בקרשים, וגם ערוץ הסרטונים של המועצה לארץ ישראל יפה אינו להיט כרגע. ולכן, אנא הירשמו, צפו והפיצו הלאה, וכך תעזרו בהרחבת מעגל הידע.

להגיב

בעל המאה הוא בעל הדעה

אני מודה לכל מי ששולח אלי לינקים לאתרים ומאמרים בנושאי הבלוג, שהרי אחת ממטרותי היא שיתוף מידע וידע. השבוע קבלתי הפניות לשני מאמרי דעה  חשובים מה- New York Times ואני רוצה להתייחס בקצרה לשני המאמרים.

המאמר הראשון הוא של Robert Bryce שכותב על "המחיר האמיתי" של אנרגיות מתחדשות, תחת הכותרת The Gas is Greener. במאמר הכותב יוצא נגד תעשיית האנרגיות המתחדשות וטוען כי האנרגיות המתחדשות (שמש, רוח) יותר בזבזניות בהיבט שטחי הקרקע הנדרשים, וכמות הפלדה הנדרשת, בהשוואה לאנרגיה מגז. זה נכון, אבל זה ממש לא העיקר. המדד העיקרי ואולי היחיד בו צריך להשוות בין מקורות האנרגיה הוא כמות גזי החממה ליחידת אנרגיה. נקודה. המשך ייצור אנרגיה מדלקים פוסיליים ובהם גז משמעותם הרס לאנושות כולה. התובנה הזאת רווחת בכל העולם הנאור חוץ מאשר בארצות הברית – מעניין למה … האמת שההסבר מאוד פשוט. בטווח הזמן הקצר האמריקאים נדרשים לשלם את המחיר היקר ביותר, ולכן מה הפלא שלא אכפת להם מטווח הביניים, מהעולם שהם משאירים לילדים ולנכדים שלהם ושלנו? 

נחזור ל- New York Times, והמאמר השני אליו אני רוצה להפנות הוא של תומאס פרידמן וכותרתו The Earth is Full. איני רואה טעם בתמצות הדברים – פשוט תלכו תקראו ותתרשמו כיצד אנו צורכים את משאבי העולם בקצב בלתי מקיים. מה שאני אוהב בפרידמן, מעבר לחדות המחשבה והכתיבה, היא היכולת שלו לשנות את דעתו. מדהים להיווכח בשינוי שפרידמן עבר בין ספר ההלל לגלובליזציה – "העולם הוא שטוח" לבין ספרו "חם, שטוח וצפוף" (קריאת חובה בעיני לכל מי שרוצה להבין לאן העולם הזה מתקדם/מתדרדר).

אין לי בעייה עם זה שה- New York Times מפרסם דעות לכאן ולכאן, אבל יש לי בעייה קשה עם העובדה שבעל המאה הוא בעל הדעה. כך למשל,  כותב המאמר הראשון חבר ב"מכון מנהטן", אחד משורה של מכוני מחקר "תמימים" הממומנים על ידי ברוני הנפט ויוצאים השכם לבקרים נגד כל מה שמאיים על הביזנס שלהם. מימון "תעשיית ההכחשה" לא נגמר בעיתונים – בוושינגטון מסתובבים אלפי לוביסטים של חברות הנפט עם אינטרס ברור אחד ויכולת השפעה רבה. שערותי המעטות סומרות מהפער בין האג'נדה בענייני סביבה ואנרגיה של אובמה בכניסתו לתפקיד, ובין העמדה שהוא מיישם בפועל, ואתם כבר מזהים את הסיבות המרכזיות להבדלים. 

הבחירות בארה"ב מתקרבות. אם תשאלו אותי, אני הייתי בוחר את פרידמן לתפקיד נשיא ארצות הברית. פרידמן כמו אובמה יודע לשנות את דעתו, אלא שפרידמן מתפתח לכיוון הנכון ואילו אובמה לצערי הרב נסחף בלחץ תעשיות הנפט והלוביסטים בכיוון ההפוך.

Comments (1)

Older Posts »
%d בלוגרים אהבו את זה: